נגד הטבע – פרק אחת עשרה

עברו כבר שבועיים מאז שפגשתי את אנה, מאז אנחנו נפגשים בימים שהיא לא עובדת בהם.
היא לקחה ממני דגימות ואמרה שייקח לה זמן לראות משהו כי לא מזמן היא התחילה לבנות את המעבדה שלה.
"את לא יכולה לבדוק במעבדת זכוכית?" שאלתי אותה פעם. "אתה רוצה שיזרקו אותי לכלא?" הסמקתי ולחשתי שלא.
עבדנו בשבועיים הללו על יכולות הטלקינזיס שלי, בחיי לא תיארתי לעצמי שאני אצליח באמת לעשות משהו בלי כאבי ראש עזים או דימום מהאף – עכשיו אני כבר יכול ליצור כדורי מים, לא יציבים או מסוגלת לעשות הרבה טריקים כמו אנה אבל אני מתקדם לאט לאט.
אנה גאה בי ומחייכת כשאני מצליח לעשות משהו, ההרגשה הזאת שמישהו תומך בך – זה היה חסר לי.
תרגלנו להרים עצמים דוממים מהרצפה,להוריד ענפים או עלים ולגרום לשלכת ביער, גלים במים או קירי מים ענקיים – אנה באמת מוכשרת, והיא מלמדת אותי לפחות חלקיק קטן מהיכולות שלה.
אני לא יודע איך להסביר את זה אבל אני כמהה לפגישות איתה, אני מסוקרן כל פעם מחדש מה היא יכולה ללמד אותי או מה היא יכולה לעשות ואני מופתע בכול יום שאני פוגש אותה.
האינסטינקט הראשוני שלי אומר "תחבק אותה" ואז אני נזכר שאסור לי עד שאנה תמצא פתרון.
באחד מתרגוליי הטלפתיה כל אחד מאיתנו ישב בקצה השני של האגם, גב אל גב והיא לימדה אותי לבנות חומות מסביב למוחי – דבר חשוב כשאתה רוצה לשמור על הפרטיות שלך, דבר שהיא לא כיבדה בהתחלה ובהדרגה הפסיקה להיכנס ללא הזמנה.
ישבנו כך במשך כמה שעות ושמעתי את קולה בראשי, בהדרגה ראיתי את כולה בעיניי רוחי – כך היא אמרה לי שהיא הצליחה לפרוץ למוחי, כשאתה רואה את דמות הפורץ זה אומר שההגנות שלך לא מספיק טובות.
היא אמרה לי שאני יכול לחסום אותה, לבנות חומה או לשים דלת בלתי פריצה.
"איך אני יכול לעשות את זה בלי לחשוב על זה? זה אמור להיות כל הזמן שם כמו שהבנתי אותך…זה קשה לעשות את זה גם כשאני מתרכז!" שמעתי את הגיחוך של אנה בראשי ובחוץ שמעתי את אוושת רוח בעצים.
"אתה רק צריך להפסיק לחשוב על זה שאתה בונה חונה – תחשוב על זה בתור משהו בלתי נפרד ממך, אתה לא רוצה הרי שיפרצו לך למוח ויגנבו לך את הזיכרונות שלך נכון? פשוט תתרכז בזה שאתה לא רוצה שמישהו יכנס פנימה כמוני ויראה את כול מה שאתה לא רוצה שיראו – כמו העובדה שהרטבת במיטה בכיתה ח', וואו זה לא מאוחר לגיל שלך?" הסמקתי והדבר הראשון שחשבתי לעצמי זה היה שאני רוצה שהיא תצא לי מהראש.
שמעתי אנחה, פתחתי את עיניי והסתכלתי אחורה.
"פיטר, הצלחת! לא כמו שחשבתי שתעשה את זה אבל הצלחת להרחיק אותי, ראיתי דלת ננעלת ואני נפלטתי החוצה!" אנה חייכה, לא כעסה בכלל על זה שזרקתי אותה מהראש שלי.
