נוסעת הזמן-ניסיון

"אסור לך להתערב" היא אמרה והצביעה אליי
באופן מרתיע.
"שמעתי את זה כבר מיליון פעם" אמרתי לה בגלגול עיניים.
"תמשיכי ככה, ולעולם לא תקבלי את המפתחות"
היא אמרה וגרמה לי לשתוק.
"טוב, אז אני גאה להבא לך את המפתחות הללו,
ולהפוך אותך רשמית, לנוסעת זמן" היא אמרה ומסרה לי את המפתחות.
"זה כול כך אדיר" אמרתי "תודה אימא" הוספתי בחיוך.
טוב, אז כמו שכבר הבנתם, אני נוסעת זמן, וכך גם כול המשפחה שלי.
ברגע, שאחד מוסמך, האחרון יוצא מהמשחק.
אבל אני מניחה שזה רק כי כולם ילדים יחידים,
כי אין מצב מישהו יפעל רק כשנתיים או משהו כזה.
"בואי, תראי את המכונית" היא אמרה ובחיוך.
בדרך כלל זאת לא באמת מכונה, אך כך אנחנו קוראים לזה.
לסבא שלי, היו משקפיים, תאמינו או לא, שעזרו לו עם כול העניין הזה.
תבינו, ה'מכונה' רק עוזרת לנו, אנחנו יכולים לחזר בזמן בלעדיהם,
אך זה קשה יותר.
"מזל טוב" היא אמרה והגישה לי מפתחות.
"של מה זה?" שאלתי, לא ממש מצפה למכונית.
"תסתובבי ותראי" היא אמרה חיוך על שפתיה.
"אני מתה עלייך" אמרתי וחיבקתי אותה שנייה לפני שרצתי אל
עבר האופנוע.
"אם לא תהיי זהירה אני-" היא החלה להגיד אך קטעתי אותה.
"מה תעשי, תיקחי לי את האופנוע?" שאלתי בלגלוג,
פשוט לא הצלחתי להתאפק.
"לא, אני אקרקע אותך" היא אמרה ושילבה ידיים.
"קודם תצטרכי לתפוס אותי" אמרתי והתנעתי את האופנוע.
"אבא שלך עוד מעט מגיע" היא אמרה עוצרת אותי לפני שאסע.
"בסדר" אמרתי והחניתי חזרה את האופנוע.
"אל תיראי מבואסת כול כך" היא אמרה "הוא יגיע הפעם"
היא הוסיפה.
הוא כמעט לעולם לא היה בבית, תמיד במשימה,
או שמשהו השתבש.
וכך היה גם הפעם.
הדבר היחיד שיכולתי לקוות זה שלאחר הפרישה שלו,
יהיה לאימא ולו יותר זמן יחד.
אח כרגיל טעיתי.