משפחת הפשע אחטיזי (פרק1)

הכל התחיל שהוא היה ילד, ממש ילד.
הרוח נשבה בשערו הבלונדיני, אך היא לא הזיזה אותו בגלל הקפוצ'ון. הילד תמיד הסתיר אותו, כמי שמתבייש ורוצה להסתתר.
חולצתו הייתה שחורה, וסמל בית הספר של "אי.בי איילט", היה גם שחור והסתתר מבין הצללים. היה אסור שיידעו עליו. אסור שיידעו כלום. הוא שם טרנינג בצבע אפור, ונעלי הספורט נייק הלבנות, כבר השחירו משימוש יתר. הוא לא היה מהמעמד הנמוך, אלה להפך. אבל זה לא קשור. אסור שיידעו עליו כלום. הוא, בן ה13, כבר יידע את זה והקפיד לא להתבלט. הוא הגיע לבית הספר עם אביו. "שוב התלבשת ככה?" הוא שאל ומבט זעוף על פניו "אתה יודע שזה לא מוצא חן בעיניי". אך הילד ידע. הילד ידע שבינו לבין אמו שמור סוד. לפתע, לפני שהגיע לבית הספר, אביו עשה פרסה והאדים. "אני לא אתן לך להראות מסכן" הוא צעק "למה אתה מתלבש ככה???". אביו עצר בביתו וירד מהאוטו. "חכה כאן". הוא אמר. כבר הילד חשב שהוא עומד להחנק, שאבו שכח אותו במכונית, אך הוא חזר עם שקית. הוא נכנס למושב נהג וזרק את השקית למושב האחורי. "לך לשבת מאחור. תתלבש". נבהלתי. לא, אסור לי להראות בולט. אבל אבא שלי כבר האדים וזה סימן לא טוב. פתחתי את השקית והתלבשתי.

ג'ינס משופשף צמוד, נעלי אדידס לבנות, וחולצה מכופתרת של טומי הייתה רק חלק מהעניין. הוא גם הביא לו ג'ל לשיער, מסרק ושלייקעס.

"ואוו" שמעתי המון בנות מתפעלות. "תראו את החתיך הזה" טליה התלחששה עם הבנות.
הבנים החמיאו "אחי, מה עבר עלייך???" אבל בדרך שלהם.
הרגשתי דיי מטופש עם השלייקעס, אז הורדתי אותם. לפתע הרגשתי טפיחה קלה על הכתף. "היי, קוראים לי אנה, דווקא יפה השלייקעס" והיא נגעה בידי. "אני לא רוצה את השלייקעס. את יכולה לקחת אותם. ואל תגעי בי" אמרתי והרגשתי מטופש. מה קורה לי? ילדה יפה מסתכלת עליי ואני מזיז אותה? רגע, היא גורמת לי לשכוח… היא גורמת לי לשכוח את… "אז מה יש? הכל בסדר?" היא שאלה וניצוץ הרוע הבליט מעינייה הסגולות.