משפחה בין כוכבים: פרק 16: היומן של נוגה

-מצטער שלא פרסמתי כבר הרבה זמן את הסיפור, אם אתם לא זוכרים אותו – חזרו לקרוא את הפרקים הקודמים שוב-

לא הלכתי לישון הלילה. כל הלילה חשבתי על איך להחזיר אליי את נוגה.
לבסוף – עלה לי ה'מפתח' לראש. נוגה כותבת יומן !
אז יצאתי לי מאוחר מאוד החוצה, התגנבתי לביתה. היא ישנה.
לא בזבזתי רגע ופתחתי את המגרה שהייתה בחדרה, מצאתי את היומן וברחתי איתו לביתי.
חזרתי הביתה, ניסיתי לא להעיר את ירח. התחלתי לקרוא.
ביומן היו כל מני סיפורים מוזרים ולא מעניינים שלא היה לי חשק לקרוא אותם.
המשכתי הלאה, והלאה והלאה עד שלבסוף הגעתי לחלק שבו היא התחילה לחבב אותי.
"תמיד לקחתי את ארץ כמובן מאליו, אבל היום – יצא לנו לדבר קצת אחד על השני. זה היה מדהים.
אחד הדברים שתמיד משכו אותי בארץ הוא שהוא מצחיק, מאז שאני זוכרת אותו".
עצרתי כאן והתחלתי לחשוב על תכנית. בו זמנית גם נרדמתי.

למחרת – שתפתי את חמה בתכנית שחשבתי עליה, היא עזרה לי.
היא הזמינה את נוגה לצאת איתה לפקניק כמו שבקשתי.
רצתי לבית של מאדים. "מאדים !" צעקתי. "אתה בא איתי לפיקניק !"

מאדים ואני 'הלכנו לפיקניק' כמה דקות אחרי נוגה וחמה, מאדים עדיין לא מבין מה אני רוצה ממנו, או בקיצור – הכל מושלם.
הגענו לשם, ישבנו לנו במרחק של חמישים קילומטרים מהם בערך ( שזה ממש קצת בהתחשבות העובדה שמדובר במרחקים בין כוכבי לכת ), נוגה הבחינה בי, ראיתי את זה עליה.
היא לא הביטה בי כמעט, היא ניסתה להסתיר אותי ממנה, למרות שעל פי מה שקראתי ביומן – היא הייתה רוצה שאני אחזור.
התחלתי לעשות כל מני דברים שימשכו את תשומת ליבה אליי, דברים מצחיקים.
הרי ככה נוגה אוהבת אותי – מצחיק.
בצעתי פעולות כמו ג'אגלינג עם מטאורים כאשר אני זורק אותם על מאדים בו זמנית, עד כדי כך מוזר.
היא ניסתה לא להסתכל, אבל התפקעה מצחוק. התחלתי לשגע את מאדים כמו פלוטו, הכל בשביל להראות מצחיק.
אבל לבסוף נראה שכח הרצון שלה עלה עליה, והיא הפסיקה להסתכל עליי.
"זמן לתכנית ב'" לחשתי למאדים.
מה משמצחיק זה שלמאדים אין מושג מה אני רוצה ממנו, עד עכשיו, והוא נראה כועס על כך שהתפרעתי מקודם.
בכל מקרה, תכנית ב'.
שלפתי כובע מגונדר, נגשתי אל נוגה, ואמרתי לה את הדברים הבאים:
"או נוגה, אם תקחי איתי חזרה הלילה, לאור השביטים, אין דבר אשר יגרום לי אושר יותר מזה"
היא התחילה להסמיק.
והרי לכם ציטוט מהימן שלה:
"אם ארץ ייגש אליי ויתחיל לומר משפטים רומנטיים ומחזרים כמו בטלנובלות, אולי אשקול לקחת אותו חזרה מרוב שהוא נואש"
ואני אכן נואש, לפני רגע אני השפלתי את עצמי רק כדי שהיא תשים לב אלי.
"ארץ" היא ענתה "אני יודעת שלקחת לי את היומן, אבל לא אכפת לי ! אני אקח אותך חזרה !"
שמחתי עד השמיים, רק שאין לי מושג איך היא גילתה.
"נראה לך שלא הבחנתי בזה?" היא הוסיפה בשמחה. "אני מכורה ליומן שלי !"
בזמן שהחזקנו ידיים, חמה ניגשה אל מאדים.
"אוי, מאדים" היא אמרה. "כל כך יפה מצדך לעזור לארץ לחזור לאהובתו, אתה פשוט מקסים"
"כן…" הוא ענה "כן, זה מה.. שעשיתי."
לפחות גם מאדים יצא מורווח מכל הסיפור הזה.

בסוף היום – החזרתי לנוגה את היומן, שכחנו מהכל כאילו לא קרה, ואני מקווה שלעולם לא יקרה שוב.

המשך יבוא…