משוגעת – פרק 16

-נקודת מבט אנג׳ל-

התעוררתי למשמע קול שעון המעורר שלי שצלצל , קמתי במהירות מהמיטה ונכנסתי לחדר הרחצה שיש לי בחדר , שטפתי את פניי וצחצחתי את שניי .
נכנסתי חזרה אל החדר , בוהה בחלון בווילון המוסט , ליבי התכווץ שנזכרתי באתמול , מה שקרה עם טים , וסאם .
הסטתי את מבטי הנעוץ מווילון חדרי , ופתחתי את דלת הארון הגדול .
היום יש חזרות כול היום , ההצגה הזאת כבר רודפת אותי בלילות , אני חולמת חלומות זוועה שממשיכים לרדוף אותי במשך היום עצמו , כשיש אור יום .
הסיפור הזה מצמרר אותי לעזאזל .
שלפתי מערמת המכנסיים מכנס בד וורד אפרסק וחולצת טריקו לבנה עם לוגו בית הספר והתלבשתי במהירות , אספתי את שיערי השחור פחם הארוך לקוקו גבוה ומרושל .
הבטתי על השעון הדיגטלי שעל שידת הלילה שלי , קרוב לשמונה , אם אני לא יצא בדקות הקרובות אני יאחר .
השפרצתי על צווארי בושם לקחתי את תיקי ואת התסריט תפסתי ביד וירדתי במהירות לקומה התחתונה בבית .
״בוקר טוב אנג׳לינה״ איחלה לי אימי והניחה מולי את הכוס נס שהיא עושה לי מידי בוקר בידיוק כמו שאני אוהבת .
״אבא כבר הלך ?״ שאלתי אותה ולגמתי מהנס החם שזלג במורד גרוני .
״כן הוא יצא לפני כמה דקות , את רוצה אני יקפיץ אותך לבית הספר ?״ שאלה אימי תוך כדי שהיא שוטפת את הכלים הבודדים שבתוך הכיור .
״לא זה בסדר , אני ימצא טרמפ עם אחד מהבנים״ אמרתי לה ולגמתי עוד שלוק מהנס שבינתיים התחיל טיפה להתקרר .
״אוקיי מותק , אני יוצאת לעבודה יום טוב״ אמרה ומיהרה לצאת מהבית , שמעתי את הרכב שלה מתרחק .
שלפתי את הפלאפון שלי מכיס המכנס שלבשתי , ״למי אני יתקשר ?״ מלמלתי לעצמי ונכנסתי לשיחות האחרונות .
הבטתי על השמות ברשימה , ולבסוף לחצתי על ג׳ייסון .
חיכיתי שהוא יענה , הוא ענה לאחר שלושה ציפצופים .
-״אני לא מאחר אנג׳י , עדיין שבע וחצי״ אמר חצי ישן .
-״ג׳ייסון , כבר עשרה לשמונה״ צחקתי ושמעתי אותו מקלל את השעון שלו .
-״לעזאזל , טוב כמה דקות אני אצלך״ גמגם ושמעתי רעשים ברקע בטח הוא מתארגן תוך כדי לדבר .
-״אוקיי ג׳יי ביי בנתיים״ צחקתי וניתקתי את השיחה .
ככה זה עם ג׳ייסון כמעט כול בוקר , הוא תמיד מאחר , זה בשגרה אצלו , אני כמו השעון המעורר שלו .
החזרתי את הפלאפון בחזרה אל הכיס , ושמתי את כוס הנס החצי ריקה בתוך הכיור .
יצאתי מהבית ונעלתי בעזרת מפתח את הדלת , את המפתח הכנסתי לתיקי , ישבתי על המדרגות מקדמת הבית שלי לחכות לג׳ייסון שיגיע בדקות הקרובות .
עשיתי טעות שעשיתי את זה , בדיוק ראיתי את סאם חוזר מריצה , רק מכנס טרנינג לגופו והוא בלי חולצה חושף את שריריו המנצנצים מזיעה .
״אנג׳ל״ קרא לעברי שראה אותי , רציתי לברוח ולהסתתר , אבל לא היה לאן זה היה מאוחר מידי הוא כבר ראה אותי והתקדם לעברי .
״אני צריך לדבר איתך , יש לך שתי דקות?״ שאל אותי , רציתי להדביק ללחי שלו סטירה , אבל איגרפתי את ידי וניסיתי להרגע .
״בטח״ מלמלתי לבסוף והבטתי לכול מקום חוץ מעיניו.
כמה קעקועים על גופו משכו את תשומת ליבי , קעקוע של צלב בקו הבוקסר טיפה יותר למעלה לצד הטבור , וקעקוע עם אותיות בספרדית מעל לוח החזה השרירי שלו .
״רציתי להגיד לך סליחה על אתמול , אני ממש מצטער , הייתי חצי שיכור ומתוסכל וחשבתי שאני עושה משהו נכון , וזה היה לא נכון , והבנתי את זה כשראיתי את המבט שלך בעניים , בקיצור אנג׳לינה אני ממש מצטער״ אמר בנשימה אחת והביט לתוך עייני , בלי ששמתי לב בהיתי בעיניו גם .
עיינים ירוקות כמו של אימו , מבריקות וזורחות .
״זה בסדר סאמי״ מצאתי את עצמי אומרת לבסוף ואז שמעתי את צפירת המכונית של ג׳ייסון .
״אני צריכה ללכת , נתראה״ מלמלתי ומיהרתי לכיוון הרכב של ג׳ייסון שתיק בית הספר תלוי על כתפי .
״ביי״ שמעתי אותי מלמל כשעברתי אותו.
ג׳ייסון עשה שלום לסאם דרך הרכב , התיישבתי במושב הנוסע , ״תיסע לפני שנאחר עוד יותר״ אמרתי אליו וג׳ייסון כבר לחץ על הגז .
״מה יש לך שעה ראשונה ? , את עם אלי?״ שאל אותי , ״לא , יש לי חזרות להצגה כול היום ״ אמרתי לו , ראיתי את המבט של ג׳ייסון על אליסון , זה יותר ממבט של ׳כמו אחים׳ זה יותר מבט אוהב.
אני שמחה שהם מתאהבים , ככה הם מפסיקים להיות סטוציונרים מגעילים .
לפחות בנתיים זה רק ג׳ייסון , ואני יודעת שמאלני די דלוקה על בראד .
הגענו אל בית הספר והוא חנה את רכב הספורט שלו באחת מהחניות הפנויות בחניון .
״אם את צריכה טרמפ לבית תתקשרי אלי״ אמר ג׳ייסון נעל את רכבו ומיהר למבנה בית הספר כדי לא לאחר לכיתה יותר ממה שכבר איחר.
נכנסתי אחריו אל מבנה בית הספר והלכתי לכיוון התאטרון , ההצגה תוצג שבוע הבא ביום שלישי בערב , כולם מוזמנים , הורים , תלמידי בית הספר , המורים וצוות החינוך כדי לראות את ההצגה הזאת .
נכנסתי אל התיאטרון , הכול כבר מסודר , התפאורה , התלבושות , הפלייבקים , המוזיקה הכול .
״בוקר טוב״ איחלה לי המורה לתיאטרון , השחקנים היו על הבמה , ושאר עובדי הצוות מסביב מסדרים את התפאורה במקומה .
״מוכנה לסצנה של בית המשפט ?״ שאלה אותי המורה בחיוך , סצנת המשפט זאת הסצנה השנואה עלי ביותר בכול ההצגה הזאת .
״בטח״ מלמלתי מתחת לנשימה ועליתי לבמה , הם סידרו עכשיו את התפאורה של בית המשפט , הכול כול כך מדוייק לפרטי פרטים של בית המשפט של העיירה .
״קדימה אנג׳ל תתמקמי במקומך כדי שנוכל להתחיל״ אמרה המורה וקולה הדהד באולם הגדול והריק .
התיישבתי בכיסא העדים , מולי כריסטי הבחורה שמשחקת את בטי אזוקה באזיקים ושרשרות , שמסביבה כמה תלמידים שמשחקים השוטרים ששומרים עליה שלא תברח .
בכיסא לידי מאחורי דוכן השופט ישב אחד התלמידים ששיחק את השופט ג׳יימס , גם הוא מת לפני כמה שנים , אבל הוא אותו אחד ששפט את בריג׳יט באותו הזמן .
״אקשן״ צעקה המורה את הסימן שמסמן לנו להתחיל לשחק .

