נגד הטבע – פרק 4

כמו כל בן למשפחת רוקפילד, הגורל שלי הוא ידוע מראש.
אני אלך ללמוד מנהל ועסקים בתור תואר ראשון בסיום התיכון ותואר שני בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה, כל קיץ בהפסקות בין הסמסטרים אני אלך לעבוד בחברה של אבא ואתמחה במקצוע שהולך להיות מקום העבודה שלי עד שהבן שלי או אחד האחים שלי ישתלט על החברה.
כך זה היה לפני וכך יהיה גם אחרי, אבא שלי הבהיר את זה עוד בגיל צעיר מאוד.
לפחות הוא לא קשוח כמו סבא, כי הוא זה שבאמת לוחץ על אבא שלי שיהפוך אותי לעוד דמות חשובה במשפחה.
כל בן בכור בסופו של דבר הולך בדרכו של סבא רבא ג'ק ועומד בראש אחת החברות הגדולות בעולם – המכוניות המעופפות של משפחת רוקפילד.
מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 האבות המייסדים של רוקפילד עבדו במפעלי מכוניות ורבים מהם ידעו את העבודה טוב יותר מאשר המנהלים של המפעל.
המפעל הראשון הוקם ב-2003 ונסגר עקב פשיטת רגל, אבל מאז עבד סבא הזקן ג'ק רוקפילד על החידוש של המוכניות. הוא המציא את המכונית המעופפת הראשונה.
כשהמחלה פרצה וכל עולם נתחם מחדש,ניתנה לג'ק ההזדמנות להציג את הרעיונות שלו ובגלל שהעולם הוכה בתדהמה הוא זכה בהזדמנות שנייה ולאחר עשר שנים נוספות של פיתוח המכונית המעופפת יצאה לפועל.
בהתחלה היו דגמים מעטים מאוד ורק בשנת 2047 ג'ק הזקן זכה לראות את המפעל שלו הופך לבינלאומי ומשגשג יותר מכל חברה אחרת על פני כדור הארץ.
המכוניות המעופפת של ג'ק רוקפילד היו המילה הבאה בטכנולוגיה ועכשיו בזמננו הן היחידות שנמצאות בחניות של כולם, שום חברה לא יכולה להתחרות בנו.
וכמו כל סבא עם שיגעון גדולות, הוא מצפה ממני הנכד הבכור להיות מנהל בכיר טוב יותר מאבא שלי.
הוא מאמין שאבא שלי יביא לחורבן החברה ולא יצא רעיון פרי דמיונו זה שנים, הוא מצפה ממני להביא את ההמצאה החדשה, משהו שיקרע את עיניי הצרכן לרווחה.
מאז שאני זוכר את עצמי ציירתי מכוניות ואהבתי מירוצים יותר מכל דבר אחר.
היו לי כמה רעיונות בראש וחלקם כללו לשפר את משחקי המירוץ בדרגה או שתיים, מאז גיל 16 לקחתי מהמוסכים של החברה את המכוניות הכי מהירות וניסיתי לשדרג אותן לפחות קצת.
רובן התפוצצו או התרסקתי איתן בעצים או חנויות אקראיות ברחוב.
אבא שלי זעם על כל זה, אבל הוא ראה את הפוטנציאל בבן סורר כמוני.
הוא נתן לי לקחת עוד ועוד מכוניות ולפרק אותן לגורמים ולהחזירן ולהפוך אותן לטובות יותר.
סבא אוהב את פתיחות הראש שלי ואפילו שקל כבר בגיל 19 לתת לי חלק מהחברה ולעבוד ביחד על מרוצי מכוניות מעופפות, אבל אבא פסל את הרעיון ואמר שאני צריך קודם כל להשלים את הלימודים לפני שאני ניגש לעבודה שבה אני לא יודע את המקום שלי ואיך הכול מתנהל.
תוך כדי הלימודים עבדתי על רעיונות שונים של מכוניות מרוץ ועל מסלולים שונים שבהם זה יכול להיות ממש מגניב לעשות את המרוצים.
עכשיו, בגיל 23 וחדר מלא סרטוטים ורעיונות למכוניות ולמקומות מרוץ, החלטתי לצאת ולבדוק חלק מהמקומות שבחרתי בהם.
אחד מהמקומות הוא העיר גנט, חשבתי להתחיל את המרוץ בכניסה העתיקה לעיר.
נתחיל מתחת לשער הכניסה לעיר, הוא מזכיר מעט את שער הניצחון ברומא שנמצא ליד הקולוסאום. נמשיך אל תוך העיר ובערך לאחר כיכר העיר הגדולה נעלה למסלול האווירי.