"אם את חושבת שזו הרטבת לילה, זה מראה עד כמה את לא מכירה גברים." צחקתי והיא הסתכלה עליי חסרת הבנה, צחקתי עוד יותר על הפרצוף שלה.
"מה מצחיק כל כך? אני לא מבינה!" היא קימטה את המצח שלה חסרת הבנה אבל גיחכה למראה השמחה הילדותית שלי – הצלחתי להוציא אותה מהראש שלי.
"בואי נעשה את זה שוב! אני רוצה לראות אם אני אצליח שוב." התיישבתי שוב עם גבי אל גבה כשהאגם מפריד בין שנינו.
ככה תרגלנו במשך כמה שעות ובכול פעם הצלחתי להוציא אותה מהר יותר מראשי או לחסום אותה לחלוטין, היא ניסתה לתמרן אותי ומידי פעם עפו אליי ציפורים והסיחו את דעתי וכך היא נכנסה וקולה נשמע שוב בראשי – אבל אחרי כמה הסחות דעת למדתי להתעלם מהן בלי לפגוע בריכוז שלי.
בכול פעם שהצלחתי אנה חייכה שוב ושוב ובכל פעם חיוכה גדל, היא הסמיקה מידי פעם והסתכלה עליי במבט שלא יכולתי לפרש – הוא נראה מוכר אבל לא הצלחתי להיזכר מאיפה הוא נראה מוכר.
ישבנו לארוחת צהריים – הפעם אני הבאתי מטעמים מרומא, פסטה ברוטב שמנת עם פטריות וסלט עשבים ירוקים עם חסה, נבטים ועוד כל מיני עשבים שלא זכרתי את שמם.
אנה אכלה ובלעה הכול בבת אחת! לא תיארתי לעצמי שיש לה תאבון שכזה, היא חייכה עם כול ביס ונהנתה מהאוכל, אני נהניתי לראות אותה אוכלת ככה.
"פיטר זה מדהים! אני לא חושבת שטעמתי משהו כזה בלונדון, משהו כל כך טעים וביתי. פעם הבאה אתה מביא עוד משהו כזה אחרת אני לא אלמד אותך!" היא צחקה ולגמה ממיץ התפוזים הטרי שהבאתי איתי.
"אני שמח שאת נהנית, אני אוהב לראות אותך ככה. מאושרת." הצצתי לעיניה ולרגע יכולתי לראות מה עובר בראשה – היא הייתה חסרת הגנה, היא רצתה להחזיק את ידי, יצאתי ברגע שראיתי את התמונה הזאת. ראיתי שהיא הסמיקה וגם אני, אדום מבושה שאני זה שחדר למוחה ולא ההפך.
"אני מצטערת, אני צריכה ללכת." אנה רוקנה את הכוס שלה ולקחה את התיק שלה.
"עשיתי משהו לא בסדר?" היא עמדה עם גבה אליי והאחיזה שלה בתיק שלה התחזקה, כמה עלים נשרו מסביבה והיא אמרה "אנחנו לא יכולים לתת למחשבות כאלה לצמוח, אתה יודע שאין פתרון. אנחנו לא נוכל להיות ביחד."
שמעתי את קולה רועד בסוף המשפט והיא צעדה אל עבר הרוקפילד ואחרי כמה שניות המכונית הותנעה וריחפה אל עבר לונדון.
"טיפש פיטר! טיפש! על מה חשבת לעזאזל? אתה יודע שאתה לעולם לא תוכל להיות איתה!" רקעתי באגרופיי על השולחן וגל מים שטף את המזח, הכעס שלי גרם לזה.
המשכתי לכעוס ובעטתי באדמה וזרקתי כסא ואבנים לכול עבר – האגם לא שקט וביטא את הכעס שלי בעצמו.
גלים חזקים ריטשו את האדמה מסביב לאגם, כל אבן שנזרקה לאגם גרמה למערבולת או לגלים ענקיים לעלות מעלה לשמיים וליפול ברגע שאני מפסיק לרקוע באדמה על הטיפשות שלי.
