משחקי הרעב ה67: ג׳והאנה מייסון (6)

אני מסתכלת על פניהם ורואה את ההבעה שלהם, המופתעת והנסערת. שואבת מזה הנאה.
״את יכולה ללכת,״ אומר אחד מהם בגמגום. אני זורקת את המכחול ורצה מהדלת.
זה היה מעשה די טיפשי, חשבתי לעצמי. לא היית צריכה לרשום את השם שלו על הבובה ההיא…
זה היה אח של אימא שלי, דוד שלי המנוח, שמת במשחקי הרעב. אימא שלי לא ידעה שהוא אח שלה עד אחרי המשחקים. שמעתי עליו רבות מפיה ואני בטוחה שהוא היה בן אדם מדהים, לפי הניצוץ בעיניה. היא אמרה שהיא הייתה מאוהבת בו בזירה כי היה בו משהו.. מיוחד.
אני עולה לחדר ומרגישה במבטו של בלייט נעוץ בעורפי. ״איך היה?״ הוא שואל.
״אמממ.. די בסדר. פיספסתי את הפגיעה הראשונה של הגרזן, אבל בסך הכל הלך לי די טוב.״ אני אומרת בביטחון.
״טוב, בסדר,״ אומר בלייט בעצבנות. ״תעלי להתלבש ותרדי לארוחה.״
אני מטפסת במדרגות לחדר שלי ושולפת מארוני פיג׳מה בצבע זהוב רך. אני לובשת אותה ומסרקת את שיערי, שנח כמשי על כתפי השפופות. מעניין מה יגיד בלייט כאשר יראו שקיבלתי 0 בבחינה שלי.. איך זה יהרוס לי את הסיכויים..
אני יורדת למטה ורואה את גריי, עם מבט זועם בעיניים. בלייט מסתכל בו ונראה כאילו הוא מתאפק לא להפציץ את גריי במכות.
״.. מה זאת אומרת, פוצצת את זה?״ שואל בלייט בקול הולך וגובר.
״אמרתי לך כבר, הכנתי להם את ה-״
״אוכלים?״ אני שואלת בקול.
בלייט וגריי מסתכלים לכיוון שלי. נראה שנוכחותי קוטעת את הריב שלהם.
״כ-כן,״ אומר בלייט. ״בואו לשולחן.״

ארוחת הערב מוגשת מנות-מנות. למנה הראשונה האווקסים מגישים לנו מרק כתום צח, לחמניות חמות וקנקן מי לימון. במשך כל זמן אכילת המנה אף אחד לא מדבר. האווקסים מפנים את צלחותינו הריקות ומגישים אומצת בשר, ירקות ומיצים שונים. ואז בלייט מתחיל לדבר.
״אז איך היו המבחנים שלכם?״
גריי מניח את הסכו״ם שלו. ״אז אני מניח שאתה רוצה לשמוע עוד פעם איך פישלתי?׳
גם אני מניחה את הסכ״ום. ״היה כל כך גרוע?״ גריי מהנהן. ״טוב, לא הצלחתי בשום דבר באימונים, אז חשבת לעצמי ש.. אני אבנה איזה משהו. בניתי במשך עשר דקות מכונה מוזרה כזו מעצין שהיו שם בבניית המחסה, ואז הכנסתי לתוכם כדורי צבע. התכוונתי לכוון אותם ישר על הבובה, אבל בטעות לחצת על הכפתור מוקדם מדי וכל כדורי הצבע נורו. ישר על קברניטי המשחק.״
הוא מסיים את הסיפור ולוקח את המזלג והסכין שלו בתנועה קצת מופרזת. אני עוטה מבט המון, אך ממהרת מייד להסיט אותו. ״טוב, אני מניחה ששלי לא היה טוב בהרבה.״
אני מספרת להם. ״וז פשוט רשמתי על הבובה את השם של דוד שלי שמת, ׳תומס לורד׳.״
בלייט קם, ואיתו נופלים לרצפה קעריות של סלט ירוק.
״את רשמת את השם שלו על הבובה?״ הוא שאל בקול חזק.
״כן!״ אני עונה בהתרסה זהה. ״הם הרגו אותו עם החול ההוא, ואימא שלי הייתה בדיכאון שנים בגלל זה-״
״זה בכלל לא משנה!״ צועק בלייט. ״יכול להיות שהמבחן שלך היה הרבה יותר גרוע משל גריי! ג׳והאנה, את על הכוונת שלהם!״