המסלול האווירי יכלול מעברים חדים בגלל כל הקתדרות וכל הבניינים הגבוהים, חלק מהעיר נשאר בגדר העולם הישן וחלקו הגדול עבר לבניינים רבי קומות שמגיעים לגובה של האמפייר סטייס בילדינג בניו יורק.
המון מעברים חדים ביו בניין לבניין ולאט לאט נעלה יותר ויותר למעלה, לשחקים.
המסלול הסופי יעבור ביערות גנט, לפי מה שהמחשב מספר לי היערות עצמם לא צפופים כמו שאר יערות אירופה.
אפשר יהיה לעשות חלק מהמירוץ ממש בתוך היער וזה ייקשה על המתמודדים למקום הראשון, אני כבר רואה שכמה מהמכוניות ייתנגשו בעצים אם הם לא ישימו לב לאן הם טסים.
בקרחת היער במקום אחו יש אגם, אני לא יודע עדיין איך להפוך אותו לחלק מהמסלול אבל אני רוצה שיהיה לו חלק, אני חושב כשאני אגיע לשם אני אדע מה אני ארצה לעשות איתו.
לקחתי את המכונית שלי וטסתי לכיוון גנט, במקור משפחת רוקפילד באה מארצות הברית אבל ברגע שהעולם נקבע מחדש, ג'ק רוקפילד עקר את שורשיו והשתקע באיטליה.
אנחנו גרים ברומא כבר שמונה דורות, מכיוון שרומא עתיקה ושברירה עדיף שלא לעשות את המרוצים שם, רק מחוץ לעיר ואז המשחק מאבד את משמעותו ולא הייתי רוצה להרוס את מותגי העיר היקרה.
גנט היא מושלמת מהבחינה הזאת, מותגי העיר אינם איכותיים כמו ברומא ורובם כבר איבדו את צורתם ונהרו, מעליהם נבנו בניינים חדשים, גרודי שחקים ענקיים מזכוכית ופלדה.
זה בדיוק המקום שאני רוצה לעשות בו מרוץ, גרודי שחקים, עתיקות, יער ואגם!
הגעתי לגנט תוך שעתיים של טיסה על מהירות מירבית, טסתי מהשעה שש בבוקר ולמזלי השמיים פתוחים לקראתי. צפיתי בזריחה והרגשתי ברקיע השביעי.
אני אולי לא הכי מתרגש מלהיות המנהל הבכיר בעוד כמה שנים, אבל בינתיים יוצא לי ליהנות מכול מה שאני עושה עכשיו. אני יודע שאבא שלי מאוד הופתע מהרעיון כי מרוצי מכוניות נזנחו ומרוצי מכוניות מעופפות נראו מסוכנים יותר מאשר פורמולה 1 ולכן לא הרבה עסקו בזה, התחום לא מפותח בכלל ולא שווה את הטרחה שלי, אבל הוא מעדיף שהטרחה תהיה עכשיו ולא כשאני בראש העסק. עכשיו אני חופשי לשחק בכל הצעצועים המגניבים והמשוכללים בחנות.
טסתי מעל העיר המתעוררת וראיתי את האנשים כמו נמלים קטנות שעובדות בחריצות ברחובות העיר.
רציתי לראות את האגם, אולי כשאני אראה את המקום יותר וויזואלית אני אקבל איזושהי השראה.
מצאתי את המקום ונחתתי בזהירות ליד הבקתה הקטנה מול האגם.
ירדתי מהמכונית, וראיתי את המקום.
בהתחלה הרגשתי כמו מתוך חלום ולא האמנתי שאני אגשים אי פעם את החלום שלי, אני באמת עושה את זה, אני באמת בונה מסלול מרוצים כמו שרציתי מגיל שמונה בערך.
אני גאה בעצמי. זה נשמע נורא שחצני אבל אני גאה בעצמי ולמקום שהגעתי אליו.
כשכבר התחיל לגעוש בי הרעיון לגבי האגם שמעתי רעש מנוע, הוא נשמע כמו חיה פצועה שזועקת לעזרה, ממש כמו חזרזיר ששוחטים אותו לאט עם סכין חדה.
ואז ראיתי את המכונית, היא התרסקה לתוך עץ ליד האגם ועלה עשן אפור מהמנוע – לא סימן טוב בכלל, המנוע עוד יכול להתפוצץ.
רצתי לכיוון המכונית ואז ראיתי מתוך העשן דמות, שמעתי שיעול קשה אבל עדין, הדמות הייתה דקיקה וארוכה.
הדמות יצאה מהעשן וראיתי לפניי לא ילד, לא נער, לא גבר ולא ישיש.
זו הייתה אישה.