משחקי העבר – פרק 6

בס"ד

פרק 6:
"אני מכריז בזאת על פתיחת התחרות החמישים ושניים של משחקי הרעב" כבר שנים שהמשפט הזה שאמר קלאודיוס טמפלסמית הקריין של משחקי הרעב מהדהד בראשי, בעצם כל משפט במשחקים האלו המשחקים החמישים ושניים של משחקי הרעב, המשחקים שבהם אבי נרצח באכזריות ואני בטעות נוראית של הגורל נוצרתי ברחם אימי.
הכל התחיל כשהייתי עוד ילדה קטנה בת שש כשרק התחלתי ללמוד בבית הספר והמורה שאני לא זוכרת את שמה לימדה אותנו על משחקי הרעב, בהתחלה הנושא לא כל כך עניין אותי הרי נותרו לי עוד שנים רבות רק על מנת להיכנס למאגר השמות אבל אז קרה משהו שהזכיר לי דבר שכל כך ניסיתי להדחיק – ההורים שלי, עד לפני היום ההוא לא ידעתי דבר על קיומם של ההורים שלי ואפילו לא העזתי לשאול אבל כשהמורה החלה לדבר על המנצחים של המחוז שלנו משנים קודמות אחת הבנות מהכיתה שלי צעקה "גם אמא של קרול ניצחה" והצביעה עליי, בהתחלה הייתי קצת נבוכה הרי מעולם לא הייתי במרכז העניינים ומעולם גם לא רציתי, בהתחלה לא הבנתי מה משמעות הדבר והנחתי לדבר אך לאחר כמה שנים כשהבנתי מה זה באמת משחקי הרעב וגיליתי שגרם אבי היה במשחקים הדבר הטריד את מנוחתי, חשבתי על איך יכול להיות ששני הורי היו במשחקים? האם נפגשו קודם לכן? בהתחלה ניסיתי לחקור על כך בקרב המבוגרים בבית היתומים אבל נתקלתי בחומת שתיקה גבוהה ועבה כמובן הקפיטול לא רצה שאדע על ההורים שלי כלום אבל לא ויתרתי חיפשתי מסמכים, מכתבים כל דבר שיכול לעזור לי להבין אבל התברר לי מהר מאוד שיהיה קשה מאוד לעבור את חומת הקפיטול.
לאחר כמה חודשים של מחקר שלא הניב פרי נזכרתי באדם היחידי שיכל לספק לי תשובות דודה שלי! כן דודה שלי זאת שנהגה לבקר אותי בהיותי ילדה קטנה והפסיקה מסיבה שידוע לה בלבד, ידעתי שדבר זה לא יהיה פשוט כלל, ככל הנראה הנשיא סנואו איים גם עליה והיא לא תוכל לגלות לי מאומה אבל מכיוון שהייתי נואשת לקצה חוט החלטתי שביקור קצר שלה לא יזיק והלכתי לבקרה, בהתחלתה חששתי לתגובתה ואף חשבתי שהיא תגרש אותי מסף ביתה אך לאחר פתיחת הדלת כל חששותיי נעלמו כלא היו והיא כמו קוראת את מחשבותיי הורתה לי להיכנס והציעה לי לשתות מהתה שהכינה לעצמה כמה דקות לפני כן, עיקר השיחה שלנו באותו היום היה על הלימודים ועל איך אני מסתדרת בבית היתומים וככל שהשיחה התארכה כך גם הקושי שלי להגיע לעיקר גובר, שתינו ידענו שלא באתי לבקר אותה באמת אבל הייתה עוד צעירה אז והייתי בטוחה שעוקבים אחריי, לבסוף בשלב כל שהוא בשיחה דודה שלי התנצלה והלכה בהליכה מגושמת מוזרה מעט לשירותים בקצה דירתה הקטנה ולפני שעזבה את הסלון נתקעה באחת השידות בחדר וגרמה למגירה בשידה להיפתח מעט וכמתעלמת מהנעשה בלא לסגור את המגירה המשיכה בדרכה, בהתחלה לא ייחסתי חשיבות לדבר אבל אז דבר מה שחור שבצבץ מהמגירה משך את עיניי והכריח אותי להתקרב לבסוף עמדתי מעל המגירה ובלי לשים לב החזקתי בידי קלטת שחורה שעליה נכתב משחקי הרעב החמישים ושניים – מידר רונדי, מיד הבנתי הכול ההליכה המגושמת, ההיתקלות בשידה, הכול היה כדי שאמצא את הקלטת של המשחקים של ההורים שלי, אבל איך היא ידעה שאני מנסה לברר עליהם? לא הייתה לי תשובה.
כשנפרדתי ממנה לשלום זאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה עד הפגישה בהיכל הצדק כמובן
