ניסוי ותוצאה פרק שישי
"מאיפה לך בכלל לדעת שאני מתכנן בריחה?" אני אומר ומסתכל לה בעיניים. "הבריחה אמורה להיות סוד, נכון?" היא שואלת. "כן. אז?" אני שואל בחזרה. "אני חצי קוברה פרעונית. אני יכולה להריח סודות. ככל שהסוד יותר גדול כך הוא מסריח יותר חזק." היא מחייכת ואני מסיט את מבטי במבוכה. "אז אנחנו הולכים ביחד או שאתה נשאר?" "אימארה זה מסוכן מדי. עדיף שאני אלך לבד." "למה? בשביל שתיתפס עוד פעם? אני מזהירה אותך קונור, הפעם, אם תיתפס אף אחד לא יבוא להציל אותך." היא מנמיכה את קולה. "ומה אם שנינו ניתפס? אם שנינו ניתפס אף-אחד לא יבוא להציל אותנו." אני משיב לה בתקווה שהיא תעזוב את הנושא ותיתן לי ללכת לבד. "אולי. אבל אנחנו הולכים ביחד בכל-מקרה. ציוו עלי לשמור עליך. אחיך מסר שאתה נחוש ותוקפני למדי יחסית לבן 14." היא מצחקקת. "אז מה הכוחות שלך? סיפרו לי שאתה יצור קסום אבל סירבת להצטרף אלינו כי רצית להילחם בצפון." אני מקלל בשקט ונושם עמוק. "אני אריה ירח. אני לא בדיוק יודע מה הכוחות שלי כי הצטרפתי למחתרת רק יומיים אחרי שגיליתי. לא היו יותר מדי אנשים בבסיס שיכלו לאמן אריה ירח אז דבקתי באימונים בתור אריה רגיל. אני רק יודע שאם נניח עכשיו נצא החוצה ונמצא אור ירח, העור והשיער שלי ישנו צבע. זה עוזר להסוואה בלילה. אני גם אוהב מים, אבל המים במעבדה ההיא…" אני נרעד לרגע כשאני נזכר, "המים ההם גרמו לי להרגיש סלידה חזקה, כאילו אני סתם חתול שלא יכול לשחות. אולי אלה לא היו מים רגילים." שתיקה ארוכה. "אני יכולה להפוך לחול,להפנט אנשים לספר לי דברים או לשכוח דברים שסופרו להם, להתבסס על עכברים כמזון ולהריח סודות, כפי שכבר גילית." אימארה מחייכת ומרימה את מבטה. "אני רוצה לראות אותך בחוץ." היא אומרת לאחר רגע נוסף של שקט. אני נאנח אבל נותן לה לעזור לי לקום ולגרור אותי החוצה. לבסוף אנחנו מוצאים קרחת יער מוארת באור ירח חיוור. היא צועדת פנימה מיד אבל אני מהסס. "נו? למה אתה מחכה?" היא שואלת. אני נושם עמוק, בולע וצועד קדימה.
תגובות (0)