משפחה בין כוכבים: פרק 14: מאדים הגאון חלק ב'
אז הלכתי לביתה של חמה. "חמה, את לא רוצה ללכת לראות את מאדים?" שאלתי אותה.
"כן ! אני כן !" היא ענתה. "למעשה – אני יוצאת עכשיו".
"טוב, תהנו" אמרתי לה וחייכתי, לרמות שבתוך תוכי אני יודע שהיא עומדת להתחרפן מזה שיש מישהו יותר חכם ממנה.
כעבור 15 דקות היא חזרה. "מה קרה?" שאלתי אותה. היא לא ענתה ורצה לביתה במהירות.
התחלתי לשמוע רעשים מוזרים של הברגות, זרמים חשמליים, צחוק מרושע ופטיש. כל זה מתוך ביתה. "היי!" צעקתי לה מחוץ לדלת. היא הייתה נעולה. "מה את עושה שם ??"
"מאדים חכם" היא ענתה. "חכם מדי. אני רוצה שהוא יחזור להיות טיפש וחובב סרטים משוגע"
ידעתי ! ואז חשבתי לעצמי… אם מאדים הוא גאון עכשיו, אולי הוא יעזור לי לחזור לנוגה?
חשבתי ללכת לשאול אותו, ולבסוף התחרטתי, זה טיפשי. האומנם? רצתי לשם מהר לפני שחמה תגיע.
"מאדים !" צעקתי. הוא ישב שם עם אלברט אינשטיין, שמש כבר הלך.
"כן?" הוא שאל. "מה תרצה?" "עזרה !" צעקתי לעברו.
"לפי התגובה הלא מנומסת הזו, אני מבין שאתה לחוץ מאוד. ספר לי מה קרה" הוא אמר.
"אין זמן, תקשיב לי טוב" עניתי. "פישלתי בגדול ועכשיו נוגה לא חברה שלי יותר"
"כן, אני יודע" הוא אמר. "עכשיו שאתה גאון – אני צריך שאתה תגיד לי איך להחזיר אותה אליי !"
"אהה.. אהבה" הוא אמר. "יש לי דרך מדהימה שבה תוכל לכבוש את ליבה"
"תורת היחסות שלי הוכיחה שאהבה היא דבר נפוץ" אמר אלברט והלך משם.
"טוב ,זה די פשוט" אמר מאדים "אתה פשוט צריך…." פתאום נשמעה פריצת דלת שקטעה אותו.
"מאדים !" שאגה חמה כמשוגעת. "אני אוהבת אותך כאידיוט. תחזור להיות טיפש ! הרי לך – קרן הטמטום ! היא תוריד לך את מנת המשכל ברגע !" מאדים החוויר פניו.
חמה ירתה את הקרן לכיוונו של מאדים. "לאאאאא!!!" צעקתי. רק כשמאדים גאון הוא יעזור לי לחשוב על דרך להחזיר אליי את נוגה ! קפצתי לעבר הקרן. בחיי, היא איטית. הקרן פגעה בי.
"מנורה!! אההה!" צעקתי. "אוי לי" לחשה לה חמה. "הקרן עשתה את ארץ טיפש יותר. טיפש מדי …"
"טוחבשדכר ??" חשבתי לעצמי. "טוב, מאדים – עכשיו תורך !" מאדים ירתה לעברו את הקרן.
בנתיים אני רצתי כמו משוגע לעבר המטבח ופגעתי בעצמי עם סכין מרוב שהייתי טיפש. התעלפתי.
כשקמתי – כבר לא הייתי אידיוט.
כל המשפחה הייתה שם, אפילו נוגה שלא העזה להביט בי.
"תודה לאל שקרן החכמה פעלה" אמרה חמה. "עכשיו, אם תסלחו לי, אני הולכת להפוך את עצמי לחכמה פי 500" כולם הלכו משם כשראו שהכל טוב, חוץ ממאדים שנשאר שם והופנט על ידי הטלוויזיה. "תודה לאל !" חשבתי לעצמי. "הכל חזר לקדמותו…"
הכל חוץ מזה שאני עדיין לא חבר של נוגה… אני חייב לחשוב על משהו.
המשך יבוא…
תגובות (36)
אף אחד לא קורא :(
עדיין בודד פה. כנראה שאף אחד כבר לא אוהב את הסיפור הזה.
יפה מאוד
דרך אגב קרן – תודה שרשמת לי שיש סדרה שכזו.
זה יכול היה להיות די מביך אם הייתי ממשיך עוד פרקים בידיעה שיש סדרה עם עלילה זהה.
אני מדבר על הזה עם הפושעים.
אני צריך לחשוב על רעיון חדש.
לא רק זהה אלא הפרק שכתבת זה כאילו ישבתה וצפית וכתבת מילה במילה מה שהם אומרים!
מה ?! את לא רצינית, לזה אני כבר לא מאמין !
איך קוראים לסדרה הזאת?
