נמר השלג -פורולוג

"נאיי!!" צרחה האם המבוהלת בעוד ביתה נופלת מרכס ההר.
"ממאממ" הילדה הקטנה נפלה, והמילה "אמא" שניסתה לומר התפקששה לה. מעיל הפרווה הלבן שלבשה כדי לשמור על חום גופה ולהסוות אותו היה עכשיו כחיסרון שכן הוא רק הטמיע אותה יותר ברקע השלג הלבן שהיה בכל מקום.
האם הביטה הנה והנה אך לא הצליחה לראות את ביתה הקטנה בשום מקום. הם בדיוק היו באמצע חיפוש אחר מחסה מפני הסופה שכבר כמעט תפסה אותם.
"רוז! תכנסי לפה, זה מסוכן שם בחוץ! את עלולה גם ליפול מההר!" זעק בעלה בחרדה לאשתו. רוז לא הקשיבה לו ונשארה שם, דורכת את אוזניה לכל צליל בכי עמום או הבזק תזוזה מתחתיה.
אך כלום. הילדה נעלמה.

"אני… אני…" רוז לא הפסיקה לבכות ולרעוד גם אחרי שצ'רלס אחז בה וגרר אותה משם אל תוך מערה קטנה החצובה בסלע ההר וכיסה אותה בשכבה נוספת של מעיל.
"אני מצטער. את יודעת כמה אני מצטער… אם רק הייתי שם עליה עין חדה יותר וקשוב יותר אז היא…" הוא עצר בלשונו, מסרב להמשיך לאמת המרה.
"צ'רלס, זה גנטי." לחשה רוז כשעיניה כבושות בקרקע ואצבעותיה שלובות.
"מה?" הוא הביט בה במבט שואל.
"זה גורלי. אתה זוכר… אתה זוכר את מהותך הישנה שצ'רלס? זו שאמרנו שלא נספר עליה לילדה?" הוא הביט בה בעיניים פעורות כשהבין שהיא מדברת על הזמן שבו הוא בילה בתור דוב לבן.
עד שהוא פגש אותה כמובן.
"לא… אני לא רוצה שיקרה לילדה שלי משהו דומה! אני לא אתן לה להיות כלואה בתוך איזה טירה או מערה של איזו חיה!" אמר נחרצות.
"היא לא פה צ'רלס!" התפרצה עליו. "אתה מגיב בדיוק כמו שאבי הגיב כשאתה ביקשת אותי. הוא גם לא נתן לי ללכת. ואל תשכח שמה שקרה אז היה לי!"
"והייתה לי סיבה טובה, את לא חושבת?!" השיב. התפרצות הזעם הקולנית של שני ההורים הדהדה ברחבי המערה וקול חיה הגיע לאוזניהם. הם השתתקו באחת.
"ששש" לחש צ'רלס והידק את ידו אל פיה של רוז. היא לא נרתעה. הם הביטו החוצה, חוששים מעט ממה שהם עלולים לראות ונעצרו. בדיוק כשחשבו שהכל בסדר ושזה סתם הד עובר של חיה רחוקה הם ראו אותו.
את הנמר הלבן.