משפחה בין כוכבים: פרק 1: צדק מתחתן חלק ב'

עמדתי מול נוגה, אני לא יודע מה לומר… אני מתבייש ומתרגש כל כך…
"היי" אמרתי לה. "שלום ארץ, מה נשמע?" היא שאלה אותי.
"הכל מצויין, יש לי שאלה לשאול אותך" אמרתי.
"אנחנו ידידים כבר זמן כה רב, תראי, אני מאוד מחבב אותך ומזדהה איתך, חשבתי לי.."
"אתה רוצה שנהיה חברים?" היא שאלה אותי.
"כן! בדיוק! מה את אומרת?".
פתאום קלטתי פרצוף מובהל וחסר ביטחון מצידה.
"מה, את לא מחבבת אותי?" שאלתי. אני כמעט בטוח שזה לא נכון, אני לא יודע מה קרה לה.
"לא… אבל… אני לא רוצה להיות חברה שלך ארץ".
הליבה שלי התפוצצה ברע. שלטתי בעצמי, עוד לא בכיתי.
"אבל.. למה לה?" שאלתי אותה. "אני לא טוב בשבילך?"
"זה לא זה" היא ענתה. "זה פשוט… העובדה שאתה שונה משאר הכוכבים. שונה לחלוטין.
אני לא בטוחה שאני רוצה להיות חברה של מישהו כל כך שונה, אני לא יודעת למה… זה לא מרגיש לי נכון. אני מאוד מחבבת אותך ארץ, ואני יישמח להישאר להיות ידידה טובה שלך, אבל זה לא יילך.."
טוב, בחלק הזה אני כבר בכיתי. גשם כבד מאוד מלווה בסערת רגשות, הוריקן, התמלה בתוכי.
למה זכיתי להיות שונה מכולם? הרי אני לא נהנה מזה!
כל שאר היום הייתי מתוסכל. רק על נוגה אני יכול לחשוב.
אומרים שאם אוהבים מישהו מאוד אז נותנים לו ללכת. אבל אני יודע שנוגה זקוקה לי.
אני לא מתייאש! עודדתי את עצמי. יום יבוא והיא תרצה להיות חברה שלי.

והנה צדק ושבתאי עלו לחופה, הירחים שלהם שמשו כשושבינים, אחד מהם אפילו מחתן בניהם !
בנתיים הסתכלתי על נוגה במבט מאוכזב, מתוסכל. זה גם המבט שהיא החזירה לי.
מהחלק הזה אני כבר לא זוכר הרבה, כל הזמן רק חשבתי עליה, הסתכלתי עליה. נוגה.
"אתה רשאי לשנק את הכלה" שמעתי. מה? כבר?
שאר היום היה כולו חגיגות וריקודים. כמה שמחו שסוף סוף הם מחותנים.
אני היחידי שהיה עצוב באותו היום. חשבתי רק על נוגה. ואז התסכלתי עליה, גם היא נראתה לי עצובה.
מה זה אומר בדיוק? שלעולם לא נהיה יחד?
אני כולי בתוך חידה גדולה, אני מקווה שהסיוט הזה יעבור והיא כן תרצה אותי.

המשך יבוא…