משפחה בין כוכבים: פרק 9: פרנקנפטון חלק ב'

-תזכורת-
בחלק א' של הפרק – כל המכרים של מאדים, נוגה וארץ הפכו למפלצות.
אחרי הסבר מוזר ביותר, הוחלט שאייל שני אשם והם יצאו לחפש אותו ולעצור אותו.
בבקשה לקרוא את חלק א', ובכלל את כל הסיפור בשביל להבין את חלק ב'.

הגענו למשפחת אנדרומדה ושם לא הופתענו לגלות שכולם הפכו למפלצות.
"אההה…" אמר מאדים. "סופסוף הבנתי".
התגנבנו לנו בלי שאף פרנקנשטיין יראה אותנו, וחיפשנו את אייל שני.
"איך נמצא אותו?" שאלה נוגה. "אה, זה קל" עניתי. "הם בטח כל כך טיפשים עכשיו שאת תראי קבוצה גדולה שלהם באותו מקום שאליו אנחנו צריכים להגיע. כאילו הם עוזרים לנו" אמרתי.
"כמו NOT gate" אמר מאדים. "כן ! בדיוק !" עניתי לו.
חיפשנו לנו בלי סוף עד שמצאנו קבוצה של פרנקנים שנמצאים יחד באותו מקום ומוחאים כפיים.
התגנבנו פנימה, כל אחד עם התחפושת הבלתי ניתנת לפיצוח שלו: 'שיח מהלך'.
אין פלא שהם לא עלו עלינו, הצלחנו להגיע למרכז העניינים ושם מצאנו אותם סוגדים לעגבנייה.
"הוא בטח באזור" אמרתי להם והם הסכימו.
"נזדקק לבן ערובה כדי לנצח מאנטלית את אייל שני" אמר מאדים.
"רעיון מצויין" אמרתי, לקחתי את העגבנייה והחלפתי אותה במטאור שהיה באזור. הם לא קלטו את זה והמשיכו לסגוד למטאור.
לקחתי את העגבנייה, שמתי אותה בכיס והמשכנו לחפש את אייל שני.
כבר איבדנו את עצמנו לגמרי, עד שמצאנו עקבות של מרק עגבניות טרי.
"טוב, הוא מוכרח להיות באזור !" אמרה נוגה, והתחלנו לעקוב אחרי העקבות.
הסתכלתי לרגע על מאדים שהסתכל על העקבות עם זכוכית מגדלת, לבש כובע מוזר בסגנון ישן, מעיל מוזר ומנופח, נעליים גדולות ושחורות ובכיסו היו שלל פתקים.
"מה… אתה עושה?" שאלתי אותו בתקווה שהוא לא מתחיל להתנהג כמו סוכן מסרטי בלשות ישנים.
"כלום" הוא ענה, החביא את זכוכית המגדלת מאחור הגב וזרק את הכובע על איזה פרנקנשטיין.
"בעעערעעעערערעננינעמעעעעעע!!!" אמר המפלצת בעודו נמס לשלולית עד להעלמותו.
"וואו, נראה לי שעלינו פה על משהו" אמרתי. כולנו היינו שקטים לכמה שניות ואז ענינו בפה אחד:
"לא, בעצם כלום".
אז המשכנו לנווט בשביל, עד שלבסוף ראינו פיצול. "תן לי לטפל בזה" אמר מאדים, הריח את העקבות, טעם אותן, ערבב אותן בבלנדר, חישב את ערכן, הזמין את אלברט וסיפר לו על התגלית, עד שלבסוף הוא אמר: "צד שמאל יוביל אותנו". "ואיך החלטת את זה ??" שאלתי אותו.
"אה, זה קל" הוא אמר. "פשוט גיליתי שהעקבות בצד שמאל הן של עגבנייה ובצד ימין תפוח אדמה".
אם היינו חכמים – היינו קולטים שהשביל הימני הוא בכלל צהוב.
אז המשכנו להתקדם בשביל העגבניות, עד שפתאום, בסוף השביל, קפץ עלינו אייל שני ואמר: "חה חה חה ! עבדתי עליכם ! ידעתי שתלכו בשביל העגבניות – ולכן השתמשתי בפסיכולוגיה הפוכה !"
"אז המלכודת שלך היא לפגוש אותך בכל מקרה ?" אמרתי לו. "אוי, לא נכנסתי לפרטים. בום !" הוא צעק בעודו זורק צ'ילי ירוק על הרצפה, אשר גרם לעשן ירוק להתפרס לכל עבר.
העשן גרם לנו לדמוע אז ברחנו משם, מכוון שבכל זאת הוא שוב נעלם.
"גם אני רוצה את היכולת להעלם" אמר מאדים. "תצא מהסרט שאתה חי בו" אמרתי לו.
כשחושבים על זה – אנחנו מוקפים במפלצות, חוקרים עקבות, רודפים אחרי פושע ופוגשים בעגבניות. אין ספק שמאדים לא חי בסרט. הפעם.
אז חזרנו אחורה והלכנו בשביל תפוח האדמה ובסופו חיכה לנו אייל שני.
"איך מצאתם אותי?" הוא אמר. "באמת קשה לחשוב איך" עניתי לו, ולפני שייעלם שוב – הראית לו את העגבנייה התמימה שמצאנו בדרך. "תביט בעגבנייה התמימה הזו, תביט בה טוב" אמרתי.
"לא !!" הוא אמר. "מה אתם עומדים לעשות לה ?!" אני לאט לאט הרמתי את העגבנייה לכיוון פי, והתחלתי לאט לאט לאט ובעדינות לקלף עם שיניי חלק דק דק וקטן מהקליפה שלה.
"לאאאאאאאאאאאאאא !!!!!!!!!!" הוא צעק באימה. "אני חושב שאני אשמור אותה לאחר כך" אמרתי והכנסתי אותה לכיס.
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!" אמר אייל שני בעודו בוכה כמו תינוק.
"אל תעשה את זה ! אני מתחנן !!" "טוב, אז בתמורה – תעצור את שלטון הפרנקנים" אמרתי לו.
"טוב ! בסדר !!" הוא אמר, שפשף זו בזו את אצבעותיו ופתאום כולם חזרו לקדמותם.
"עכשיו לחלקך" הוא אמר. "אין מצב" עניתי לו, שלפתי את העגבנייה ובלעתי אותה בביס.
פתאום ג'ורג' וושינגטון הופיע, מעך את אייל שני, קרא לי חסר עדשות ולבסוף – חפר בור עצום ונעלם. לפעמים אני טועה אם לג'ורג' יש משהו לעשות בחייו.

המשך יבוא…