נמר השלג -פרק עשרים וחמש

חלק שלישי –
"אני לא יודעת מה לעשות? במה לבחור? אך אל תדאג ראיום, אני לא אעזוב אותך!"

פרק עשרים וחמש-
אתם מכירים את זה שלפעמים השתיקה כל כך כבדה עד שהיא מתחילה להעיק? טוב, אני כן.
כל הדרך למטה לא הצלחתי להוציא מילה מפי. העיניים שלי לא הפסיקו לדמוע כל אותו הזמן. המחשבה על כך שחיכינו שלושה ימים רצופים להוריי, ועכשיו אנחנו עושים את דרכינו חזרה למטה שברה אותי. מה חשבתי לעצמי בכלל שהמשכתי לטפס אחרי הנפילה?! הייתי צריכה פשוט לרדת למטה ולחכות להם. אני אפילו לא יודעת מה אעשה עכשיו כשהגיע למטה, לאן אלך במטרה להתחיל בחיפושיי.
כשישבתי עם ראיום ודנו בנושא העלאתי כמה הצעות ששווה לבדוק. המקום הראשון שקיווינו לפגוש אותם בו היה הפסגה, אך הם לא הגיעו. המקום השני היה ביתו של האיש האדיב שנתן לנו לשהות אצלו ביום שהגענו. הנחתי שאבא וודאי יחפש אותי שם, במחשבה שאולי אכן ירדתי חזרה מטה.
המקום השלישי היה הנמל. הוא היה המקום הכי פחות סביר אך אמרתי לעצמי שכמו מקודם – עדיף לנסות כל דבר.
המקום הרביעי היה כמובן הבית. כאב לי לחשוב על זה, אבל זה הרגיש כאילו ננטשתי, ואני יודעת שזה לא נכון. אני יודעת שהם וודאי מחפשים אותי בחוץ. 'כמו העקבות בשלג שראיתי באותו יום…' חשבתי לעצמי. ראיום הלך לפניי כך שלא יכולתי לראות את עיניו. יכולתי רק לשמוע מעט את הנהימות/נשיפות הרמות שיצאו מפיו ולראות את אדי הקור. היה כמובן גם את ראיום עצמו. ברגע שאצא מין היער הזה אני אגיע אל אזור מיושב, מקום שעוברים בו אנשים. אני אהיה חייבת למצוא פתרון מה לעשות בראיום עד אז.
מצד אחד אני לא רוצה שהוא יעזוב אותי, אני רוצה לקחת אותו איתי הביתה; אחרי הכל, אין לו משפחה, וגם כל מה שעברנו ביחד… איך אוכל להשאיר אותו לבד שוב?
אבל מצד שני אני יודעת שזה יהיה קשה. זה כמעט בלתי אפשרי לגדל נמר בתנאים מיושבים. מאיפה אני אשיג לו כל כך הרבה אוכל, ומקום נעים וקריר לישון בו? וגם איך אסביר לאנשים שהוא נמר שלג ידידותי כשהם יבואו לבקר ויראו אותו? כל כך הרבה דברים שצריך לדאוג להם וכל כך מעט זמן.
כבר יומיים שאנחנו יורדים למטה. בגלל שאנחנו מחוסרי אספקה ראיום היה צריך לצאת ולגשש אחר חיות שיוכל לצוד, בעוד אני הייתי צריכה ללכת לחפש יערות שיש בהם שיחים או עצי מאכל.
ביום השלישי שלנו, שכל מה שהיה לנו זה בקבוק מים אחד חצי מלא, סיימנו את ההר וחזרנו לנקודה הקרה במסלול.
אגם הקרח הקפוא.
ממה שהצלחתי לראות, החור של הקרח שהפשיר עדיין היה קיים, אך הוא גם לא המשיך להישבר, למזלנו. פיסת הקרח שאנחנו שברנו בפעם הקודמת לא היתה שם, אך במקומה ראינו רפסודה קטנה שהחליפה את מקומה.
"ראיום! ראיום! תראה!" קראתי בשמחה והצבעתי לעבר הרפסודה. הוא נהם בשאלה והסברתי לו מזה. הוא הנהן בראשו קלות והחל להתקדם לעברה. "אתה חושב שזו רפסודה שמישהו בנה בשבילנו? אולי אלה ההורים שלי! אולי הם ידעו שאני אגיע לפסגה ואצטרך לחזור חזרה איכשהו, אז הם הכינו לי רפסודה!" הרעיון מילא אותי בכל כך הרבה שמחה שלא רציתי אפילו לחשוב אחרת, למרות שהיו ספקות בליבי. ראיום הביט בי וקראתי את המבט של עיניו. 'לא לפתח הרבה ציפיות'. פניי נפלו מעט. "אני יודעת, אבל המחשבה שמישהו עוזר לנו לחזור מובילה אותי רק להוריי, וזה משמח אותי." הוא התקרב אליי וחיכך את אפו בבטני בחיבה. "זה בסדר, לא פגעת בי." אמרתי וליטפתי את פרוותו קלות. עלינו שנינו אל הרפסודה ואני הרמתי את המקל הארוך שהיה מונח בקצה, מתחילה לחתור בזהירות בעזרתו.
זה לא היה אמור לקחת הרבה זמן וזה אכן לא לקח. עוד בצהרי היום הגענו אל קצה החור והשארנו את הרפסודה הקטנה על הקרח. הבטתי בה בחיוך קטן. אם יבואו לכאן מטיילים נוספים הם יוכלו להשתמש במתנה שאנחנו קיבלנו, במטרה להעביר אותה הלאה. התחלנו לפסוע על הקרח הדק, אני מציעה בקול כל מיני אפשרויות נוספות להשגת מזון וראיום נוהם בכל פעם שהוא רוצה להסכים עם משהו. לבסוף החלטנו שברגע שנגיע אל היער הראשון שנקרה בדרכינו נאגור הספקת מזון רבה כך שהיא תספיק לנו לפחות עד סוף המסלול. עד היציאה מההר. אנחנו לא יכולים להסתכן יותר בעצירות מיותרות.
באמצע ההליכה הגענו אל איגלו הקרח שאני יצרתי בזמן שברחתי מין הנמרים האחרים וחיפשתי מקום להתחבא בו. "ראיום," אמרתי בקול שקט ונגעתי בו, מסמנת לו לעצור. ניגשתי בשקט אל פתח האיגלו שלי והצצתי פנימה. הוא היה ריק. זחלתי לבפנים והתיישבתי במרכזו. ראיום הביט בי כמנסה להבין מה אני עושה, אז הסברתי לו. "הערפל מתחיל להיות סמיך ואפרורי יותר, ואני עייפה. אנחנו יכולים לעצור כאן הפעם, רק הפעם, בבקשה? אתה תוכל בינתיים ללכת לצוד חיות באזור." התחינה שבקולי נשמעה נואשת לגמרי. הצמדתי את שתי ידי והעלתי על פניי את ההבעה הכי מתחננת שאני יכולה. הוא הביט בי בריכוז בעיני הקרח שלו לכמה שניות, ואז הסתובב לאחור והלך. "תודה ראיום!" קראתי אחריו, והתחלתי לפתוח את תיקי ולפרוס את ציוד השינה.