משפחת ספיר החדשה – כנסו כל המשפחות, זה תקף גם אליכן | פרק ראשון

הנה נולד הילד. נשמעות דרישות האפידורל של הגברת שמתבכיינת בקול על כאביה החזקים בכל רחבי בית החולים, או הבניין של היולדות… שכרגע הגברת, מיטל, נמצאת בו, רועשת ונרגשת.
"בבקשה לא. זה לא נגמר! כואב לי!" מיטל זועקת ומביטה בכאב במיילדת. אין לה בעל. ולילדה אין אב, הוא עזב והקים משפחה אחרת.
"הכל טוב," המיילדת מחייכת. "זה ייגמר בקרוב. הנה התינוק."
"לא. לא." האם נושמת עמוק ונשימות קצרות נשמעות בכל רחבי החדר הלבן, נטול הרגש, רק ארבעה קירות, דלת, שתי מיטות, ווילון, ושידה. היא לא יודעת שבנה יהיה זה שיתחיל את משפחת ספיר הגדולה.
האם מביטה בתינוק הקטן והרך, היא אוחזת אותו בין שתי ידיה החבוקות ומחייכת בזמן שהיא נושכת את שפתיה מרוב כאב. אבל לא מחצינה זאת בשביל שהילד הקטן לא יבחין בכך, על אף שהילוד לבטח לא מבין כלום, והיא סתם נאנקת בשקט, לטובה, כי היא פחות סובלת – כשהיא לא מתלוננת על כאביה החזקים.
****
הילד כביכול הצעיר, כבר הולך לתיכון ומדבר בשטף, בברית בחרו לו שם נפלא, אמיר.
הוא מסתדר בלימודים, קצת שובב ואוהב את כל מה שזז, וגם מה שלא.
כשהוא נולד, אחרי שנה, באותו החודש, גם יעל, אחותו החמודה והחייכנית שמביטה בכולם בסקרנות – נולדה ויצאה לעולם הפתוח והרחב.
שניהם בוגרים כבר. שניהם בתיכון. נהנים מהאוויר הצח, לא מכורים למחשב.
תמיד שאלו את אמיר מה שם המשפחה שלו והוא שיקר. לאבא שלו היה שם משפחה שדרש המשך, מכיוון ששם המשפחה שלו הוא המשך האב, אז הוא אמר את השם של אימו, במקום לולו, שם המשפחה של אביו, שעזב לפני שאמיר נולד.
כבר יש לאמיר חברה – קרן, הילדה הטובה והמתוקה. כמה אהבה יש בשני לבבותיהם!
הם לא יידעו שהם יהיו הסבים העליונים של הצאצאים הצעירים ביותר של משפחת ספיר. והם יפתחו את המשפחה הרועשת והנהדרת.
****
אמיר וקרן מתחתנים ומאושרים. מקימים משפחה. משנים את שם המשפחה שלהם ל'ספיר' וממשיכים בחייהם, מאמצים ילד קטן, בגלל שקרן עקרה, וקוראים לו יפתח. שהוא ימשיך את דורותיו של שם המשפחה בעתיד. מבלי לדעת על כך.
****
יפתח גדל, מתאהב, מתחתן עם אישה יפהפייה בשם הילה. ממשיכים את דור הזהב הדגול,
ומכירים את משפחות גולן ופרץ, נהיים חברים מעולים וקשורים בדם.
יולדים ילדים חמודים,
ועוברים בגלל השליחות של הילה – לאמריקה.
****
"עברו אחת עשרה שנים." הילה מברכת לכבוד יום הולדתה של גלי ואיילת, בנותיה היקרות.
"מזל טוב," רייצ'ל מושכת בשערה העבות של גלי, החום בהיר והחלק.
"תודה?" גלי מביטה ברייצ'ל ונאנחת. לפחות יש לה אחות גדולה לא כמו לכולם. ויש לה גם אחות תאומה ומאוד מעצבנת, שגם לה יש יום הולדת, איילת.
"כן." רייצ'ל מניפה את העוגה באוויר.
"תיזהרי!" יפתח צורח והיא בטעות משליכה את העוגה על פניו. הוא מנגב אותה ומלקק. הילה שולחת יד, מנגבת, ומכניסה לפה. "טעים!"
"אין לי ולאיילת עוגת יום הולדת!!!" גלי צווחת ומביטה ברייצ'ל בכעס.
"אל תדאגי," הילה מחייכת בלי שום הפתעה ומסתכלת על רייצ'ל. "הכנו עוד אחת לגיבוי. כי היה ברור שמישהי תהרוס את העוגה… אחמ…"
רייצ'ל שורקת. "אני עשיתי משהו?" כולם מביטים בה בזעף והיא מגלגלת עיניים, "אולי קצת."
"קצת הרבה." איילת מוסיפה ומסתכלת על החתולה השתלטנית של הבית, ליז.
לעומת כל ימייה בבית היא נותנת לגלי ואיילת ללטף אותה ולא אומרת כלום. אולי חוץ מכמה גרגורים.
יפתח נושא עיניו אל ליז. "אולי היא למדה סוף סוף." הוא מתקרב אליה ומלטף אותה והיא נושכת אותו ומביטה בו בזעם. והולכת באיטיות להתגרד בספה הנעימה.
הילה, שעמדה בצד, מתור הליטופים, פתחה בדיבור. "יש לנו בשורה," היא התלהבה.
"מה?!" גלי ואיילת שואלות בבת אחת. רייצ'ל נאנחה בשיעמום, היא כבר ידעה, מטעם 'הבוגרת'.
הילה מחייכת בארסיות ומותחת את הזמן, יפתח מדבר במקומה.
"אנחנו עוברים לישראל. ונפגוש את משפחות גולן ופרץ."