משפחה בין כוכבים: פרק 3: תגלית מפתיעה ולא ידועה חלק ב'

מאדים ואני מצאנו את עצמנו בתוך הכיפה, או יותר נכון ה"חללית" של החוצנים.
אין לנו מושג מה עומד לקרות לנו, אנחנו רועדים מפחד.
פתאום שמענו לחישות, ומיד אחר כך מכונה כלשהי תרגמה את אותן לחישות לשפה שלנו.
שפה שאנחנו סוף כל סוף מבינים ! "היי, מאדים, אתה יודע מה זה אומר? זה אומר שאנחנו יכולים סוף סוף לתקשר איתם !" אמרתי.
ואז שמענו את המכונה אומרת:"אל תפחדו מאתנו, אנחנו אביטיחים רקובים".
אני ומאדים התפוצצנו בצחוק. והמכונה חזרה על עצמה:"יש לנו מחסור בידע בשפה הזו, לא כל המילים מוכרות לנו, אז ננסה לבנות מגדל".
אני ומאדים מתחילים לאהוב את הקטע הזה של "נחטפנו על ידי חייזרים" זו עומדת להיות שיחה נחמדה מאוד. ושוב המכונה דיברה: "באנו לחקור קצת את התולעת שלכם, ארץ, אתה שונה מכולם, לא? תוכל לעטוף לנו מה יש בתוכך?" אני חושב שהבנתי את השאלה הזו, עניתי להם, וסיפרתי להם על מגוון המינים שחיים בתוכי, ועל החומרים שמהם אני עשוי, וכמה מים יש בי וכדו'.
המכונה שוב דיברה:"תן לי שקל" הפעם כבר נשארתי בלי מילים. "אין לי" אמרתי.
המכונה השיבה לי:"אה… איזה באסה". "בכל אופן, אנחנו צריכים לקחת מכם אופניים כדי שנוכל ללמוד עלייכם". המשפט הזה גרם לי לרצות לצחוק עליהם. "אבל מאדים לא יודע לרכוב על אופניים" אמרתי. הוא נתן לי סתירה בפרצוף. זה שווה את זה. מעניין מה עוד המכונה תגיד.
"אל תשחקו איתנו צפרדעים, אנחנו לא שרשראות את ההתנהגות הזו, זו פשוט חוצפה."
"נכון" עניתי. "צפרדעים שנדבקים לשרשראות הם באמת חוצפניים".
המכונה שאלה אותי: "יש לך שקל?" עניתי לה שוב: "אין לי !" צריך להיות טיפש בשביל לא לדעת שיש לי.
המכונה התחילה לבכות ושאלה אותי:"מה אני כבר נישקתי? תגיד תודה שאני לא פוגע בך, כי אם כן – היית מיקרופון עם אבעבועות רוח.” ואוו, אני מוכן להישאר כאן כל היום.
"מה אתה עושה?" שאל אותי מאדים. "תן גם לי לדבר איתם!"
"לך על זה" עניתי לו. והוא התחיל…
"תגיד, כמה שקלים אתה צריך"? המכונה ענתה: "אבוקדו".
"אתה רוצה שאני יזרוק עלייך אבוקדו?" המכונה ענתה:"אם היית חכם, אז היית יודע מה השימוש של חפץ יקר ערך כמו אבוקדו, אשר לוקח שנים להרכבתו."
"על מה הוא מדבר?" שאלתי את מאדים. "אלוהים אדירים ! נראה לי שאני יודע מה הם רוצים מאיתנו!" אמר מאדים. "ומה זה הדבר הזה?" "הכיפה המוזרה שמצאנו ! כנראה שאת זה הם חיפשו ! תחשוב על זה קצת, אורנוס מצאה מכשיר מוזר, אנחנו מגלים חוצנים ששואלים אותנו על אבוקדו, שכנראה אבוקדו הוא המכשיר המוזר הזה !"
"רגע, רגע" אמרתי. " זה די הגיוני, אבל למה הוא שואל אותי ממה אני עשוי ומה יש בי?"
"ולמה הוא שאל אותנו אם יש לנו שקל, ארץ?" הגענו יחד למסקנה – הידע הופך אתכם למשוגעים.
"בכל אופן, נגיד להם לבוא איתנו לשביל החלב והם יראו את הכיפה, וייעזבו אותנו בשקט!" הוא אמר.
"מה פתאום, אין סיכוי שאני יסכים!" עניתי. "המקום הזה כל כך מצחיק !" ופתאום רעש חזק של מקדחה נשמע מעלינו, מין מכשיר שנראה כמו שילוב של מזרק ומקדחה ו… שלט טלוויזיה הופיע מעלינו. הוא החל לרדת לאט לאט… " טוב ! " אמרתי. "ניצחת, בוא נלך להיפטר מהמשוגעים."
מאדים התנדב להסביר להם על הכיפה, הוא אמר את זה ככה:
"אנחנו מצאנו ברוקולי בתוך שביל החלב." החוצנים השתמשו במכשיר מוזר שגרם לעוד חור להופיע משום מקום, שאב את כולם פנימה ופתאום הופענו בתוך בקבוק חלב עצום !!
"יש לי תחושה שאני מבין מה הטעות פה…" אמרתי. "אוי, באמת?!" ענה לי מאדים.
אני אמרתי לחייזרים "יש לי שקל". המכונה שאלה אותי: "איפה?" ועניתי "איפה שנמצא כוכב לכת שמן מאוד שיש לו אישה ועשרות ירחים". המכונה ענתה לי: "צדק הוא באמת שמן." ואז עוד שער הופיע משום מקום, בזמן שאני ומאדים התרוצצנו מצחוק, והפעם הופענו סוף סוף בבית.
כל המשפחה ראתה אותנו לצד החללית, זה עומד להיות סיפור ארוך…
בכל אופן – החללית קלטה את הכיפה המוזרה, לקחה אותה, ובאופן מסתורי הפכה לאיגואנה וברחה משם.

תאמינו או לא – מהסיפור הזה אפשר להפיק לקח מאוד מאוד חשוב לחיים, והם:
חייזרים הם משוגעים. ואוהבים לאכול ברוקולי. ולא כדאי להלוות להם כסף. ויש סיכוי שאיגואנות יתחלו להשמיד את היקום.
ראינו את כל המשפחה, אפילו את צדק ופלוטו. וצדק אמר בקול מתוסכל: "בכמה גבינה אמרנו שהמנצח זוכה…?" זה עומד להיות סיפור ארוך… וטעים.

המשך יבוא…