משחק האי: פרק 5

משחק האי: פרק 5

בקתה הבנויה מעצים ואבנים נעמדה באמצע היער של האי. דלת הכניסה הייתה עשויה מענפים ושורשים שנחתכו והיא הייתה פתוחה לעבר חלל שחור ואפל. מבחוץ הבקתה נראתה קטנה וישנה, כאילו כל גל חום עשוי להבהיר את מה שהיה הכנה מצוינת למדורה ענקית.
קייט נעצרה מול הבקתה, אחריה נעצרה קימברלי. הם הביטו לעבר הבקתה. זרם של צמרמורת עבר בגופה של קימברלי, לעומת גל של התרגשות שעבר לקייט שהצליחה להיות הראשונה לזהות בבקתה הזאת.
דניס נעמד מאחורי הבנות ואז עקף אותן, הוא הביט ובחן את הבקתה היטב.
"יכול להיות שמסתתר שם משהו" הוא אמר.
"אולי הרוצח של גייל" אמר קייט בפשטות ובהתלהבות מסוימת. בייל הביט בה במבט זועם מרחוק אבל היה מאופק כדי לצאת על קייט, הוא עדיין הרגיש סוג של בלבול וסוג של סיוט לא אמיתי מהסיטואציה שהם נמצאים בה.
"אסור לנו להיכנס לשם" אמר רם בקול רועד מפחד, "אנחנו לא יודעים מה יש שם, אנחנו לא יודעים עם מי אנחנו מתמודדים".
"אל תדאג, לא משנה מי יהיה שם כשהוא יראה את דניס שלנו הלוהט בלי החולצה נכנס אל הבקתה, הוא יבהל משריריו" אמר קייט בקול ציני.
"אני בטוח שהמראה שלך נעמדת בחזייה יהיה מבהיל יותר" אמר דניס בהתנשאות והתקדם במהירות לעבר הכניסה לבקתה כשהוא תופס באחד האבנים הגדולות שהיו בדרך. לא שהוא היה להוט להיכנס לבקתה במהירות, פשוט הוא לא רצה להקשיב לתגובה העוקצנית שקייט הייתה מוציאה בגלל דבריו.
"דניס אל תעשה צעד פזיז" אמר מייקי במהירות ואביב חיזק את דבריו, "אי אפשר לדעת מה מסתתר שם".
"אני יודע מה אני עושה" אמר דניס בביטחון, כאילו שהוא הרגיש בתוכו שהבקתה ריקה מאיש.
הוא הכניס את ראשו במהירות בפתח הבקתה, ריח של סירחון עלה משם. המקום היה קטן יותר ממה שהוא נראה מבחוץ, ושום איש לא היה שם. המקום היה דומם מחיים.
"בואו לבקתה" אמר דניס והביט לעבר שולחן שעמד במרכז הבקתה ועליו פתק מגולגל וספוג בנוזל שנראה כמו דם מיובש, "ריק כאן".
—————————————-
כול החבורה נכנסה באיטיות לתוך הבקתה. הם נדחקו אחד בשני בגלל חוסר המקום שהיה שם, אבל הצליחו כולם להיות פה.
"איזה מסריח" התלוננה קייט בבכיינות.
דניס התקדם באיטיות לעבר הפתק המגולגל, אביב ומייקי נצמדו אליו והביטו בו מרים באיטיות את הפתק.
"מה זה?" התעניין אביב ולבש את חולצתו באותו זמן, לא מכיוון שהיה לו קר – מכיוון שבבקתה הזאת הוא לרגע הרגיש חשוף כל כך שהוא הרגיש לכסות את גופו.
"זה נראה לי כמו הודעה שהשאירו כאן ממזמן" מלמל דניס, "זה ספוג במשהו… זה ספוג בדם… לפחות נראה ככה"
"הדם של גייל" שמעה קייט את המילה דם לרגע ונדחפה לכיוונו של דניס כדי להביט בפתק.
"זה דם ישן, זה לא דם טרי. זה משהו שנראה ששוכב כאן שנים, אם לא יותר" אמר דניס והחל לקרוא בקול רם את תוכן המכתב:
"ברוכים הבאים אל האי,
זהו המקום שיגרום לכם להתמודד עם הדבר הנוראי ביותר שקיים – המוות.
לאי יש חוקים משלו ויכולות משלו, הוא יגרום לכם להתמודד זה מול זה, הוא יגרום לכם לעשות דברים שלא תאמינו אחד כלפי השני. אבל הוא ידרוש בעיקר דבר אחד – מוות. והוא יהיה מוכן להשאיר בחיים רק אחד מכם.
אל תחפשו היגיון כאן – כי ההיגיון מת. תתחילו להילחם על החיים שלכם, כי האי מוכן להכיל בתוכו רק בן אנוש אחד חי.
