משחקי העבר – פרק 5

בס"ד

פרק 5:
"קדימה לקום, מהר מהר" זירזה אותנו פייפר לקום,
אני מתעוררת בחוסר חשק וקמה מהמיטה לבשתי את בגדי האימונים שלי שכוללים חולצה שמספר המחוז שלי 11 עליה וסמל המחוז במרכזה, צחצחתי שיניים, הסתרקתי במהירות ויצאתי מהחדר , היום הוא היום האחרון לאימונים ובעוד כמה שעות נצטרך להציג את הכישורים שלנו לפני קברניטי המשחק ולקבל ציון על כישורינו כשציון 1 הוא הכי נמוך ו12 הכי גבוה היום פחות או יותר יקבע כמה נותני חסות יהיה לנו אם בכלל כי מי שמקבל ציון גבוה אוטומטית יש לו נותני חסות שבלעדיהם הסיכויים לשרוד בזירה נמוכים מאוד אבל אני לא מתרגשת כי למרות שהחלטתי שאני רוצה לשרוד אני לא צריכה שום עזרה מאנשים שהיו שמחים גם ככה לראות אותי מתה, "בוקר טוב" אומרת לי פייפר ומורה לי להתיישב ליד דניס שלחץ רב ניכר בו, אני מניחה שתי פרוסות טוסט על צלחתי ומורחת גבינה על שתיהן, ודניס שכבר התרגל לכך שאני בקושי אוכלת רק התבונן בצלחתי בחוסר אמון והמשיך לאכול את העוגה שבצלחתו "יש לכם כבר רעיונות למה שתציגו בפני קברניטי המשחק?" שאלה סילביה "זריקת חיצים" אומר דניס ביבשות וסילביה מהנהנת להסכמה ומסתכלת עליי ואני שלא חשבתי בכלל על הנושא הנדתי בכתפי, "למה שלא תזרקי סכינים?" אומר דניס "ראיתי אותך משליחה סכינים באימונים עם החבר הזה שלך ממחוז אחת את מאוד טובה בזה" ונימה של כעס הצטרפה לקולו,
זה רק אני שהוא נראה די כועס על הברית שלי עם הקרייריסטים? הוא שכנע אותי להסכים לזה! כן אני יכולה להבין את דניס, בתור שותפתו למחוז ניתן היה לצפות את זה שלפחות נעזור אחד לשני ואני "נטשתי" אותו לבדו לטובת ברית עם הקרייריסטים אבל למה הוא לא אומר לי את זה בפנים למה הוא חייב להיות מסתורי כל הזמן וחוץ מזה גם ככה נהפוך לאוייבים בסוף אז מה זה משנה, "חבר?" שאלה סילביה מופתעת, דניס התכוון לטיילור הנער ממחוז 1, זה נשמע אולי מאוד מוזר כי טיילור הוא קרייריסט והוא האחרון שאני אמורה לסמוך עליו אבל באופן מפתיע נראה שהוא היחיד שבאמת הבין אותי, במשך שבוע האימונים טיילור ואני התגלינו כאשפים בזריקת סכינים זה התחיל בניסיון שלו ללמד אותי לזרוק ונגמר בקרב פגיעות בנינו שנגמר בתיקו מתוח ובכלל במשך האימונים ההחלטה שלי לכרות ברית עם הקרייריסטים נראתה לי יותר ויותר טובה בעיקר בזכות טיילור, בדרך כלל כשהוא מלמד אותי מיומנויות כמו חץ וקשת, התעמלות פיזית שהתגלתי כלא רעה בה, סכינים כמובן ועוד כמה מיומנויות לחימה שעשויות לעזור לי בזירה, הסיבה הנוספת שהרגשתי טוב עם הברית הזאת היא רייס, היה בה משהוא כל כך מוכר והעובדה שהרגשתי קרבה אליה כבר מהרגע הראשון והדרך שלה לעודד אותי כשאני נכשלת (מה שלא קרה הרבה משום מה) גרם לי לאהוב אותה בנוסף גם קולין הנער ממחוז 2 וברו הנער ממחוז 4 שתמיד הצליחו להצחיק אותי וריין הנערה ממחוז 2 שלמרות שניתן היה לראות שהיא לא הכי מרוצה מהברית הזאת התאמצה להיות נחמדה, הם גרמו לי לחשוב שאולי הקרייריסטים לא כל כך נוראים כמו שכולם חושבים, אולי הם רק רוצים לשרוד ולהבטיח חיים טובים למשפחה שלהם, בעצם היחידה שנראתה לא מרוצה מהברית הזאת היא אוקטאבה הנערה ממחוז 4 שהייתה נועצת בי מבטים רצחניים שאם מבט יכל להרוג אני כבר הייתי מתה, אבל הבעיה לא הייתה היא, ידעתי שאם אספר לסילביה שאני בברית עם הקרייריסטים היא תתנגד בכל תוקף לכך ולכן התאמצתי לשמור על כך בסוף וכמו בהסכמה שבשתיקה דניס עזר לי גם אבל המצב לא היה יכול להישאר כך לנצח כלומר גם אם היא לא יודעת עכשיו על הברית כשאני אגיע לזירה היא תעלה על זה מיד אז אני מחליטה לספר לה "אני בברית עם הקרייריסטים" קולי בקושי נשמע "את מה?" שאלה מופתעת ביותר "אתה ידעת על זה?" היא הפנתה את מבטה אל דניס והוא רק הנהנן לחיוב והיא התבוננה בי מופתעת כלא מוצאת פיתרון כי זה די ברור שלפרק את הברית יהיה התאבדות אז היא רק אומרת חלושות "הקרייריסטים מסוכנים מאוד אז תיזהרי ודניס צודק את צריכה לזרוק סכינים" הנהנתי לחיוב, יכולתי להבין את סילביה אסור לי לבטוח בקרייריסטים, כל חיי חייתי לבד ולמדתי הרבה דברים, אחד מהם הוא לא לבטוח באף אחד וזה בדיוק מה שאעשה.

