ניסיון- עדיין אין שם- פרק 1

"ג'ייק!" נשמעה צעקה מסלון הבית. הנער הגבוה התפתל במיטתו הצרה. "רגע" הוא ענה בפעם החמישית לאותו בוקר. למעשה הוא התעורר לפני שעה וקצת מהצפצופים שנשמעו מצד מיטתו. מוזר הוא חשב בעודו מתמתח אני בכלל לא כיוונתי את השעון מעורר. ג'ייק הביט סביבו, חדרו האפור נשאר כמו שהוא. פוסטרים חתומים, בגדים מפוזרים ברחבי החלל, הכול כרגיל. "אוף…" הוא נאנח לשמע הצפצופים שלא הפסיקו. הוא פסע לארונו באיטיות והוציא ג'ינס וחולצת טריקו ירוקה. "נו טוב…" הוא לחש וסרק את החדר לפני שהלך למקלחת, אך משהו לכד את מבטו. זה היה שעון מתכת, לא גדול אך לא קטן, מספרים שזהרו בצבע ירוק בהיר השתנו במספרים אחרים. זאת הייתה ספירה לאחור. "מה…" ג'ייק ניסה למצוא הסבר מתאים למצב לו נקלע, אך לשווא. "ג'ייק!" נשמעה צעקה נוספת מפי אמו. בתגובה הוא נאנח ואסף את השעון לתיקו. "הנה, אני בא" קולו הדהד ברחבי הבית. הוא רץ למקלחת וצחצח שיניים במהירות כמו שהוא יודע. "אני פה" הוא צעק וירד לסלון. על אחת הספות החמות אמו ישבה, שיערה החום נאסף לזנב סוס קצר ומשקפיה ירדו לקצה אפה, היא קראה עיתון מקומי. "אני מוכן" הודיע והתקדם לאמו. "אבא שלך בחוץ" היא הודיעה בלי להסיט את מבטה מהכתבה. "להית'" הוא סיננן ויצא מהבית. אביו ישב במכונית השחורה של משפחתו, שפמו התעקם כאשר ראה את ג'ייק מתקדם לעברו. "החלטת לקום" הוא אמר בעודו מתניע את המכונית. ג'ייק חייך והתיישב במושב שלידו. "מצטער" אמר ואביו הביט בו. "תסתכל על הכביש". העיר לו ג'ייק בבהלה, זאת אחת מהשריטות שלו, הוא תמיד היה זהיר בכביש למרות שעדיין לא הוציא רישיון. "כן המפקד" צחק אביו ופנה לתיכון בו למד ג'ייק. "להתראות" צעק אביו ונופף לו לשלום. "ביי" ג'ייק אמר בתגובה והסתובב לשער בית הספר. "מה ג'ייקוב, אבוש שלך דואג?" נער גבוהה בעל שיער שחור ושרירים שלא בלטו יותר מדי, פנה אל ג'ייק בקול מזלזל. "זה ג'ייק" תיקן אותו והנער חייך בזלזול. "מה לורן, חסר לך במי להתעלל?" לורן גלגל עיניים. "שתוק פריק" הוא נזף ודחף את ג'ייק לצד. "לך לחברה שלך" הוא אמר ותורו של ג'ייק לגלגל עיניים הגיע.
"היי". נשמע קול רך מאחורי גבו של ג'ייק. "היי" הוא חייך לעבר ידידתו. "מה קורה, שמעתי שלורן נטפל אליך" היא אמרה וחייכה חיוך מנחם. "כן, סתם, אל תדאגי אני לא מסתבך" עיניה הכחולות של אנה כווצו. "אתה בטוח?" היא שאלה בדאגה. ג'ייק חייך. "די נו, תפסיקי, תסמכי עליי" אנה חייכה וחיבקה את ג'ייק. "מה הייתי עושה בלעדייך?" הוא שאל מחוייך. "מזל שאתה לא בלעדיי" היא אמרה בקולה העדין והם המשיכו לכיתה. "מה זה הצפצוף הזה?" שאלה אנה כאשר היו ליד דלת הכניסה לכיתה. "סתם, אני אספר לך בהפסקה" הוא אמר באדישות ובדחיפה קלה של הדלת הם נכנסו לכיתה. "אנה, את רוצה טיפ…" שלה אותה בזלזול נערה גבוהה, שיערה צבוע בלונדיני ועיניה חומות ומלוכסנות. "לא תודה" נאנחה אנה למרות שידעה שזאת הייתה שאלה רטורית. "השיער שלך, את יכולה גם לסרק אותו" הנערה צחקה ואיתה עוד שתי נערות שנלוות איתה לכל מקום עליו מחליטה. "מי את חושבת שאת יא חתיכת…" "ג'ייק, די, היא לא שווה את זה" קטעה אותו אנה באדישות והשניים התיישבו במקומותיהם. "לא זה בסדר, מה יש לחבר שלך להגיד?" היא סיננה, אנה צפתה בג'ייק וידעה שמוחו מצווה עליו להיאבק. למזלה מורתם נכנסה לכיתה וג'ייק נרגע. "שלום לכולם, ספרי היסטוריה בבקשה" אמרה המורה בקולה הצורם ותלמידיה עשו כמבוקשה. "תודה" פנתה אנה לג'ייק שישב לידה. "על מה?" הוא חייך. "שריסנת את עצמך" שניהם חייכו. "סליחה, ג'ייק ואנה, ריכוז!" התרגזה המורה. שניהם גיחכו והביטו במורתם כותבת משימות על הלוח.