נבואת הצללים- פרק י"א

פרק י"א- קריסטינה
הוא התעורר. בהתחלה לא הבין איפה הוא. ואז נזכר. הוא הסתובב לכיוונה והביט בה. גל חום עבר בו, והוא הרגיש את לחייו בוערות. הוא שנא את זה במידה מסוימת. הוא הרי צריך ללמד אותה קסם, לא להתאהב בה! מה שנעשה נעשה, ועכשיו הוא החליט שהוא ילמד אותה קסם בלי שטויות! אחרי ארוחת הבוקר, היא תתחיל בלימודים ואז הם ילכו ברגל ( כולל הפסקה לארוחת צהריים) עד שיגיעו לפונדק בעיירה קרובה ושם יתרחצו ויאכלו ארוחת ערב. הם יישנו בפונדק וביום שלמחרת שאהאן כבר יחליט מה עושים. הוא ניצל את הזמן שבו היא עדיין ישנה כדי להתלבש. ואז החליט לטייל קצת, ולנסות ללקט קצת פירות (קפואים) לארוחת הבוקר. הקרקע הייתה מכוסה שלג ומהענפים שבצמרות העצים השתלשלו נטיפי כפור. הוא נאלץ לקחת ממנה את המעיל שלו, מנסה לא להעיר אותה. מגפיו הכבדים השאירו סימנים בשלג. הוא הלך זמן מה, עד שנגלו לעיניו שיחי פטל קפואים, עצים מכוסי כפור של תות עץ ועוד כול מיני שיחים שנשאו פירות יער שונים מתחת למעטה השלג. הוא ליקט כמה פירות לתוך כובעו ופילס את דרכו דרך השיחים. מאחוריהם היה אגם קטן, קפוא כולו. המים הפכו לקרח כה עבה, עד שאפשר היה ללכת עליו מבלי לסדוק אותו. הכובע שלו החל להירטב, בעוד הפירות הקפואים שבתוכו מפשירים לאיטם. הוא חזר לאוהל והעיר אותה. הם אכלו את הפירות. "הגיע הזמן ללמד אותך קסם." אמר לאחר ארוחת הבוקר. "חכה רגע," אמרה "אני צריכה לדבר איתך…"
***********************************************************************************************
קריאסטס שהה כבר כמה ימים בממלכה של פרל בלאק. המלך לקח אותו לארמונו והיה לו שם חדר נחמד, כמעט דומה לחדרו בבית. המלך סיפר לו על בנו שנשאר במארלנד. הוא הבטיח לעזור באיתור הבן ככול יכולתו. הוא השקיף עם ראמל שעות על גבי שעות, מסה לאתר צל של אדם שנקלע בטעות לממלכה. אך מאמציהם היו לשווא. הם לא הצליחו בשום דבר שעשו. המלך נהיה מיואש יותר ויותר…
כעבור שלושה ימי תצפית, קרבה דמות אל מעבר הגבול… "קריסטינה!" קרא ראמל. אחר כך למד קריאסטס שקריסטינה הייתה המרגלת של הממלכה במארלנד. "תן לי לדבר עם המלך," אמרה "יש בשורה חשובה בפי…"

כעבור חצי שעה

"קריאסטס!" קרא המלך, נרגש "קריסטינה איתרה את בני! הוא נמצא ביער בצפון מארלנד! מחר יצאו הסיירים שלי לחיפושים! יש איתו איזו נערה אחת,אולי נביא גם אותה לכאן, משרתת נוספת לא תזיק לי! אם תרצה, תוכל לבוא עם הסיירים." כמובן שקריאסטס רצה. הם יצאו למחרת בבוקר.