אתם לא תוכלו להילחם בזה, המוות ירדוף אתכם עד שהאי לא יקבל את מבוקשו.
שלכם א'"
—————————————-
החבורה התיישבה במעגל מחוץ לבקתה. הם הביטו זה בזה והניחו את הפתק באמצע המעגל.
"אתם מודעים שזה שטויות" אמר דניס במהירות, "אין דבר כזה אי שיש לו כוחות מיוחדים. אנחנו לא חיים בספר מדע בדיוני".
קייט הנהנה את הראש שלה, "יכול להיות שהאי הוא זה שרצח את גייל?"
"תסתמי את הפה שלך, מופקרת" צעק לרגע בייל, "אל תזכירי את שמו של אחי יותר"
קייט הביטה במבט המום לעבר פרצופו של בייל, היא החלה למלמל מילים אבל לא מצאה את הדרך בה להתמודד עם מתקפת הזעם.
"תירגעו חברים, להתווכח זה לא מה שיעזור לנו כאן" אמר דניס והביט במייקי ואביב שיעזרו לו.
"גם אני לא מאמין בזה" אמר מייקי, "אני חושב שהטעות העיקרית שלנו שאנחנו נכנסים לתוך לב של יער לא מוכר, אחרי שאחד מהחברים שלנו נהרג, מוצאים פתק שרק מפחיד אותנו וגורמים לנו לבהלה מיותרת. אנחנו צריכים להיות כמה שיותר קרוב לחוף בשביל שימצאו אותנו, בשביל שספינה תעבור ותיקח אותנו הביתה"
"אני לא מסכים איתך מייקי" אמר אביב, "אני לא חושב שימצאו אותנו בחוף, לשבת ולהביט בשקיעה זה לא באמת יעזור לנו. הפתק בעיני זה שטויות, אבל אנחנו חייבים להמשיך ולחפש מפה יציאה. הדרך מילוט לא תמצא את עצמה"
"אני לא חוזר לחוף. לא חוזר לראות את הגופה שלו…" אמר בייל.
"אני מסכים עם מייקי" אמר דניס והביט בעיניו של בייל, "אני מצטער חבר, החוף יכול להיות המקום הבטוח ביותר ואולי ההזדמנות שלנו לצאת"
"גם אני לא חוזרת לראות את הגופה של גייל" אמרה קייט, "החוף בעיני זה המקום האחרון שאני מוכנה לחזור אליו. אתם מוזמנים לחזור לשם לבדכם"
"זה לא יהיה הפסד גדול שלא תחזרי איתנו" עקץ אותה מייקי.
"תסתום את הפה שלך" צעקה עליו קייט. מייקי שתק.
"אני פשוט רוצה לצאת מכאן" אמר רם ושדמעות של פחד עלו בעיניו, "נמאס לי להיות כמו בימים הראשונים ולחכות להצלה. אם כבר עשיתי את הצעד ונכנסתי לתוך היער אני הולך על זה עד הסוף. אני אמצא מכאן יציאה".
בייל קם על רגליו, למרות הכעס שהוא הרגיש לקייט הוא הושיט את ידו אליה ועזר לה לקום.
"אני לא הולך להעביר את הלילה הקרוב ליד הבקתה הזאת. אני ממשיך להתקדם קדימה, מי שבא איתי ועם קייט שיבוא עכשיו"
רם קם על רגליו ונעמד לצידו של בייל.
אביב הביט בעיניו של דניס ומייקי, "אני לא יכול לחזור אל החוף, אתם לא יכולים להיות רק שניכם לבד. אתם חייבים להצטרף את כולנו"
"הם לא יהיו לבד" התפרצה קימברלי, "אני לא רוצה לחזור אל האי. אני רוצה לחזור אל החוף"
קייט הביטה בעיניה של קימברלי, "אל תעשי את הטעות הזאת. אנחנו לא יכולות להיפרד"
"דווקא אני מרגישה שאני צריכה להיות לרגע לבד, עצמי" אמרה קימברלי והביטה בקייט, "אני לא יכולה להיות הצל שלך שוב קייט"
"את לעולם לא היית הצל שלי" אמרה קייט.
"את צודקת, הייתי גרוע מזה" היא אמרה והביטה בעיניה של קייט הפגועות, היא קמה וחיבקה אותה חזק, "זה לא בכוונה רעה. אני רוצה לחזור איתם אל החוף. אם תמצאו הצלה אתם תדעו איפה לחפש אותנו. ואם אנחנו נמצא ספינת הצלה אנחנו נלך ונחפש אתכם באי".
—————————————-
דניס, מייקי וקימברלי התקדמו לעבר החוף.
אביב, בייל, קייט ורם המשיכו את מסעם אל לב היער של האי.