משוגעת – פרק 6

-נקודת מבט טים-

״אנג׳י חכי״ צעקתי לה ורצתי אחריה , היא מיהרה את קצב ההליכה שלה עד לפארק בהמשך הרחוב , ״אנג׳ל!״ צעקתי אחריה כדי שתעצור , הרגשה מוזרה מלאה אותי , מיהרתי את קצב הריצה שלי עד לפארק , מצאתי אותה יושבת על הנדנדה ובוהה באבני החצץ מסביב .
התיישבתי בשקט לידה על הנדנדה השנייה לא דיברתי , נתתי לשתיקה להשתלט עלינו , וכך היה , במשך דקות ארוכות שקט מוחלט התרחש בנינו .
לבסוף היא זאת ששברה את השתיקה, ״למה באת טים ?״ שאלה אותי , קולי הרך שבור לגמרי , נשברתי גם אני למשמע קולה .
״כי את חשובה לי״ אמרתי לה בקצרה , עיינה הכחולות קרח ננעצו בי , היא נראתה כול כך שברירית .
״אתה לא מראה את זה״ ענתה לי בעוקצנות ופיה נפשק מעט .
״אנג׳ל לא התכוונתי למה שאמרתי בבית״ אמרתי לה ונאנחתי , לא התכוונתי לפגוע בה , למרות שזה ניראה לגמרי שטותי שהיא נפגעה מזה .
״זה לא בגלל זה טים ! , אני מדברת על הכול , הקשר הזה , אני לא חושבת שהוא מצליח״ אמרה בעצבנות וקמה מהנדנדה ליבי החסיר פעימה וקמתי גם אני מהנדנדה .
״מה זאת אומרת הקשר לא מצליח , איך הגעת למסקנה הזאת ?״ שאלתי אותה חצי פגוע חצי כועס , לא ידעתי בדיוק מה אני מרגיש למשמע דברייה .
״טים , אנחנו מסתתרים כול הזמן , אנחנו מתנהגים כמו אחים ליד כול השאר , היום לוק אמר לי שהוא חושב שאני ואתה רבנו כי אנחנו נראים מרוחקים !״ אמרה לי בכעס , כאילו היא כועסת על זה שהיא אוהבת אותי .
״אנג׳לינה אל תבלבלי תשכל בשטויות , תגידי מה שאת רוצה להגיד !״ אמרתי ונתתי לנימה הכועסת שלי לצאת ממני , בחיים לא הראתי לה את הצד הזה שלי.
היא קפאה מולי , קפאה כמו עיינה הקרח שלה הנעוצות בי , נשברתי למראה שלה כול כך פגועה .
״תעני לי בכן ולא , את אוהבת אותי ?״ שאלתי אותה בנימה רגועה יותר , רגועה הרבה יותר ממקודם .
היא שתקה , שתיקה כול כך צורמת באוזניי , לקחתי צעד אחד קדימה לעברה, אבל היא לקחה צעד אחד אחורה, צעד אחד הרחק ממני .
״אנג׳י בבקשה״ אמרתי בשקט ולקחתי לעברה עוד צעד , היא התרחקה שוב והביטה לכול מקום חוץ מאל העניים שלי.
התקרבתי אליה עד שגבה נשען על גזע העץ מאחורינו , הצמדתי אותה אלי כנגד העץ , ״את אוהבת אותי , אני יודע״ אמרתי בביטחון והתקרבתי לפנים שלה .
״טים בבקשה , אל תעשה את זה קשה יותר ממה שזה כבר ״ אמרה בשקט מגמגמת טיפה , ידייה לוחצות על החזה שלי .
״מה קשה ? , את לא התכוונת להפרד ממני אנג׳ל , אני יודע שאת אוהבת אותי יותר מידי בשביל לעשות את הצעד הזה״ אמרתי לה בשקט מתקרב אל פנייה , שפתנו התחככו אבל לא נגעו אחד בשני.
״אני לא אוהבת אותך טים״ אמרה והביטה לרצפה , לא מסתכלת לי בעניים , משקרת לי ומשקרת לעצמה.
הנחתי שתי אצבעות מתחת לסנטרה והרמתי את מבטה אל עייני , ״תגידי את זה שוב ותסתכלי לי בעניים״ אמרתי לה שבור , נשברתי לאט לאט עם כול דקה שעוברת והיא שותקת .
״אני לא יכולה״ אמרה לבסוף , היא לא יכולה לשקר לעצמה , התקרבתי אליה עד שפתי נגעו בשלה ונישקתי אותה בעדינות.
״אני אוהב אותך״ מלמלתי אליה לאחר שהתנתקתי ממנה , היא לא ענתה , אבל אני יודע שהיא כן אוהבת אותי .
״בואי נחזור בחזרה , המקום הזה מפחיד אותי לעזאזל בלילה״ אמרתי לה בשקט , אחזתי בידה ומשכתי אותה מהפארק אל כיוון הבית שלה .
ממול הפארק בנוי בית המשוגעים של טולדו , בחרו מיקום גרוע , גרוע מידי .

•••

היא הביטה בהם , לא יכלה להוריד את עיינה שהקנאה כול כך מלאה אותה , זה הוא , אין ספק שזה הוא!
הוא נישק אותה חיבק אותה , ולחש לה מילים אוהבות , אבל היא לא יכלה לשמוע את המילים ההם מבעד לזגוגית העבה של החלון.
הדקות הארוכות עברו , והם נעלמו , הלכו , ובלבה נוצר חור .
״בואי בטי , הגיע זמן לקחת את התרופות שלך ״ נכנסה אחות אל חדרה של בטי לבושה בבגדים לבנים בידה הימנית כוס מים , ובידה השמאלית כוס עם הכדורים שעל בטי לקחת .
בטי ניתקה מבטה מן החלון המשקיף על הפארק , ״את יכולה לספר לי שוב את הסיפור שסיפרת לי בשבוע שעבר ?״ שאלה בטי את האחות הזמן ששתתה את התרופות שלה .
״בטח , בואי תשכבי על המיטה ואני יספר לך את הסיפור שוב פעם״ אמרה האחות ועזרה לבטי לשכב על המיטה , היא כסתה אותה בשמיכה לבנה של בית החולים והתיישבה על כסא ליד מיטתה .
״לכול עיירה יש את האגדה שלה , ושלנו מתרחש פה בבית החולים הזה , לפני עשרים שנה חיה פה בבית החולים הזה נערה בשם בריג׳יט״ התחילה האחות לספר לבטי שוב את הסיפור המזעזע מתחלתו ועד סופו .
בזמן שבטי הקשיבה לאחות המספרת את הסיפור , היא נזכרה בבחור שראה מקודם מבעד לחלון , דמותו לא עזבה את מחשבותיה , ודמות הנערה נחקקה עמוק יותר בזכרונה .