מאוחר יותר התקבצנו מחוץ לאולם הספורט כל המיועדים כשכל אחד מחכה לתורו, ראשון נכנס טיילור לא לפני שמגניב לי חיוך בהצלחה ואני מחייכת לו חזרה, לאחר כמה דקות נכנסה רייס שנראתה מרוכזת ביותר, אחריה קולין ואז ריין וככה נכנסים עוד ועוד מיועדים ממחוז 5 ו6 ו7 ולאט לאט מגיעים למחוז שלי ושל דניס מחוז 11, ראשון נכנס דניס ואני מגניבה לו בהצלחה חלוש והוא רק ממלמל משהוא לא ברור ונכנס, אני מתיישבת על הרצפה ומביטה על הנערה והנערה ממחוז 12 שנראו שעומדים להתפוצץ מהלחץ, תהיתי אם הם אחים מכיוון שתווי פניהם נראו כל כך דומים אבל כשחושבים על זה המיועדים ממחוז 12 תמיד נראו דומים כל כך אחד לשני כך שלא ניתן היה להבחין אם הם בני משפחה או לא.
הזמן עובר ותורי מגיע, אני נוטשת את המיועדים ממחוז 12 ונכנסת לאולם הספורט מיד ניתן היה לראות שמצבי לא משהו חצי מקברניטי המשחק כבר שיכורים ודעתם מוסחת מהמאכלים הרבים שהונחו על השולחן אבל אני לא מתבלבלת ולוקחת כמה סכינים ומכינה לעצמי מטרה, לאחר כמה זריקות למרות שפגעתי בדיוק במטרה אני מבינה שאני מתחילה לשעמם אותם וזה די ברור, אני מגיעה אחרי הקרייריסטים שסביר להניח שעשו בדיוק מה שאני עושה וזה כבר חוזר על עצמו ואז עולה לי רעיון,
אני קושרת חבלים ותולה אותם על הקיר, וכורכת סביב הסכינים שלי חבל דק במיוחד, תפסתי לי עמדה במרחק מספיק מהקיר והדלקתי את אחד הסכינים בעזרת שתי אבני אש שהיו קרובים אלי, זרקתי ופגעתי בדיוק היכן שרציתי בקצה הכיתוב, אחריו אני זורקת סכין שני וכבר ניתן לראות את הכיתוב עולה באש "פאנם".

המשך יבוא……….