נמר השלג -פרק שבע (סורי ><)

נכנסנו אל הכרכרה. אבא נהג ואמא ישבה לצידי, מספרת לי כל מיני דברים, אבל לא ממש הקשבתי. לא הפסקתי להציץ החוצה מהחלון, מזיזה בזהירות את הוילון הדק. הנופי היו רבים ומדהימים.
הכרכרה נכנסה אל העיר ועברה בה, גורמת לאנשים שהיו ערים בחוץ לזוז מעט.
"דרך צלחה צ'רלס, תחזרו בשלום!" נשמעה קריאה מבחוץ. ראיתי גבר ישוב לפני שולחן וכובע אפור בעל מצחייה לראשו. אפודת משבצות ומכנסיים ארוכים היו לגופו.
"תודה! אני מקווה כך!" קרא אבא לעברו והמשיך לנסוע. עברנו ליד הנמל, ומהר מאוד כל האזור שהכרתי כל חיי חלף על פנינו, נשאר מאחור.
אנשים חלפו על פנינו ואני שמתי לב ללבוש המשתנה. פעם ראיתי את מטפחת הראש ומכנס החקלאים, ופעם את כובע הקש הרחב ואת שמלת הבדים והתליון.
האזור נהייה בקעתי יותר ורצוף אדמות חקלאות והנוף היה הררי.
התקרבנו אל ההרים המושלגים.

לקראת ערב הגענו לאזור מיושב.אבא עצר את הכרכרה לפני דלת עץ קטנה. העיירה היתה גדולה במעט והביתים היו מפוזרים בבנייתם.
ממש מקום שונה לגמרי.
הוא פתח את הדלת לאמא והיא עזרה לי לרדת. "קדימה, היום נלון אצל הלקוח הטוב שלי, נטייל, ומחר כבר נהייה על ההר!" קרא אבא. הוא החזיק בידו קופסא קטנה. עמדתי לשאול מה יש בתוכה כשהדלת מאחורי נפתחה ואיש גבוה קומה בעל משקפיים ושיער קצוץ הופיע בפתחה. הוא חייך בחביבות ונופף לשלום. "היי, הגעתם! בואו תיכנסו, אנחנו מחכים לכם." קולו היה עמוק אך בעל רוך. הוא בוודאי מוזיקאי או עוסק במוזיקה, חשבתי לעצמי.
נכנסנו לביתו וקול פליאה קטן נפלט מפי. הוא היה מסודר בצורה שונה לגמרי מהבית שלנו. והוא היה רק קומה אחת, לא שלוש.
הוא הוביל אותנו אל הסלון וישר שמתי לב לצורת הישיבה. הספות היו נמוכות יותר, כמו השולחן ואף היו כמה כריות עגולות על הרצפה.
"אז אתם הולכים לטפס על אחד מהרי ההימלאיה? נפלא! אני תמיד רציתי לטפס בעצמי, אך מסתבר שאני לא הרפתקן גדול ועולם המוזיקה מדבר אליי יותר." הוא אמר וצחק. ראיתי שלצד הארון שהיה שם נחה קופסא חצי פתוחה וממנה בצבצו כמה חוברות.
"אה, זה," הוא אמר אחרי שראה לאן הסתכלתי. "אלו כמה חוברות שקניתי מאביך כשהתחלתי ללמוד מוזיקה." חייכתי בביישנות.
"אז יהיה לכם זמן לטייל היום?" הוא החליף נושא ושאל את אבי.
"כן, אנחנו מתכננים לראות אולי את הנמל והמצפה…" הם המשיכו לדבר בעוד אני הלכתי והנחתי את תיקי בחדר שהקצו לי.
בינתיים אנחנו רק מתחילים את המסע שלנו, אבל כיף לי.