סהר, זה הזוי לחלוטין. למה אור נטש אותנו?
זה ממש מצחיק, כמו תמיד :)
מתי אתה ממשיך??
מממ… טוב סהר, אני *כן* קוראת את הסיפורים שלך ובעיקרון כתבתי תגובה בלחיות עם מגבלה אבל זה משום נה לא מופיע(או שהאייפד המזורגג הזה לא מראה לי אותה) אז שתדע שאתה אידיוט גדול.
כן, כן זה מה שאתה.
ואתה יודע למה אתה אידיוט גדול?
כי אם אתה חושב ש*זה* פישול אז איו לי מה לעשות, אתה אידיוט גדול.
ח_ח
וואו, אם כל כך אהבת – אני אפרסם את ההמשך בקרוב :)
תודה על התגובה המעודתת !
מממ…סהר אתה מחובר *כרגע*?
אכן
אוקיי, אז יש מצב אני מפרסת כאן בתגובות משהו ואתה אומר לי מה דעתך עליו ואם הוא לא יותר מדי מטופש?
לכי על זה.
וגם אני יעזור, אם את רוצה
ייאי!
תודה רבה!!!!
אוקיי, אז יש לי די מחסום בכתיבה אז תעשו לי טובה אל תרדו על זה יותר מדי..זה סיפור די חדש עם רעיון מגניב ומוזר:
"מה אני רואה?"
"סוס"
"ומה עכשיו?"
אני מסתכלת בעיניים שלו למשך כמה שניות, מחכה שהשתקפות השחורה תתחדד ואז מזהה אותה "זה ארנב, והוא קופץ"
הוא מעביר לתמונה הבאה "ומה עכשיו?"
"זה שוב הסוס"
הוא מרים את מבטו אל האיש שלידו "אוקיי, אנני גמרנו להיום, את יכולה ללכת" הוא אומר למיקרופון.
האיש שלידו נכנס לחדר המבודד ומוריד ממני את החוטים האלקטרוניים מהגוף.
"קדימה," הוא אומר "מחכים לך בחוץ"
אני קמה ונגשת אל האיש עם המדים הכחולים שמחכה לי בחוץ. הוא מתחיל ללכת ואני אחריו, הולכת בשתיקה.
אני לא שמה לב כמה זמן אנחנו הולכים או כמה הלכנו אבל בספו של דבר האיש נעצר ליד דלת גדולה. הוא מעביר את הכרטיס האישי שלו במתקן האבטחה והדלת נפתחת.
"מה זה?" אני שואלת אותו, תוך כדי בחינה של החדר. הוא די גדול.20 על 30. יש בו 80 שלחנות, כל שולחן 5 מטר. 16 מקומות כל שולחן. השולחנות והכיסאות צבועים בלבן לעומת הקיר שצבוע בכחול אפרפר. ליד כל כיסא יש מגש מסודר עם פירה, אפונה ושניצל. לכל שולחן יש 8 קנקני מים ו16 כוסות. זה המידע שהספקתי לחשב בשנייה שעברה עד שהאיש המשיך "תתפסי לך מקום, השאר עוד מעט יגיעו"
אני תופסת את אחד המקומות והוא סוגר את הדלתות והולך.
בכל שלושת הימים מאז שהתעוררתי לא ידעתי שום דבר על השאר. מה זה? מי זה? מי הם?
לפתע הדלת נפתחת ושורה של נערים ונערות נכנסים פנימה בסדר מופתי. הגילאים שלהם שונים מאוד. הקטן ביותר שראיתי נראה בן 11 והגדול ביותר בן 18. כולם לובשים מדים לבנים, כמוני, ולכולם יש את אותו המבט בעיניים. אור כבוי. לפתע אחד הנערים עובר על פניי והעיניים שלו נדלקו. משהו בפנים שלו השתנה, אבל רק לשנייה. ואז הוא נעלם בין כל השאר. הוא נראה בן 17 לבש מידה XL, גבוה שיער כהה ועיניים בכחול אפרפר, אבל שונה מהקירות, יש בהם משהו חי. משהו שונה.
לפתע הוא מגיח משום מקום ומתיישב לצידי. אני נרתעת לשנייה אחורה. בלי מילים הוא מתחיל לאכול את האוכל שעל המגש ומוזג לעצמו כוס מים. ואני מבינה שגם אני צריכה לעשות את זה כרגע. אז זה מה שאני עושה. אני שמה לב שכשהוא מרים את המבט הוא מסתכל רק על מקום אחד, הדלתות. אז אני גם עושה את זה. אני שמה לב לשומרים. אני מחזירה את המבט לאוכל וממשיכה לאכול אותה כשפעם הבאה שאני מרימה מבט השומרים כבר לא שום.בין רגע כל המקום מתמלא רעש.
"איפה היית?" הנער שואל אותי מיד.
אני שותקת, לא מבינה מה הוא רוצה ממני.