המבט שלה נראה לי מוכר כי ראיתי אותו בעבר – כל גבר שמסר לי את אהבתו הסתכל עליי כמו שאנה הסתכלה עליי, רק שהפעם אני משתוקק לראות את המבט הזה שוב, אבל אני יודע שלעולם לא אוכל לממש את המבטים ולעשות משהו מעבר להם.
כרעתי על ברכיי ונשמתי לרווחה.
עזבתי את האגם וחזרתי לרומא כשהכעס גועש בי.
התקשרתי לליאו והזמנתי אותו אליי, הזמנתי שלוש פיצות ובירות והכול הגיע בדיוק כשליאו עבר את הדלת לבית החוף שלי.
"מה יש אחי? נשמעת נסער ממש בטלפון." ליאו לקח בירה ומשולש והלך להתיישב באחד הכיסאות במרפסת המשקיפה לים, צעדתי אחריו עם בירה ופיצה והתיישבתי לצידו.
"אני בבעיה ליאו, אני בחיים לא אקבל את מה שאני רוצה." לגמתי מהבירה וסיימתי את המשולש פיצה.
"על מה אתה מדבר פיט? יש לך הכול, בית משלך, עבודה, לימודים – כל גבר אפשרי בעיר ייתן לך אם רק תבקש. אני חושב שקיבלת כבר הכול ואתה לא מפנים את זה פשוט." ליאו לגם מהבירה, הוא היה החבר הכי טוב שלי מאז הגן ותמיד שנינו היינו עושים צרות או מתחילים עם אותם הבנים ומנסים לראות עם מי מאיתנו הוא היה הולך, כמובן שליאו הצליח יותר – הוא הפך לדוגמן בגיל 14 ולא הפסיק לדגמן עד עכשיו, פניו מוכרות בכול רומא העתיקה ומחוצה לה וכמובן שכולם רודפים אחריו ומנסים להיות בשדה ראייתו ואולי – אולי מישהו יצליח ללכוד את מבטו ולבלות איתו את הלילה.
ליאו רווק ושוכב עם כל דבר שזז, לא אכפת לו כרגע אם הוא יימצא את האחד שלו או לא – הוא רוצה ליהנות מכול האפשרויות המונחות לפניו ובגלל זה הוא לא יבין כרגע את מה שאני הולך להגיד לו.
"פגשתי מישהו, אבל אין לי שום סיכוי שבעולם להיות איתו – הוא מעל לליגה שלי." נאנחתי והבירה החלה להיגמר, לקחתי עוד בקבוק.
"אין דבר כזה מעל לליגה שלך פיט, יש כאלו שפשוט מתביישים להגיד לך כן." ליאו טפח על שכמי ולקח לעצמו עוד בקבוק, פתח אותו והרים אותו לאוויר.
"לחיי פיט והבחור שלא כבשת עדיין! לחיים!" הרמתי את הבקבוק שלי וצעקתי גם אני לחיים, אני לא אתן למצב רוח שלי לדכא את הפגישה עם ליאו.
שתינו עוד קצת ודיברנו על הקריירה שלו ועל השמונה בחורים שהוא שכב איתם בשבוע האחרון.
"הייתי בטוח ששכבתי עם תשעה בחורים! אבל מסתבר ששכבתי עם אותו אחד פעמיים באותו השבוע ולא זכרתי את הפנים שלו או את השם שלו, הוא נעלב המסכן אבל זרם לסיבוב שני, אני מרחם עליהם מידי פעם – הם לא מבינים שאני לא אחזיר להם צלצול? זה רק מוכיח שאני רוצה אותם ללילה אחד וזהו זה, חבל שהם לא מבינים את זה. גברים הם כל כך טיפשים." הבקבוקים נערמו על הרצפה והקרטונים של הפיצה היו ריקים.
