משוגעים חלק 1

העיירה הפסטורלית,נמצאת על חופה של אגם קטן. העיירה התקשטה והתבשמה לקראת החג הקרוב,כל העיר הייתה כמו כלה לקראת יום חתונתה מלבד מקום אחד,זירת הרצח של שיכור זקן.הזקן היה מוכר מאוד לציבור,הוא היה מכין חגורות מעור בהמה ומוכר אותם בדוכן בשוק.בלילה היה מבזבז את הונו על משקאות משכרים,היה נראה שהדם הזורם בעורקיו ממזמן שרוי בגילופין .המשטרה הייתה אובדת עצות,הרצח היה קשה לפענוח.אף אחד לא ניגש אל זירת הרצח,הגופה שמזמן התבוססה בדמה,שכבה בריקבונה והייתה מזון לעופות השמים.

ביום השלישי כשבוע לאחר הרצח,לא היססתי ונגשתי אל זירת הרצח.הגופה הייתה שרויה באותו מצב,ריח ריקבון חריף התנוסס באוויר.הבטתי ארוכות על הגופה,פרצופו עדין לא איבד צלם אנוש אבל בטנו חוררה בשבע עשר חורים שונים.לפתע מהסמטה הקרובה צץ שוטר בידו הימנית אלת גומי,הוא ניגש אלי בפנים זועפות "התרחק מפה,אין מה לראות" אמר בכעס."לא אתרחק.האדם המוטל כעת כמזון לציפורים,לחרקים ראוי לקבורה כאחד האדם.ילדים קטנים עוברים פה,רחובות העיירה מוכתמים בדם" אמרתי ללא פחד."לו ידעתי שאני מתעסק עם האדם החצוף מהמעלה הראשונה,לא הייתי פונה אליך.אבל לפיכך אני נאלץ לעצור אותך"
אמר השוטר בגאוותנות.לפני שהספקתי להוציא מילה מפי,נקשרתי לידו של השוטר ונגררתי לאורך ארבעה רחובות עד שהגעתי לתחנת המשטרה.

בפתח התחנה,גופי החבוט מטלטלות הדרך נזרק לתא קטן,על מחצלת רעועה.אל התא נכנס שוטר נוסף,הוא היה גבה קומה,גופו היה מלא. "לך אחרי",אמר בקול ברור.הלכתי אחריו,עד שהגענו לחדר חקירות,בחדר כבר ישב חוקר,הורו לי לשבת מולו. "הריין מקדיוס,מה שלומך?",שאל החוקר,"נהדר.אני נמצא בבית ארחה מהטובים שיש",עניתי בהתחכמות."בלי התחכמויות!",פקד עלי החוקר בזעם," לפי הממצאים שלפני,אתה חשוד ברצח ובניסיון העלמת ראיות.עכשיו תספר לי,למה רצחת אותו?" שאל החוקר,"רצחתי אותו? על מה אתה מדבר? הרי כל השבוע האחרון הייתי במרוץ להשגת הכסף בשביל השכרת הדירה שלי" אמר הריין בביטחון."וראית שאינך מצליח להשיג את הכסף ולכן שדדת את האדם הזקן והאומלל וגנבת מכספו.הוא יצא מהשוק כשבאמתחתו למעלה משלושת אלפים כסף ושני מטילי זהב.לאן זה נעלם?"שאג החוקר,"אני נשבע ביקירי,בחיי שאין ידי טמא בדם הזקן" אמר הריין בניסיון להציל את חפותו."שום אמרות סרק שתגיד עכשיו,לא ינקו את הדם מידך,הזקן האומלל שכל עוונותיו היו לשחוט בהמות ולמכור מעורם חגורות.אתה רוצח,הריין-רוצח מנוול!"אמר החוקר."לו רצחתי את הזקן האומלל,אז שדרכי תלך בדרכו" אמר הריין בתחנונים אחרונים.

החוקר סימן לפנותו.הריין נגרר אל תאו הקטן.התא נסגר בטריקת הדלת ועלטה מוחלטת התפשטה על החדר.הריין הרגיש זעזוע עמוק בחייו,גופו כאב ונפשו הטלטלה בשעות האחרונות,הוא נשכב על המחצלת הרעועה בתנוחה עוברית ונרדם.