משוגעת – פרק 28

-נקודת מבט אנג׳ל –

גשם זלעפות התחיל לרדת מהשמיים ולשטוף את הכול , הגשם הראשון של החורף .
יום הלימודים נגמר ונהרות של תלמידים זרמו החוצה אל הגשם והלכו אל בתיהם , מתכוננים לקראת סוף השבוע .
יצאתי מהתיאטרון אחרי יום שלם של חזרות על ההצגה , ההצגה הזאת שאבה ממני את כול הכוחות הפיזים והנפשיים שיש לי .
פסעתי במסדרון בקצב איטי לכיוון הלוקר שלי , לאט לאט המסדרונות מתרוקנים.
עצרתי ליד הלוקר ופתחתי אותו , לוקחת את ספרי הלימוד במתמטיקה כדי ללמוד למבחן שמתקיים ביום שני ישר שחוזרים לבית הספר , שבוע הבא מתקיים גם ההצגה , ואז אחרי השבוע הזה יוצאים לחופשת החורף והחגים .
סגרתי את הלוקר ועשיתי את דרכי אל עבר היציאה מבית הספר , הפלאפון שלי צלצל והרגשתי את הרטט בתוך כיס מכנסי הג׳ינס שלבשתי .
שלפתי את הפלאפון ועניתי לשיחה בלי לבדוק מי המתקשר .
-״הלו?״ שאלתי .
-״אנג׳ל איפה את ? , אני מחכה לך כבר עשר דקות שתצאי מהבית ספר !״ שמעתי את קולו הנוקשה של טים .
תמיד שנאתי את הצד הזה שלו , את הקול קר והנוקשה , אני פשוט שונאת שהוא מדבר אלי ככה .
-״אני עדיין בבית הספר טים , תלך לבית אני יבוא ברגל״ אמרתי בנימה שקטה וארסית .
הוא השתתק לרגע , לא שמעתי את קולו מגיב , ואז נשמע בערך בליעת הרוק שלו.
-״אני מחכה לך בחנייה , יורד גשם , תמהרי , אני צריך לנסוע גם לג׳ייסון בבית החולים יש לו שוב הרעלת אלכוהול״ אמר לי והשיחה התנתקה .
נאנחתי בשקט , זה הולך להיות סוף שבוע ארוך וגשום, חשבתי לעצמי .
עצרתי מול פתח בית הספר שכמעט התרוקן לגמרי , הוצאתי מתיק הכתף שלי מטרייה ששמתי שמה למקרה הצורך .
פתחתי אותה ויצאתי אל הגשם השוטף , המטפטף על הניילון של המטרייה מעל ראשי .
הבטתי על החניון הריק , רק כמה רכבים פה ושם , בין כולם הבחנתי ברכב הכסוף של בראד , בטח הם שוב החליפו רכבים.
מיהרתי אל הרכב של בראד , הגשם שטף את הכול .
מיהרתי אל הרכב , לא רוצה להישאר יותר מידי מתחת לגשם הזלעפות .
נכנסתי אל הרכב מקפלת את המטרייה וסוגרת מהר את הדלת של הרכב , מתחממת מהאוויר החם הנפלט מהמזגן.
טים ישב במושב הנהג , מסתכל עלי .
״לקח לך הרבה זמן״ מלמל לבסוף , נאנחתי בשקט ביני לבין עצמי .
״סיימתי מאוחר את החזרות להצגה״ אמרתי בשקט לטים מחייכת חיוך חצי מזויף ועייף .
המנוע הפועל היחיד שהרעיש ברקע , ידעתי מה היו המילים הבאות שיצאו מהפה שלו.
בהיתי בזגוגית החלון , הגשם השוטף עשה צורות של מים על החלון , ואדי קור כיסו בשכבה את החלון .
אצבעו נחה מתחת לסנטרי וסביבו את פני אליו , ״מה קרה יפה שלי ?״ שאל אותי כמו שידעתי שיאמר , היום הזה מלא עומס מבחינה רגשית , פשוט אין לי כוח .
״אני בסדר טים ״ אמרתי בקצרה מורידה את ידו ממני ומסובבת את ראשי .
״אני לא נוסע עד שאת לא אומרת לי מה קרה !״ אמר לי בקולו נשמע נימה דואגת.
״הכול בסדר״ אמרתי והסתובבתי אליו מחייכת לעברו , הוא התקרב אלי שפתיו נצמדות לשלי , מזכירות לי למה בכלל אני אוהבת אותו .
זה עורר בי טיפה את הרגשות הרדומים שיש בי , חייכתי אליו הפעם לא מזויף והחזרתי לנשיקה שלו .
״אני אוהב אותך״ אמר לי , עיניו היפות חדרו לעניי , ״בוא ניסע לבית , אני עייפה״ אמרתי לו נאנחת במקומי , נוגעת בלחי שלו המכוסה זיפים קטנים שהוסיפו למראהו הגברי.