שכבתי על הספה במרפסת, שמעתי את גאות הגלים והתנגשותם בחול העדין, ראיתי את הכוכבים מרצדים על הרקע השחור של השמיים.
"יש לך מזל ליאו, אתה יכול להשיג הכול ובדיוק את האחד שלי אני מפספס והכול בגלל בריאה מטופשת, למה החיים לא יכולים להיות קלים יותר? אני מעדיף ברגע זה להיות כוכב ולהיות בשמיים ולא לחשוב על העתיד שלי."
ליאו זרק את אחד הבקבוקים הריקים מעבר למרפסת וגיחך למשמע מילותיי.
"כוכב פיט? אתה תהיה בודד! אני לא אוכל לעזור לך אם תהיה כוכב. אתה מדבר שטויות, אתה צריך זיון. זה הכול. ואני צריך לקום מוקדם מחר לצילומים." הוא הביא לשנינו כוסות מים והתיישב לצידי.
"אם אתה ממש רוצה אותו, אתה תקבל אותו, אין לי ספק בכלל שהוא על בטוח רוצה אותך גם. אתה רק צריך להאמין בזה ואתה תקבל אותו." ליאו שתה את המים שלו ויצא מהבית.
נכנסתי למיטה, במקום תקרה ישנו חלון זכוכית ואני יכול לראות את הכוכבים שוב, עצמתי את עיניי וחשבתי על אנה. הרגשתי שאני שוקע לתוך השינה ודמיינתי לעצמי אם היה אפשר לגעת.

פקחתי את עיניי והיא הייתה לצידי, עיניה עצומות והיא נושמת נשימות רדודות.
היא רק בכותנת לבנה בהירה והשמיכה מכסה את החלק התחתון של גופה.
ידה מחזיקה את ידי ואנחנו לא הופכים לאבק, אנחנו שלמים.
אחיזתה בידי הייתה רכה, הוצאתי את ידי וליטפתי את פניה, הנחתי את ידי על המותן שלה וקירבתי אותה אליי.
אנה התעוררה, חייכה וחיבקה אותי ברכות. היא לחשה משהו באוזניי אבל לא שמעתי את מילותיה.
היא עזבה אותי ויצאה בריצה קלה אל המרפסת וחיוכה ממלא את החדר הריק אחריה, שמעתי את צחוקה ויצאתי אחריה למרפסת.
היא נשענה על מעקה המרפסת והשקיפה על הים הכחול, השמש הייתה נעימה על הגוף ושיערה החום והקצר של אנה התעופף בעדינות באוויר.
התקרבתי אליה וחיבקתי אותה, כמה טוב היה המגע שלה, כמה טוב היה לאחוז בה.
נשקתי ללחי שלה והיא עצמה את עיניה וחייכה, הסתובבה וקירבה אותי יותר לגופה. הרגשתי משהו בתוכי – איזושהי תשוקה שהגיעה למטרתה – החיבוק שלה, לאחוז בה בין ידיי.
הסתכלתי לתוך עיניה וראיתי את השמחה שתיארתי לעצמי שאראה כשאני אהיה איתה.
שפתיה התקרבו לשלי אך בכול פעם שרציתי לנשק אותה, היא זזה מעט אחורה ומחייכת חיוך זדוני, ככה המשיכה כמה פעמים ולבסוף הניחה את שפתיה על צווארי ונשקה לו בעדינות ולאט לאט נשכה נשיכות עדינות ואגרסיביות באותו הזמן. לא יכולתי יותר לשאת את הציפייה למגע שפתיה, אחזתי בעדינות בראשה ומשכתי אותה כלפיי.
נשקתי לה בעדינות.
השפתיים שלה. לא יכולתי לדמיין אותם טוב יותר.
הנשיקה נגמרה, פקחתי את עיניי וראיתי שהיא מחייכת וקירבה את שפתיה שוב לשפתיי.