••
״בריג׳יט טארג מואשמת ב13 רציחות מדרגה ראשונה , את יכולה לאשר את זה?״ שאל השופט את הלן השבורה היושבת מאחורי דוכן העדים .
הלן הנהנה באיטיות בראשה בעוד בריג׳יט מתפרעת במקומה ומנסה להשתחרר מהאזיקים הכובלים אותה .
״את מכירה את אחד מהקורבנות ?״ שאל השופט את הלן , מנסה לתת כמה שיותר הוחכות לחבר המושבעים כדי שיצביעו ׳נאשמת׳ לבריג׳יט המשוגעת .
״כן , אחד מהם זה בעלי״ אמרה והדמעות כבר התפרצו מענייה הכחולות בהירות , מתאבלת על בעלה המת , שבריג׳יט רצחה אותו .
״זה מספיק בשביל חבר המושבעים?״ שאל השופט את חבר המושבעים שיושבים בכיסאותיהם .
״זה מספיק , נצא להפסקה של חמש דקות וניתן את גזר דיננו״ אמרה חברת ראש חבר המושבעים .
השופט הנהן ודפק פעם אחת עם פטיש העץ שלו החותם את היציאה להפסקה .
••

״מעולה אנג׳ל וטום אתם מעולים״ אמרה המורה לתיאטרון לי ולתלמיד ששמו טום ששיחק את השופט .
״הפסקה של חמש״ אמרה המורה בקול רם ושוב קולה הדהד באולם התיאטרון הריק.

*
*
״תשחררו אותי , אני לא רוצה להיות כאן״ צעקה אל הקירות המרופדים , היא ידעה מה היא עושה , בידה היא תפסה סיכת שיער חדה וחיכתה לרגע בו יביאו לה את התרופות שלה , זה תמיד באותה שעה , בכול יום .
דלת החדר הקטן נפתחה ולבפנים נכנס אח שתפס בידו את התרופות שלה על מגש קטן , כבר ימים ארוכים שהיא לא לוקחת את התרופות שלה.
ברגע שהאח התקרב היא לא הססה ותקע את הסיכה החדה של שיערה בתוך גרונו , דם אדום זלג ממנו והוא התחיל להיחנק , היא מיהרה לברוח מבעד לדלת, האזעקה התחילה להחריש את אוזנייה בזמן שרצה אל היציאה , פתחה את הדלת ורצה אל המעליות , לברוח כמה שיותר מהר מבית החולים ומהמחלקה הפסיכיאטרית .
הרופאים התחילו לרוץ אחריה , לנסות להשיגה , אבל היא רצה כול כך מהר והם לא הצליחו להדביק את עקבותיה .
היא ברחה מהבניין והתחבאה מאחורי פח הזבל הגדול מאחורי הבניין עד שהאזעקה תפסיק להחריש את אוזנייה .