מתוסבכת פרק 3

פרק 3

מקס דיבר איתי. זה דיי דפוק האמת. כמה חיכיתי להודעה הזאת ממנו , נואשת שכמותי . אבל עכשיו אחרי שהוא שלח אותה פתאום אני קולטת שזה לא עשה לי שום דבר. להפך, האמת שאני כבר לא כל כך רוצה אותו. כאילו בבת אחת כל המשיכה והרצון שהיו לי אליו נעלמו.
אני עדיין ממשיכה לדבר איתו כן ? אבל פשוט.. כבר לא מחכה לתשובה שלו כל כך. אני מרגישה שהכוח נמצא בידיים שלי כי אני סוג של שווה אליו , אני לא נופלת בקסמו.
באהבה הכוח תמיד נמצא אצל זה שאוהב פחות.
אני אף פעם לא הייתי מהאנשים האלו שאוהבים פחות. חוץ מפעם אחת. בכל שאר מערכות היחסיים שלי אני הייתי הנשלטת ולא השולטת.
אוי , תוך כדי שאני כותבת את זה מקס שלח לי הודעה. מסכן , הוא חולה. לענות לו עכשיו או אחר כך ? טוב אני יסיים לכתוב לכם את הפרק ויענה לו , שיחכה החמוד .. אני חיכיתי שלושה ימים עד שהוא שלח הודעה מחורבנת.
בקיצור , באמצע כיתה ט הכרתי את מתן. לבית הספר שהוא למד עברתי באמצע השנה בגלל ריב אידיוטי בבית הספר הקודם שלי. הייתי הילדה החדשה בבית הספר והוא היה היודבתיק החתיך ההוא , שכולן קצת רצו וגם אני קצת. זה התחיל משלום בבית ספר , פה ושם חיבוקים , לא משהו רציני. נורא רציתי אותו. בשלב מסוים התחיל בנינו קטע והאמת שרבנו מלא. לא זוכרת אפילו למה אבל פשוט על כמעט כל דבר רבנו. היינו ביחד בערך חודשיים , אבל חודשיים על און ואוף.
ברגעים שלא רבנו נורא אהבתי אותו , אבל הדבר היחיד שהפריע לי היו השפתיים שלו. זה לא שהוא נישק גרוע כן ? הוא נישק נחמד. זה לא מה שהפריע לי. פשוט..השפתיים שלו תמיד היו יבשות . בצורה דוחה.. נו אתם יודעים, היובש הלבן הזה.
כן . מגעיל. איך אפשר להתנשק ככה ???
אני זוכרת שיצאו מצבים שהוא התקרב לנשק אותי וישר קמתי מהמקום, או שבמהירות סובבתי את הראש. לא יכולתי להגיד לו על זה . זה היה מביך מידי.
במהלך כל החודשיים האלו שיצאנו נפרדתי ממנו בערך עשרה פעמים. אולי יותר. רוב הפעמים אפילו בלי סיבה ברורה. סתם ככה שיעמם לי איתו. באמת שאני לא יודעת למה עשיתי את זה אפילו.
ותמיד אחרי בערך שעתים שנפרדנו הייתי חוזרת אליו , מה לעשות, מתגעגעת. בכל זאת , יש לי אליו רגש.
זו הייתה המערכת יחסים הכי לא מובנת שהייתה לי. לא באמת ידעתי מה אני מרגישה.. עד שאיבדתי אותו לגמרי.
אני הייתה זו שנפרדה ממנו טכנית, בהתחלה זו הייתה סתם עוד אחת מהפרדות הרגילות שלנו אלא שהבעיה התחילה ברגע שהוא לא רצה לחזור אלי אחרי זה . הוא אמר שהוא אוהב אותי , שהוא רציני , ושאני משחקת בו. אמרתי שאני לא יודעת מה קורה איתי שאני מצטערת ושבוא נחזור.
הוא כמעט הסכים , אבל אחרי שנייה שוב שיניתי את דעתי. אמרתי לו שאולי אנחנו לא באמת מתאימים, שאני כבר לא באמת מרגישה את המתח הזה והתרגשות שפעם הרגשתי כשהייתי רואה אותו, שאולי אנחנו באמת נסתדר יותר טוב בתור ידידים, ושכדאי שנחתוך את זה לפני שסתם נפגע יותר. הוא הסכים איתי אבל לא דיבר איתי תקופה.
אחרי הפרידה שלנו , הוא לא היה חסר לי . הבנתי שבעצם הייתי איתו כי רק רציתי מישהו שיאהב אותי , שירצה אותי.. אבל לא באמת הייתי מוכנה לאהוב אותו בחזרה.
קצת אחרי הפרידה פרץ ביננו ריב מטורף. הוא התחיל עם אחת הבנות שהכי שנאתי בבית הספר , והתנשק איתה מול העיניים שלי. נורא התרגזתי, לא בגלל שהפריע לי שהוא מתנשק עם מישהי.
הוא אשכרה התנשק איתה, בכוונה , מול העיניים שלי.
אמרתי לו שהוא מתנהג כמו ילד קטן והוא בתגובה פתח את הפה שלו והתחיל לקלל אותי. כל קללה אפשרית הוא אמר. זה כן כאב לי שהוא אמר את זה . בכל זאת, הוא היה חלק מהחיים שלי במשך חודשיים ואולי קצת יותר.
בסוף השנה אני והוא השלמנו סופית, סיכמנו שהכול בסדר בנינו. ודווקא אז פתאום רציתי אותו קצת , אבל לא עשיתי עם זה שום דבר. אני כבר יודעת איך זה היה נגמר…..

כנראה שיש לי איזה שהוא קטע. אני נמשכת רק לגברים עם כוח, גברים עם עוצמה , עם שליטה. אני לא יכולה להיות הצד השולט במערכת היחסים פשוט לא יכולה. אני אוהבת להרגיש שהגבר שלי ידאג לי , ישמור עלי , יתייחס אלי כאילו אני הקטנה שלו שהוא צריך לשמור עליה מכל משמר.
אוקי נסחפתי טיפה, אבל הבנתם את העיקרון לא ?