אנה זרקה את זרועותיה מסביב לצווארי וביד אחת מעבירה את אצבעותיה בין שערותיי, החזקתי אותה במותניה והרמתי אותה, הושבתי אותה על מעקה המרפסת והיא כרכה את רגליה מסביבי.
לא יכולתי להפסיק לנשק אותה, ידיה עזבו את צווארי וטיילו במורד ומעלה גבי ומותניי- ציפורניה מעבירות בי צמרמורות כשהיא עושה את זה, היא רק גורמת לי לנשק אותה עוד ועוד.
ידיי היו על מותניה ומידי פעם חפנתי את ישבנה, מידי פעם עצרנו והסתכלנו אחד על השנייה וחייכנו, נשמנו לרווחה וחזרנו להתנשק.
עברתי לצווארה ועורה היה רך ומתוק בכל נשיקה שעברה, היא נאנחה כשנשכתי אותה בעדינות וציפורניה הועברו יותר בכוח על עורי.
לא יכולתי לעצור.
עברנו מעדינות לאגרסיביות, אבל לא יותר מידי – בדיוק במידה הנכונה.
העברתי את ידיי על ירכיה והיא נשכה את שפתיה, היא לא יכלה להוריד ממני את הידיים,צווארה היה אדמדם מהנשיכות שלי אבל הנחתי שגם הצוואר שלי נראה ככה, היא אחזה בראשי ונשקה לי שוב בעדינות.

התעוררתי.
היא לא הייתה לצידי, המרפסת הייתה ריקה והשמש נעלמה מאחורי העננים וירדו טיפות קלושות של גשם.
הים געש והתנגש בעוצמה בשובר גלים.
ראשי כאב, שתיתי עוד כוס מים וראיתי את בקבוקי הבירה על הרצפה.
התיישבתי על הספה, בקבוקי הבירה הסתדרו בשורה לא מסומנת באוויר וריחפו אל עבר הפח, גם קרטוני הפיצה מילאו אחרי ההוראות.
קנקן המים התעופף לעברי ומידי פעם טיפות מים זלגו על הרצפה.
שתיתי מהקנקן, הגרון שלי היה יבש.
חשבתי על אנה.
עצמתי את עיניי וראיתי את שנינו על המרפסת.
הייתי רוצה לאחוז בה ככה, הייתי רוצה לגרום לה לנשוך את שפתיה ככה, הייתי רוצה לגעת בה.
פשוט להעביר את אצבעותיי עליה ולראות את עורה רועד מהתרגשות ממגע ידיי.
הייתי רוצה לדעת אם גם היא חושבת ככה.

פקחתי את עיניי בבהלה.
קמתי ממיטתי ומיהרתי להסתכל על הצוואר שלי.
הוא היה אדום מעט משני הצדדים, יכולתי להישבע שרגליי מכוסות בחול.
נענעתי בראשי והלכתי לשטוף פנים.
שתיתי כוס מים וחזרתי למיטה, חשבתי על החלום ההזוי שהיה לי.
בחיים לא ייקרה מצב כזה, בחיים אני לא אוכל לאחוז בו או לנשק אותו – אז למה לפתח ציפיות מלכתחילה?
נשכבתי על הצד וחיבקתי את הכרית, דמעה מצאה את סופה על הכרית הלבנה ועוד אחת נפלה גם היא.
חשבתי על פיטר, הוא בחור כל כך חכם – מדהים ביופיו ובמהירות תפיסתו, מעולם לא ציפיתי שאפגוש מישהו כמוהו, מישהו כל כך נהדר שיגרום לי לרצות לראות אותו כל הזמן.
כל שנייה שעוברת היא כמו סבל מתמשך וכשאני רואה אותו אני נרגעת, אני רואה אותו וזה מספיק – בינתיים.
אני אמצא את הפתרון, המעבדה שלי כבר גמורה ואני אתחיל לעבוד בה היום ואכניס את הנתונים שלי ושל פיטר, אני רוצה לראות את הדנ"א שלו ולראות מה דומה ומה שונה בנינו- אני אמצא את הבעיה.