ומיהרתי להגיע לבית היתומים כשהדבר היחיד שעבר לי בראש הוא איך אני הולכת לראות את הקלטת הזאת? ולאחר שהגעתי לבית היתומים כבר התגבשה לי תוכנית בראש, חיכיתי עד אחרי שעת העוצר וחיכיתי שכולם יירדמו לגמרי לאחר שווידאתי בוודאות שכולם ישנים עמוק התגנבתי לקומה התחתונה של בית היתומים ונכנסתי בשקט מוחלט לחדר הטלוויזיה כשבידי הקלטת, חדר הטלוויזיה היה לא גדול והיה בו רק שטיח גדול שעליו היינו יושבים כאשר היו מקרינים את משחקי הרעב והיינו מחויבים לראות מלבד הילדים הממש קטנים מחשש שייבהלו וטלוויזיה ישנה שעמדה בקצה החדר והטילה צל על החדר כולו, בזהירות הפעלתי את הטלוויזיה, הכנסתי את הקלטת, הנמכתי את הקול לאפס והתיישבתי בשקט, כך בפעם הראשונה ראיתי את אמא ואבא שלי שנראו כל כך צעירים לגילם, את סיפור האהבה שלפי דברי הקריין הסעיר את כל תושבי פאנם ואת ההצלה של אמא שלי שעלתה לאבי בחייו ובניצחון מלא הדמעות של אמא שלי, מאותו יום שנאתי בכל מאודי את הקפיטול, לא שלפני כן הייתי אוהדת גדולה של הקפיטול אבל מאותו יום משהו בי השתנה, נעשתי חשדנית יותר והשתדלתי לא להתבלט יותר מידי.
לאחר הצפייה שרפתי את הקלטת באח כדי להשמיד כל קיום של הזיכרון הנורא הזה וניסיתי להדחיק בכל מאודי את הלילה ההוא, אני לא יודעת למה נזכרתי בלילה ההוא, אולי בגלל שאני בעצמי במשחקי הרעב או אולי הרוחות של הוריי מנסות לעביר לי מסר, צחקתי לנוכח מחשבה זאת, אני לא מאמינה ברוחות ולמען האמת אני גם מעדיפה לחשוב כמה שפחות על הוריי.
דקה של שקט עוברת באולם אני מביטה במבט קר בקברניטי המשחק והם מביטים ברצינות בחבלים
עולים באש תוך התפעלות מיכולת הקליעה המרשימה שלי, נראה שהצלחתי להבהיל אותם קצת, השתעשעתי מהמחשבה הזאת, לאחר כמה דקות של לחשושים וכמה פנים מופתעות בקרב קברניטי המשחק משחררים אותי ואני יוצאת באדישות מוחלטת מהאולם,
לאחר שהגעתי לקומה שלנו אני רואה את פייפר וסילביה מביטות בי בצפייה ואת דניס יושב על הכורסה הגדולה ומתעסק באצבעותיו כמתעלם מנוכחותי "נו?" שאלה אותי פייפר "נו?" אני שואלת כלא מבינה ומתיישבת גם אני על הכורסה "איך היה?" שאלה סילביה בקולו העדין "בסדר" אני עונה קצרות לא היה לי כוח להתחיל להסביר להן מה עשיתי ולמה עשיתי את זה אז החלטתי להשאיר את העניין פתוח ופניתי לעבר דניס "איך היה?" שאלתי "בסדר" הוא עונה מבלי להסתכל עליי, כל כך התעצבנתי עליו שהוא מתעלם ממני כך אבל נאלצתי לעצור את עצמי מלהתפרץ עליו, קמתי מהספה ופניתי ללכת "לאן את הולכת?" שמעתי את קולה של פייפר קורא "לחדר" אני עונה קצרות ופונה לחדרי מותירה אותה מבולבלת לגמרי.
בערב התאספנו כולנו בסלון וצפינו בטקס הפתיחה, באימונים שבהם הביאו הקריינים את דעתם על היכולות שלנו וצפו שהשנה יהיה לנו משחקים מעניינים במיוחד ולבסוף הציונים שכה חיכינו להם, לפחות דניס, פייפר וסילביה חיכו כי אני לא ממש התרגשתי מהם, כצפוי טיילור קיבל ציון 10, רייס קיבלה ציון 9 וככה בערך נעו הציונים בין כל הקרייריסטים וככל שמספר המחוז שמקבל ציונים גדל כך גם הלחץ בחדר גדל, ממחוז 10 הילדה ששמה התברר כסוזי מקבלת 7 נתון שמאוד מפתיע אותנו בגלל גילה הצעיר והנער ששמו התברר כבט קיבל ציון 8 ואז הקריין עובר למחוז שלנו 11 ויכולתי להרגיש את ידה של סילביה תופסת את ידי מה שגרם לי מעט להירתע אבל לבסוף קיבלתי עליי את הדין, הקריין מתחיל כנהוג בדניס שציון הוא 8 מה שגורם לסילביה ולפייפר לברך אותו על ציונו הטוב ואז הקריין מגיע אליי ומגלה שציוני הוא 10, אני לא מופתעת לובשת מבט משועמם בעוד סילביה ופייפר מחבקות אותי בחוזקה מה שגורם לתחושה חמימה ונעימה לעבור בגופי ולהעלות חייך קטנטן על שפתיי, אבל השמחה בחדר לא נמשכת זמן רב וסילביה שנראתה מרוצה מאוד מהציונים שלנו מתיישבת מולנו ומביטה בשנינו כמחפשת מילות פתיחה "תקשיבו הציונים שהשגתם הם יפים מאוד אבל הם לא יכולים להבטיח את ניצחונכם, מחר בערב יתקיימו ראיונות איתכם מול כל פאנם וחשוב שתתנו הופעה טובה לכן מחר ואני ופייפר נעבוד איתכם על המראה שלכם ועל איך שתוצגו, קרול את תתחילי איתי ודניס אתה מתחיל עם פייפר והסטייליסטים בדיוק בשבע אני לא רוצה איחורים ברור?" אמרה בקולה השקט ואני ודניס הנהנו לחיוב ופנינו לחדרינו עייפים מיום ארוך ומהידיעה שמחר הוא היום האחרון שלנו לפני הזירה.

המשך יבוא……….