הוא לחץ על הגז ומיהר לנסוע הביתה תחת הגשם השוטף .
הגענו אל הבית מהר , יצאתי מהרכב ורצתי אל תוך הבית של טים כדי לא להתרטב יותר ממה שכבר התרטבתי.
טים נכנס ישר אחרי סוגר את הדלת אחרינו .
״מלאני הביאה לך בגדים ממקודם מאצלך בבית שתספיק לכול השבת וסוף השבוע , אמא שלך גם קודם התקשרה ומסרה ד״ש״ אמר לי תוך כדי שהוא מוריד את הג׳קט האפור הגדול והפרוותי שלבש על עצמו כהגנה מפני הקור .
״אוקיי״ אמרתי והלכתי אל הספה אחרי שהסרתי מעלי את הג׳קט הרטוב נשארתי רק הג׳ינס וגופייה פשוטה חלקה בצבע לבן .
״תתכסי קפוא פה״ אמר לי טים וכיסה איתי בשמיכה כשאני שוכבת על הספה .
״עוד מעט כולם יגיעו , תנוחי בנתיים״ אמר לי ונשק לשפתיי נשיקה רכה ואחרונה לפני שכולם יחזרו .
הקשר שלנו עדיין בגדר סוד , בעוד בראד ומלאני התחילו לצאת, וקודם גם יולי שלחה לי הודעה שהתנשקה עם סאם.
זה צבט אותי בהתחלה , אבל הבנתי שאני אוהבת את טים , אך ורק את טים ולא אף אחד אחר.
רגשות לא נעלמים , הם רק נשכחים .
וככה הרגשות שלי לסאם נשכחו , נשכחו כלא היו .
נאנחתי ביני לבין עצמי , מתכרבלת בשמיכה העבה והנוחה שטים כיסה אותי.
שמעתי חריקת דלת מלמעלה , ואז צעדים כבדים נשמעו במורד המדרגות , טים נגלה לעיניי לבוש בבגדים אחרים יבשים וחמים , הוא לחץ על הכפתור שבשלט המזגן והדליק אותו על חום .
החורף הגיע במכה , הקור השתלט על הכול , וכך גם הגשם .
הוא התיישב לידי , מחבק אותי , הסנפתי את ריח הבושם שעל צווארו , יודעת שהשבת הקרובה ניהיה בנפרד , ולא נוכל להיות לרגע אחד לבדנו.
שפתיו נצמדו למצחי , חמות ונעימות , הוא הצמיד אותי אליו לחזה , מרגישה את חום גופו הטבעי .
מרגע לרגע אני מבינה למה אני אוהבת אותו , למה אני מאוהבת בעצם קיומו .
השיער שלו .
העניים היפות שלו .
החיוך הרך והגברי שלו .
סגנון הלבוש שלו .
הדיבור שלו.
בעצם , הוא .
זה מה שאני אוהבת בו , אני אוהבת לאהוב אותו.
חום גופו עטף אותי , גורם לי להרגיש מוגנת , מבעד לרעש הגשמים שמעתי סירנות משטרה , רעש מחריש אוזניים החודר דרך הקירות וגובר על רעש הגשם.
קמנו מהספה שנינו והתקרבנו אל החלון, מסיטים את הוילון מהזכוכית ומביטים החוצה .
סירנות של אמבולנסים וניידות עברו ברחוב השקט מפירים את השלווה , ועכשיו גם את הביטחון .
הבטתי על טים מבולבלת , ככה גם טים .
״מה קורה?״ שאלתי והבטתי שוב אל החלון , רואה עוד מספר ניידות שעוברות ואז הרחוב משתתק .
הסירנות מהדהדות מרחוק אבל לא נעלמות , סימן שעצרו פה ברחוב .
״בבוקר ג׳יימס אוסמנט נרצח״ אמר בשקט, קולו צלצל באוזניי כמה וכמה פעמיים כמו הד .
״מה?״ אמרתי בשוק , אישוני מתרחבים בהלם ופי נפער .
״אני לא מאמינה״ מלמלתי , הכרתי אותו, הוא היה בן אדם טוב , נחמד לכולם, הייתי עושה מידי פעם לילדות הקטנות שלו בייביסיטר .
״כן זה היה שוק רציני , עדיין לא תפסו את הרוצח , אמרו שזה היה רצח פסיכוטי, דקרו אותו בבטן שש פעמים עם סכין מטבח״ אמר לי טים בשקט שוב קולו מהדהד באוזניי .
זה הזכיר לי את העלילה של התסריט , בריג׳יט המשוגעת רצחה את הרצח הראשון שלה בעזרת סכין מטבח , דקרה שש פעמים בבטן .
הכול קורה ברחוב ארטסדק .
הרחוב שלנו .