משחקים שבלב – פרק 6

"וכשחשבתי שמתחיל להיות נורמאלי פה.." אמר אוסטין בקול הנחשי שלו. הסתכלתי עליו במבט מעיים, שסימן לו שכדי לו לשתוק והוא השתתק אבל החיוך הזדוני שהתפרס על פניו סימן לי שהוא לא הולך לשבת בשקט ולהסתכל מהצד על כל הבלגן.

"אהמ, אהמ" נשמע קולה של המורה שניסתה להתגבר על הלחשושים של התלמידים בכיתה. "חלקכם כבר שמעו שתלמידה מצטרפת לכיתתנו, במקרה הזה זה יותר חזרה מהצטרפות, ואני בטוחה שרובכם מכירים את צארלי לכן אפשר לדלג על שלב ההיכרות".

לצארלי ולי יש מערכת יחסים מסובכת, היינו פעם חברות הכי טובות, כמעט אחיות. עשינו כל דבר ביחד, גילינו הכל אחת לשנייה ויותר מכל דבר היינו משלימות אחת את השנייה. כשהיינו ביחד הרגשנו כמו מלכות העולם הרי היינו "צרלס ולאלי" ה-בנות שכל הבנות רצו להתחבר אליהם וכל הבנים רצו להשיג. אבל לפעמים החיים לא לא מתנהלים כמתוכנן וכל בן אדם עושה את הפניות וההחלטות שלו, כמו שצארלי עשתה את שלה.

הצלצול נשמע ואני קפצתי מהמקום שלי בכעס ואחרי קיפצו דיאנה, בריגיט, אשלי וצלסי. "מה הפריקית הזאת עושה פה?" אמרה אשלי ואנחנו צחקקנו. "בנות" אמרתי בנימת קול בטוחה והמשכתי "אני לא יודעת מה היא עושה פה אבל היא לא תהיה פה עוד הרבה זמן". הבנות הנהנו עם ראשיהם לאות הסכמה והחלו לצחקק, "ואנחנו הולכות לדאוג לזה" הוספתי והצחקוקים מפיהם רק התגברו.

"לאלי…" נשמע קול שקרא לי ומיד זיהיתי אותו, הקול של צארלי. גלגלתי את עניי והסתובבתי אליה. "היי צארלי" אמרתי בנימת קול משועממת, "לאלי התגעגעתי אליך כל כך" אמרה ורצה לחבק אותי. בריגיט נעמדה בנינו וצחקקה, "צארלי… אני רואה שצרפת עשתה לך טוב" אמרה והסתכלה עליה בגועל. "בריגיט, אני רואה שהזמן רק הפך אותך לכלבה יותר זונתית" אמרה וצחקקה בקול חזק מהרגיל שרק מי שהיה מכיר אותה טוב כמוני היה מבין שהוא מוקצן בשביל להסתיר את הלחץ שהיא נמצאת בה.
"לאלי, אנחנו צריכות לדבר" אמרה ברצינות ותפסה את ידי. שחררתי את ידי מאחיזתה וצחקתי צחוק שלעג לה ואפילו לא ניסתי להסתיר את זה "לא צרלס, אנחנו לא צריכות שום דבר" אמרתי וקראתי לה בשם החיבה שנתתי לה והייתי משתמשת בו מאז שהיינו קטנות.
"בנות" צעקתי והם התייצבו לידי כמו חיילות מסודרות בשורה, ורק חיכו לפקודה שלי ואני לא היססתי לתת אותה.

"לא היינו בדרך לרוקן את האשפה?" שאלתי אותן והן הנהנו לחיוב. "אז למה אנחנו לא מרוקנות אותה?" שאלתי והמשכתי ללכת לעבר הלוקרים. "אעעעע" צעקה מפיה של צארלי נשמעה בזמן שהמשכתי ללכת, הסתובבתי וראיתי אותה מחוסה ביוגורט מראשה ועד רגליה.
"אפילו בתור פח אשפה את לא טובה" אמרה בריגיט והסתלקה, המשכתי להסתכל עליה מהצד ולא שמחתי לראות אותה עצובה, אפילו שהיא פגעה בי המון עדיין היה לי חלק בלב שהיה שמור בשבילה.