נולדו למות: פרק ראשון

אני לא אמורה להיות פה.
אני יודעת שאני לא אמורה להיות פה, זה מסוכן מידי, הם עשויים למצוא אותי בכל רגע, ואז זה יהיה הסוף שלי, אך בדיוק כמו רוב האנשים בעולם הזה, אני זקוקה לאוכל, וזו הייתה הדרך היחידה להשיג אותו.
אני מתכופפת ומחכה לשעת כושר, מחפשת חיה מסכנה שתיכנס אל שדה הראייה שלי.
כאשר אני שומעת את הצעדים, אני יודעת שאני חייבת להסתלק, שאם אני לא אברח עכשיו, אני כבר לא אוכל לעשות דבר לעולם, משום שאלו לא היו צלילים של חיות, אלו היו צלילים של בני אדם, אני לא בטוחה אם בזמן מרדף או מנוסה, אולי שניהם, אך זה לא חשוב כרגע, כל שעליי לעשות הוא לקום בשקט, להשתלב עם הצללים ולעוף מפה.
לצערי, אני מהססת לרגע ומגלה כי ההזדמנות ההיא חלפה, נערה מופיעה לפתע בקרחת היער וכל שאני יכולה לעשות הוא לחזור אל המחסה בין השיחים שלי ולקוות שהם פשוט יחלפו על פניי וימשיכו בדרכם.
הנערה כבר כמעט יוצאת מן הקרחת כאשר מישהו מגיע בעקבותיה, אני יודעת שזה מין משחק מעוות של חתול ועכבר, החתול יתפוס את הנערה וזה יהיה סופו של העכבר.
משום מה הנערה מסתכלת אחורה, אני מניחה שזו אחת הטעויות הקריטיות ביותר שהיא הייתה יכולה לעשות, משום שדבר זה גרם לה לאבד והיא מוצאת את עצמה על האדמה, ללא שום דרך להגן על עצמה.
אני יודעת שאני יכולה לעזור לה, שאני כנראה אוכל לנצח אותו, אך כל החושים שלי צועקים כי עליי להישאר פה, לא לזוז ולהיות בשקט.
"נו, נו, נו." קולו נשמע לי כמעט מוכר, כמו קול מתוך סיוט מוכר, משהו שאני לא יכולה להשים עליו את האצבע שלי.
"אמרתי לך שאת לא תצליחי לברוח." הנערה מביטה סביבה מחפשת נואשות משהו או מישהו, ואז מבטה מוצא אותי.
הקול ממשיך לדבר, אך אני כבר לא שומעת את המילים וברור כי גם היא לא, ולצערי הוא שם לב לכך משום שמהר מאוד גם מבטו מוצא אותי.
אני לא זוכרת מה קרה אחר-כך כמעט ולא, אני זוכרת רק שרצתי, רצתי מהר ככל שיכולתי, וניסיתי לברוח ממנו, לברוח מהחתול לפני שהוא יתפוס אותי.
אני יודעת שלא הבטתי לאחור, לא רציתי לעשות את אותה הטעות שהיא עשתה, אך איכשהו, הוא הופיע לפניי.
אני יודעת שניסיתי לצעוק, אך שום קול לא יצא מפי, אם לומר את האמת, לא הצלחתי לזוז בכלל.
לא הבנתי בהתחלה למה, אך אז ראיתי את זה, חץ דק וארוך הזדקר מחזי, אני לא יודעת למה הוא היה צריך להשתמש באמצעים כמו רעל, אני הרי ממש מולו הוא היה יכול פשוט להרוג אותי לסיים עם זה.
העולם התחיל להחשיף מול עיני, ואני יודעת שנפלתי על ברכיי, ניסיתי להילחם ברעל, אך לא יכולתי לעשות דבר, הורעל כבר עשה את דרכו בעורקיי.
"חלומות מתוקים, נסיכונת."