ניסוי ותוצאה פרק עשירי

"אימארה?!" אני שואל. "לא, מה פתאום? אני ואימארה לא קשורים אחד לשני. אחותי היא מישהי הרבה יותר…כמוך." "מה זאת אומרת?" "רנה היא עורב ירח. בדיוק כמוך רק קטנה יותר ומסוגלת לעוף. הבעיה היחידה היא ש…טוב, ערכו עליה ניסויים במעבדה והצמידו לה קרצייה מכנית בדיוק כמו זאת של אחיך הגדול. היא נתקעה בצורת חיה לנצח. עכשיו היא שומרת על המחנה מלמעלה, מדברת אם שאר ההיברידים אם דם הציפורים…אתה כבר מבין את ההמשך." טאנור נאנח ונעמד על רגליו. "נשארו עוד חמש דקות עד למשמרת החמישית. אנחנו הולכים או לא?" "כן. קדימה. אבל רגע, אין לנן ציוד!" אני נזכר. "רנה דאגה להכל. היא בחורה שימושית." הוא שולף מחגורתו חבל, שלושה סכינים, כפפות ואקדח לייזר. על הצוואר שלו תלויה מתפחת שחורה. "מוכן?" הוא מצביע על החומה. החיילים כבר התחילו להתחלף. אני מהנהן ואנחנו יוצאים. "הרעיון הכי טוב הוא למקם פצצת אבק בתוך המנעול. הפיצוץ עצמו יפתח את הדלת והאבק ישטשטש את החיילים. יש לי כמה כאלה בכיס. הוא שולף כדור קטן ומגלגל אותו בין אצבעותיו. "רעיון טוב. אבל איפה תשיג אש?" ברגע שאני אומר את זה ידו של טאנור מבליחה ואש נדלקת בתוכה. "וואו! מה אתה בדיוק?" "לטאת גחלת. לא משהו מיוחד אבל בהחלט שימושי." ברגע שהוא אומר את זה נשמע פיצוץ ענקי ואנחנו נהדפים אחורה. כל החומה,אני לא מגזים-כל החומה, משברת לרסיסים כאילו הייתה עשוייה זכוכית. האזניים שלי מתפוצצות. אני רואהצהוב בכל מקום. איפשהו בכל המהומה הזאת אני ררואה שתי דמויות מבליחות בערפל הפתאומי ואחת מהן רצה אלי. אני מבין שאני שרוע על האדמה, מפרכס בחוסר אונים. "יש כאן עוד אחד!" "הוא זז?" "אה…פרכוס נחשב לתזוזה?" "תעזוב אותו בואו נלך!" הדמות נעלמת וחוזרת לתוך הערפל. אני רוצה לצרוח: חכו! תעזרו לי! אני חי! אבל לא יוצא לי כלום מהפה. הזמן עובר לאט…דקה, שעה, שעתיים…אני כמעט מאבד את ההכרה כשלבסוף אני שומע קול אחד ויחיד: "קונור?" אני משמיע קול אנקה חזק ככל האפשר ומתעלף. כשאני מתעורר אני שוכב ליד טיילר. כל הגוף שלי דואב כשאני מאלץ את עצמי להפנות מבט אל צווארו של אחי הגדול. הקרצייה נעלמה. הוא מחובר למכונת עירוי אבל חי ונושם. מה קרה לו? הצלחנו להשיג את המפתח? "אתה ער?" נערה אם שיער בלונדיני רוכנת מעלי. אני גונח. "יופי. כי יש לנו כמה דברים לשוחח עליהם. אחד מהם הוא הבעיה הקטנה של אח שלך. כשתוכל לדבר כמו שצריך בוא לאוהל העלה מהר ככל האפשר." ובמילים אלה היא מסתובבת ועוזבת אותי שם לשקוע בהלם.