"היי, אנני, מה קרה?" הוא ממשיך.
"מאיפה אתהי ודע את השם שלי?" אני שואלת אותו בחשש.
"כי זה אני, איית'ן" הוא בוחן אותי "את לא זוכרת?"
אני מנידה בראשי באיטיות.
"עזוב, אחי היא לא זוכרת כלום" מישהו אומר מאחוריו. אני מסתכלת לראות מי זה. הוא נראה בגילו של איית'ן לובש מידה קטנה שיער חום שטני ועיניים כהות.
"את לא זוכרת כלום אה?" הוא פונה אליי.
אני מהנהנת.
"גם לא מדברת הרבה אם תשאל אותי" קול נשי אומר מצידי השני. אני מסתובבת בבהלה ומגלה חיוך גדול של מישהי בגילי. יש לה שיער בלונדיני קצוץ ועיניים חומות. העור שלה ממש בהיר. ואז אני שמה לב לזורעות שלה. הם מכניות. וכך גם רגליים.
איית'ו נאנח "היא שוב עברה את הבדיקה שלה" הנער עם העיניים הכהות אומר.
אני לא מבינה על מה הם מדברים אבל שותקת.
"אני מניח שאת באמת לא זוכרת אותי נכון?" איית'ן שואל אותי.
אני מהנהנת שוב.
"אז נתחיל מהתחלה" הוא מחייך "היי, אני איית'ן" הוא משיט לי את ידו.
אני לוחצת אותה בהיסוס.
וווואו. זה ממש ממש ממש יפה :) איך את קוראת לזה?
אמממ…לא יודעת….נעלתי את זה בתור ׳סיפור׳ אבל אני לא בטוחה שזה כל כך טוב ככה ש….הצעות לשיפור יתקבלו *מאוד* בברכה:S
אמממ…לא יודעת….נעלתי את זה בתור ׳סיפור׳ אבל אני לא בטוחה שזה כל כך טוב ככה ש….הצעות לשיפור יתקבלו *מאוד* בברכה:S
נשמע ממש טוב עד כה !
מעניין על מה העלילה מבוססת, לא הצלחתי להבין את זה לגמרי.
תמשיכי את זה, כולנו נבין ! :)
יהלה, אני לא יודע מה אפשר להוסיף כאן. זה ממש ממש טוב !
הכל מסתורי ולא מובן – נצטרך שתמשיכי כדי להבין, אז יאללה ! למה את מחכה ?!
בכל אופן – אני הולך לישון, כבר 2 :O
מקווה שאת כן תמשיכי :)
חחח תודה, אבל אתם ב~טוחיםבטוחים~ שאין מה לשפר?
כי זה לא נראלי יצא לי טוב….
וסהר הרעיון שלי מוזר די…אם תרצה אני יכולה להסביר בערך:/
יהיה מאוד נחמד לגלות את הרעיון תוך כדי סיפור, תמשיכי להתקדם ולאט לאט נבין מה הולך. אני דווקא מאוד אהבתי את החידה שיש פה. מה יש לשפר ?!?! ברצינות ! :)
בכל אופן – אני רציני, כבר מאוחר… אני הולך למיטה :)
נדבר מחר !
אויי סורי הגבתי לפני שראיתי שאתה הולך לישון…:/
לסדרה קוראים העוקץ בעברית ו- leverage באנגלית רוצה לראות חלק מהפרק שכתבתhttp://yes.walla.co.il/?w=1/9675 איפה שהבלונדה מחזיקה מיכל אז זה קטע מהסדרה והפרק שלך בול כזה
די פישלת?!
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח, כן בטח! יצא ממש ממש ממש ממש יפה כמו תמיד…………..
תמשיך………..
תודה רבה, אני חושב שאני אכתוב היום את ההמשך אם יהיה לי זמן.
קרן – זה בסדר, כבר הבנתי מה טענת ואני כבר חושב על רעיון לסיפור אחר.
אני מקווה שכבר כתבת עוד פרק ועוד לא העלו לך………..
כן… מצטער לגבי זה – אני צריך לתקתק את כל הפרק עכשיו במחשב אז אני אעלה אותו בעוד כמה דקות. מצטער? אני מקווה שיפרסמו את הסיפורים היום עוד פעם אחרי שאני אעלה.
כל כך משמח אותי לשמוע שאת אוהבת את הסיפור שלי :)
אני בקיא בקריאה ובקתיבה
ווא אור כל הכבוד!!
אצלי קיבלת 100 בכתיב!!
אני עומד להקיא על כל הבקיאות והקתיבות שלך, אור.
סהר אור כותבים כתיבה לא קתיבה!!! ויהלה?? סיפור ממש מעניין. מסתורי כמו שאני אוהבת…
עדי – אנחנו יודעים טוב מאוד שזה כתיבה פשוט אנחנו עשינו שהכל יהיה בק קיצור של בקטריות.