משוגעת פרק 3

נק מבט אבישג
אנחנו נוסעות מבית החולים, נסיעה שמרגישה נצח,היא לא דיברה איתי במשך כול הנסיעה. אנחנו מגיעות סוף סוף לבית של טיה, היא יוצאת מהרכב ואומרת לי "תודה" חלושה מאוד ורצה לעבר הבית, שאני סוף סוף מצליחה לפתוח את הדלת היא רצה בבכי לחדרה וסוגרת את בדלת בחוזקה.
נק מבט טיה
לא דיברתי במשך כול הנסיעה כי לא ידעתי מה להגיד. הייתי על סף התפרצות של סערת רגשות שהתחוללה בתוכי. סוף סוף הגענו תודה לאל. יצאתי מהמכונית ובאתי להגיד לה שכואב לי מבפנים וכול מה שיצא לי "תודה" בקול חלש מאוד. רצתי לחדר שלי כדי שלא תדע מה עובר בתוכי אך במדרגות יצא לי בכי חלוש, אני עכשיו רק רוצה שהעולם יעלם וכולם יעזבו אותי בשקט.
נק מבט אבישג
נתתי לה שעה להירגע ולהתפרק. נכנסתי לחדר שלה, היה שם מאוד חשוך אז הדלקתי את האור וראיתי שכולה מלאת דמעות, היא נגבה את הדמעות במהירות ואמרה "את צריכה ממני משהו?" עניתי "לא, סתם רציתי לראות מה איתך." היא אמרה "את לא חייבת לדאוג לי ארי את לא אמא שלי או משהו כזה". אמרתי "נכון אבל לאומת האורים שלך אני לא נטשתי אותך". היא נראתה עצובה וכאובה שאמרתי לה את זה. אמרתי "כולה בכית אז באתי לראות מה איתך". היא אמרה "אני לא רוצה לדבר על זה… את יכולה ללכת". אמרתי "כן, אם תתחרטי אני כאן." והלכתי בלי להסתכל עליה. מה עובר עלי למה דחקתי אותה לפינה ודיברתי על האורים שלה.
נק מבט טיה
מה היא יודעת מהחיים שלה על מה שעברתי ומה שאני עוברת זה שהיא בגילי לא אומר כלום. היא לא הייתה פה שחיי התרסקו לגמרה ולא נשער לי כלום . למרות שהיא צודקת להורים שלי לא אכפת ממני למעשה לאף אחד לא אכפת ממני. אני לא מבינה למה אני חייה באמת רע לי בעולם הזה אני רוצה ללכת לאריק ולעולם שהוא נמצא בו. לקחתי סכין ואוד פעם חתכתי עד שנמאס לי ואז חטפתי התקף קשה. אני לא זוכרת הרבה מההתקף רק את הקול של אבישג מבועלת. הרגשתי פתאום כבדה ובלי יכולת לזוז, לראות או לדבר. האם זה הסוף? האם ככה מרגישים שמתים? מה יקרה לי עכשיו? האם אפגוש את אריק?