ניצוץ בלילה – פרק 6

ניצוץ בלילה – פרק 6
חזרתי למלון עמוסת שכורה.
"יופי זה בדיוק מה שחסר לי…" חשבתי לעצמי כשראיתי את מייק במסדרון. הרכנתי את ראשי והצמדתי את הפלאפון שלי אל אוזני כשדיברתי, כאילו בטלפון. התקדמתי מולו מנסה לא למשוך יותר מידי תשומת לב. מזווית העין בחנתי אם הוא ראה אותי, אף פעם לא היה לי הרבה ביטחון אבל הפעם ממש פחדתי.
"יופי, עברתי אותו.." שוב פעם חשבתי לעצמי. החזרתי את הפלאפון לתיק והמשכתי ללכת כשלפתע יד נגעה בכתפי, קפצתי מבהלה.
"לילה?" עוד לא הסתובבתי.
"כן?" שאלתי עם גבי מופנה, ליבי פעם במרץ.
"רק רציתי ל.." הוא הפסיק.
לאחר כמה דקות הסתובבתי, אף אחד לא היה מאחורי – הוא הלך. הרגשתי הקלה.

למחרת בבוקר.
"לילה.. קומי מותק." אבא העיר אותי בחייך שאומר 'בוקר טוב'.
"עוד חמש דקות.." יללתי.
"היום את מתחילה ללמוד, אין איחורים."
"אוףףף.." התבכיינתי אבל בתוך תוכי ממש התרגשתי, רציתי התחלה חדשה. בבית הספר הקודם בקושי היו לי חברים. רוב הזמן הברזתי כי לאמא ואבא זה לא היה ממש אכפת, היו להם עניינים משלהם. אז בימים שבאתי לבית הספר הייתי די בודדה ולא הבנתי את החומר, לא היה טעם למצוא חברים או ללמוד מבחינתי אם ידעתי שלמחרת לא אבוא.
"השנה זה יהיה אחרת" חייכתי לעצמי במראה.
כשנכנסתי למעלית ישר חיפשתי את הקומה של המועדונית.
"קומה -3 בבקשה" ביקשתי מהאישה שעמדה ליד לוח הלחצנים במעלית.
הקומה הייתה מסדרון אחד ארוך עם הרבה חדרים באמצע. חיפשתי את מועדון 6, המועדון של שכבת הגיל שלי. כשנכנסתי בדלת ראיתי שלוש בנות ושני בנים.
"שלום!" חייכה אלי אחת הבנות, היא הייתה קצת נמוכה עם משקפיים רחבות, שיער שטני גלי ועיניים חומות, היא הייתה ממש חמודה.
"היי" חייכתי אליה בחזרה.
"אני פני, איך קוראים לך?" שאלה בסקרנות.
"אני לילה" עניתי לה ולחצתי את היד המושטת שהושיטה לי.
"היי לילה, אני גוון." חייכה אלי ילדה אחרת עם שיער שחור ארוך ועיניים ירוקות מהממות.
"אני סטפני, וזה החבר שלי בלייק." הציגה את עצמה ילדה אחרת עם שיער חום גלי ועיניים חומות וחיוך הורס. חבר שלה, בלייק, היה נער גבוה עם קוצים שחורים ועיניים חומות בהירות. הוא חייך אלי ואני אליו.
"ומי זה?" שאלתי, מצביעה על הילד שישב בסוף הכיתה עם גבו מופנה אליי בזמן שקרא ספר.
"זה צרות!" ענתה לי פני.
"קוראים לו צרות?!" שאלתי בתמימות.
"לא קוראים לי אני בא לבד." הוא עמד מאחוריי, הרגשתי את נשימותיו האיטיות.
פני הסמיקה (:
פתאום עלתה בי המחשבה שזה יכול להיות מייק! הרי מהשנייה הראשונה שפגשתי אותו הוא הסב לי רק צרות! 'צרות' הניח עליי את ידו כמבקש שאסתובב ואחייך גם לו. זיהיתי את הנגיעה הזאת, את החום הזה, את המגע הזה. היה זה אותו אחד שנגע בי במסדרון. עכשיו הייתי בטוחה מי זה, זה מייק.
תכננתי כבר בראש איך אני אסתובב במהירות ואחטיף לו את הסתירה של חייו עוד לפני שיוכל למצמץ. לפי התוכנית, בלי לחשוב בכלל, הסתובבתי בלהט וסתרתי בכל הכוח בזמן שהסתכלתי על הדלת שנפתחה. בזמן שסתרתי ל'צרות' הדלת ניפתחה ומתוכה ניכנס לא אחר מאשר – מייק.
נעצתי את מבטי היטב בדלת מפחדת לענות לעצמי על השאלות שהדהדו בראשי: 'יש לי עוד צרה חוץ ממייק ובמי לעזאזל הטחתי את כף ידי?!' מה שבטוח, אני חייבת לבדוק בלחי של מי טבעתי את כף ידי!!
לאט לאט הזזתי את ראשי שמאלה מן הדלת אל 'צרה', בודקת מיהו.. כמו בהילוך איטי הרגשתי איך הזמן נעזר ורק ראשי זז בכבדות כשהלחץ מתגבר. הפנתי את ראשי לבדוק, זה היה…