משוגעת פרק 7

נק מבט אבישג
שמעתי דפיקות בדלת שפתחתי את הדלת ראיתי נערה עומדת בפתח הדלת וטיה רצה ומחבקת אותה. הנערה הרחיקה את טיה ואמרה "את אבישג?" עניתי "כן, ומי את?" היא אמרה "אני אחותה של טיה ואני צריכה לדבר איתך רגע לבד" ומבטה נדד לטיה, אמרתי "בסדר". היא אובילה אותי לחדרה, ואמרה בהססנות "אני עוזבת את הבית וטסה עם חבר שלי לקנדה לגור שם, אבא כתב שהוא גם לא מתכוון לא לחזור מהיעד שלו באיטליה כי הוא התאב במישהי שם ואין לו למה לחזור לארץ". עניי חשכו איך הספר לה שאביה ואחותה עוזבים אותה. שאלתי "מה להגיד לטיה?" היה שקט כמה דקות ואז היא אמרה "תני לה את המכתב הזה, הוא מסביר הכול", והושיטה לי מעטפה והתחילה לארוז. אמרתי לה "טיה לא תוכל להתמודד עם הנטישה שלכם". היא אמרה לפתע "בשביל זה יש אותך כדי שתעזרי לה וחוץ מזה אני לא יכולה לתת לה לתקוע לי את כול החיים". לא ידעתי מה להגיד לטיה או מה לעשות במלא קשה לה יותר מתמיד ודווקא עכשיו כולם עוזבים אותה כמו שאמא עשתה. אמרתי לה בעצבנות "מצבה של טיה גרוע ואת עוזבת אותה להתמודד לבד ואת קוראת לעצמך אחותה". היא אמרה "זה לא ענייך, טיה מספיק בוגרת כדי להתמודד ולהבין שככה זה בחיים". פחדתי שטיה לא תדע איך לאכול את זה, היא סיימה לארוז וירדה במדרגות לאבר הדלת וטיה לא אבינה וניסתה לעצור אותה אך היא לא ראתה בעניים.
נק מבט טיה
אחותי דיברה עם אבישג וחיכיתי להן למטה ועניין אותי על מה אחותי מדברת עם אבישג, שסוף סוף הן סיימו את השיחה וירדו למטה לאחותי הייתה מזוודה ביד ולא הבנתי מה קורה כאן. ניסיתי לחסום את אחותי לפני שתצא והיא התכופפה וטפחה בראשי ואמרה "ביי אחות" וירדו לה קצת דמעות והיא נגבה אותם מהר. אמרתי לה "בבקשה אל תלכי, אל תעשי לי את זה". היא דחפה אותי ואמרה "אל תעמדי בדרכי, אני לא יכולה להרשות לך לתקוע אותי". פתאום הכול נעשה שחור והרגשתי את נשימותיי נעשות כבדות יותר ויותר, היא שמה לב שמשהו לא בסדר, שמעתי את אבישג רצה ומזריקה לי זריקה ונותנת לי שני כדורים אך זה לא מצליח ואחותי הולכת מהר ומזמינה אמבולנס שלוקח אותי אני מרגישה כאילו אני מתה אך עדיין חייה, מה קוראה כאן? למה כואב לי כול כך ואני לא מצליחה לזוז. אני מרגישה לכודה, לבד כאילו כולם עוזבים אותי ואני כאן לבד, אפילו לא אכפת להם עם יחייה או המות. אני לא רואה כלום יותר חוץ מאחותי שעזבה אותי ואבא שלי שממזמן עזב אותי וכבר לא פה אז מי נשער לי? או יותר נכון מה נשער לי? למה אני לא מתה? זו שאלה טובה.

נק מבט אבישג
טיה אחרי אימות עם אחותה נכנסה להתקף עמוק מעוד של טרנס. נתתי לה זריקה ושני כדורים אך זה לא עזר ואחותה ניצלה את הזמן כדי לברוח ולהזמין אמבולנס. האמבולנס הגיע אחרי מספר דקות ולקח את טיה במהירות, חיכיתי בהמתנה הרבה זמן שפתאום נגשה עלי הפסיכיאטרית של טיה ואמרה לי שמצבה של טיה מעוד הדרדר ושאין בררה אלה לאשפז אותה כמה ימים. אמרתי שאני לא חושבת שזה יועיל אלה להפך יזיק לטיה, היא הסכימה איתי ואמרה שתשחרר אותה רק עם תבקר אותה שלוש פעמים בשבוע, זה המון אך הסכמתי כי לא היתה לי בררה אחרת.