מתגעגעת אלייך אחותי…

פרק 1 :
שוב הגיע היום ..24-1 בדיוק כמו בשנה שעברה .. אותה שעה , חושך בחוץ , גשם ..אבל שום דבר לא ימנע מימני מלהביא לך פרחים , להגיד לך מזל טוב …ולנשק..לנשק את הקבר .. "יום הולדת שמח אחות"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
" ליאני יפה שלייי קומי כבר 8 ורבע "
" אמא אני עייפה אין לי כוח לקום "
" מה שוב הלכת לשם וחזרת מאוחר ?"
"וואי אמא עזבי אותייי כבר!!!"
היי אני ליאן בת 16 וחצי , אני גרה בתל אביב , אני בת יחידה במשפחה כאילו הפכתי להיות בת יחידה במשפחה , החיים שלי היו דומים לחיים של אחרים עד ליפני שנה , שזה קרה ..אני לומדת בי'א 4 דניאל היא החברה הכי טובה שלי , החברה האמיתית שלי לה אני מספרת הכול , לה אני פונה ברגעיים שאני נשברת , היא החידה שמבינה אותי באמת , כמובן שכמו כול ילדה בגילי יש את הנער שהוא אהבת חיי אבל שאני לא כזה מעניינת אותו .. הוא נחשב למקובלים של השכבה . היא ..היא הייתה בחבורה שלהם , קוראים לו רותם הוא מושלם גבוה עיינים ירוקות ושער שחור היינו ידידים טובים עד שזה קרה לה ומאז אפילו שלום אנחנו לא אומרים ..
מכירים את התחושה שאתה הולך ואנשים מסתכלים עלייך במבט מוזר ? שאנשים באים תמיד ואומרים לך עם אתה צריך משהו אז אתה יכול לפנות אליהם ? בקיצור שאנשים מרחמים עליך ?! אז אני מציע לכם לא להכיר למה אני מכירה וזה לא התחושה הכי כיפית בעולם .זה לא תמיד היה ככה אבל יום אחד זה פשוט קרה..
מאז המקרה אני ואמא שלי קצת התרחקנו תמיד היא הייתה בשבילי הכול ופשוט מאותו יום אנחנו אל מפסיקות לריב , אבל למרות הכול אני אוהבת אותה !
הפלא שלי צלצל זאת הייתה דניאל ראיתי שכבר 10 וחמישה והבנתי שאמא השאירה אותי לישון ..
" דניאלווש , "
" ליאני יפה שליי , הערתי אותך (?) "
" כן ..!!"
" אה אופסי טוב תחזרי לישון תתקשר אלי אחר כך "
" מה את חולה לא סתם הערת אותי דבריי , "
" חחח טוב קודם סליחה , עכשיו .. את בסדר?"
" חח כע אהובה שלי היה רגיל כמו בשנה שעברה זה עדיין לא ניקלט שהיא לא איתנו , היא חסרה לי כ"כ אני כ'כ מתגעגעת לצחוק שלה , לצעקות שלנו כול בוקר אחת על השניה , לריבים והכי לחייבוקים "
" אני מבינה ואני באמת מצטערת .."
" אני יודעת זה בסדר באמת.."
" אז למה לא באת ? "
" חח את האמת אני קצת עייפה אבל יותר בגלל הסיבה של שנה שעברה .. אין לי כוח אליהם שהם יבאו ויתחילו לדבר להגיד לי שהם משתתפים בצערי ושיספרו לי עד כמה היא הייתה מושלמת , גם ככה כואב לי "
" אני מבינה את זה .. עשית בצדק.."
" אני יודעת טוב אני עפה לי לאכול ולהתארגן אני ידבר איתך כבר את באה היום נכון ?!.."
" כע ברור , מתי האזכרה ?"
" שש וחצי בבית שלנו "'
" סבבה , דברי איתי בי , "
" אמאאאאא" צעקתי לה למעלה ,
" אה ליאני ?"
" תחממי לי חלב אני יורדת לשתות.."
" טוב , אה ויופי שקמת אני בדיוק יורדת אני ואבא הולכים לבת הקברות ..רוצה לבוא ? "
" לא אמא זה בסדר לכו "
אני לא אוהבת ללכת איתם לשם , או עם משהוא אחר , אני אוהבת ללכת לשם לבד אני מרגישה הכי טוב עם זה , אוראל הייתה בגילי בערך טוב היה בינינו הפרש , היא גדולה מימני בשנה , היא הייתה יותר מאחות בשבילי , למרות כול הריבים של שנינו היינו תמיד שם אחת בשביל השנייה , נכון לא היו לנו את אותם החברות היא הייתה יותר מקובלת היא הייתה יפה היה לה שיער חום גולש עד התחת ועיניים כחולות חזקות היינו ממש דומות רק ששלי העניים היו יותר בהירות ..אבל מה שבטוח היינו שונות באופי , שחושבים על זה לעומק אף אחד חוץ מהמשפחה לא יודע באמת מה קרה לה באותו יום .. אני פשוט לא אוהבת לדבר על זה …הרגשתי דחף ללכת לבקר אותה שוב , התלבשתי מהר שתיתי ועפתי לשם אמא ואבא כבר לא היו שם אבל הוא כן..