משוגעת – פרק 11

-נקודת מבט בראד-

סיימתי את מבחן , עשיתי רק מה שידעתי, הכיתה הייתה חצי ריקה שאר התלמידים שסיימו הלכו ונשארו מספר מסויים של תלמידים בכיתה שעדיין פתרו את המבחן הארוך הזה .
לוק היה אחד מהם , פניו ניראו מרוכזים מנסים לפתור את השאלות אבל אני יודע שהוא לא למד והוא לא יודע כלום , הוא סתם מתאמץ .
הגשתי למורה את הבחינה ויצאתי מהכיתה במהירות , מאז שקמתי היום בבוקר משהו מעיק לי על החזה , ידעתי מה אני צריך לעשות עכשיו .
יצאתי מבניין בית הספר ועליתי על הרכב שלי , סגרתי את הדלת כשאני בפנים, והכנסתי את המפתח לחריץ התנעתי את הרכב , המנוע הדומם התעורר לחיים בשאגה שקטה , עליתי על הכביש ונסעתי.
בדרך כיביתי את הפלאפון שלי , הרבה מחשבות התרוצצו במוחי בזמן שנסעתי אבל עייני לא ירדו מהכביש , שמתי לב לכול רמזור ותמרור ונסעתי לפי החוק, לא שזה מתאים לי אבל נסעתי ככה .
הגעתי אל עבר המבנה בית החולים , נכנסתי אל החניון התת קרקעי והחנתי את הרכב שלי צמוד אל הקיר המערבי .
מיהרתי לצאת ולחפש במבטי את המעליות , אני בא לפה בכול יום ראשון בערב , מבקר אותה , רגשות האשם הציפו אותי כשלחצתי על כפתור קומת המחלקה שלה .
אני כול כך מצטער על מה שעשיתי לה , ורגשות האשמה התחזקו שסאם הגיע אל העיירה.
דלתות המעלית החליקו הצידה ונפתחו מולי נגלה המחלקה הלבנה , אחיות רבות התרוצצו בין החדרים , נכנסתי אל המחלקה , צועד על הרצפה הלבנה , ראשי מורכן ורגשות האשם רק מעיקות יותר עם כול צעד וצעד שעשיתי אל עבר חדרה .
אחזתי בידי בשרשרת הצלב התלויה על צווארי , נשקתי את התליון קלות לפני שנכנסתי לחדרה .
שום דבר לא השתנה מאז השבוע שעבר, היא שכבה שמה על מיטת החולים , גופה שברירי כול כך , שיערה הבלונדיני גלי נח ברכות מסביבה , עורה צח וכמעט שקוף, שפתייה אדומות ומלאות .
המון מכשירים מחוברים אליה , רק בעזרתם היא חיה , נושמת , היא בקומה כבר כמעט שנה שלמה .
מאז , מאז המתיחה שיצאה מכלל שליטה, היא פה בעצם בגללי .
מוניטור שהראה את קצב הלב שלה חובר אליה , ליבה דופק בקושי .
נשכתי את שפתי התחתונה ונכנסתי אל החדר , סוגר אחרי את הדלת , פוסע לעבר הכיסא שליד המיטה ומתיישב עליו.
אוחז בידה העדינה והשברירית ועוטף אותה בידיי הגדולות והשריריות .
״היי ליסה״ אמרתי בשקט , תמיד אמרו שאנשים בקומה שומעים הכול , בגלל זה אני מגיע לפה ומדבר איתה כמעט כול הזמן .
אני יודע שהיא לא עונה , אבל זה לא עוצר אותי מלדבר .
״ממש קשה לי בזמן האחרון , תנחשי מי הגיע לעיירה״ אמרתי עוצר מעט , זה לא שהיא תענה .
״זה סאם , סאמי חזר , אני יודע שזה לא בדיוק החדשות הכי משמחות , אבל הייתי צריך לבוא , הייתי חייב לפרוק בפני מישהו את הרגשות שלי , אני לא יכול בפני הבנים הם יצחקו עלי שאני רכרוכי , וככה גם הבנות ״ אמרתי לה , יוצר עיגולים דמיוניים עם אגודלי על גב כף ידה הבהיר והצח .
״אני מצטער כול כך ליס , אני יודע שכול זה קרה באשמתי , רק בגללי את הגעת למצב הזה , בגלל שטות קטנה שחשבתי שהיא לא מזיקה , חשבתי שלא יקרה כלום , אבל שהמחסן ההוא התחיל לעלות בלהבות ידעתי שמשהו השתבש , בגללי״ אמרתי לה , דמעה אחת נזלה מקצה עייני וגלשה על לחיי עד שהתנתקה ונפלה על מצעי הבד הלבנים שעל מיטת החולים של ליסה .
״אני אפילו לא יכול לתאר לך כמה זה רודף אותי , כמה שגיתי , אני חולם על זה בכול לילה , אני חולם עלייך , ואני מתעורר באמצע הלילה שטוף זיעה ומנסה לחשוב מה הייתי יכול לשנות כדי לא להגיע למצב הזה״ אמרתי , קולי מהדהד בחדר הסגור והלבן , ״אני מצטער כול כך , מצטער על הכול , על כול הרע שעשיתי לך , בגללי הגעת למצב הזה, בבקשה תתעוררי , בבקשה ״ מלמלתי בעוד שכמה דמעות נוספות זולגות מעייני , אני יודע שהיא לא תתעורר , אבל זה לא עוצר אותי מלנסות, בכול פעם שאני בא לבקר אותה אני מתחנן בפנייה שתתעורר , שתפקח את עיינה , רגשות האשמה לוחצות על החזה שלי כול כך חזק שזה לא מותיר לי אוויר לנשימה .
עצמתי את עייני , מקריב את ידה האחוזה בידי , ונתתי לה נשיקה על כף היד , כולי רועד , בחוץ אני מתנהג כמו ילד רע , באד בוי , ופה , מולה , כול המגננות שלי יורדות, המסכות , אני מוצא את עצמי בוכה מולה פעם בשבוע כבר כמעט שנה שלמה .
״ליס , בבקשה תתעוררי , אני כבר לא יכול לחיות עם האשמות האלה , אני כבר לא יכול לעבור את היום בשלום בלי שדמותך תרדוף אותי בשינה , או אפילו כשאני ער״ קולי נשבר יותר עם כול צפצוף מהמוניטור שמראה את פעימותייה הדפוקים בתוך החזה שלה .
״לפעמיים אני תוהה למה לא נתתי למשטרה לתפוס אותי באותו היום , בטח היו שולחים אותי למוסד לעבריינים צעירים״ מלמלתי מתחת לנשימה , נותן לעצמי שוב לשקוע בתהיות .
״ועכשיו שסאם חזר לעיירה , הכול מציף אותי שוב , סאמי חזר , אני לא יודע בדיוק לכמה זמן״ מלמלתי אליה .
לפתע הצפצופים של המוניטור התחילו להשתולל , הרגשתי את ידה הרכה זזה בעדינות בתוך כף ידי .
״לעזאזל ליסה תתעוררי״ מלמלתי עצבני , הכול קרה מהר מידי , לבי החמיץ פעימה ואפעפיה נפקחו חושפות עיינים כחולות זוהרות כמו צבע הים , שפתייה נפקחו מעט , היא מלמלה משהו , הדבר היחידי שהבנתי זה , ״סאמי״ .