מר פופולארי ואני פרק 7

"תהיי בריאה נטלי איזה בחור מצאת לך.." מלמלתי לעצמי כשהסתובבתי בחדר הענקי עם המיטה המרחפת במרכזו. נכנסתי אל חדר האמבטיה כשאני מורידה את השמלה תוך כדי וסגרתי את הדלת מאחוריי. "נטלי?" שמעתי את קולו של רוי קורא בשמי. "פאק פאק פאק" מיהרתי אל הדלת ונעלתי אותה לפני שהגיע אליה. "נטלי?" הוא דפק כמה פעמים על הדלת וקרא בשמי שוב,"מתקלחת!" קראתי בחיוך מאולץ ותפסתי מגבת להסתיר בה את גופי העירום. "הארוחה תהיה מוכנה עוד חצי שעה. תספיקי?" הוא שאל וחיכה לתשובתי "כן בטח" אמרתי לו וחיכיתי לשמוע את טריקת הדלת של החדר.

עברה חצי שעה מאז שרוי קרא לי ואני כבר הייתי מחוץ למקלחת מנגבת את גופי. הסתכלתי במראה וקשרתי את המגבת סביבי "אוח מה זה השקיות האלה" שאלתי את עצמי ותפסתי את מייקאפ. קצת אודם ואולי גם מסקרה,תפסתי את הרימל שהיה מונח ליד הכיור ושמעתי משהו שנשמע כמו קיר מתמוטט בקומה התחתונה. הסתכלתי על הדלת בחדות ושמעתי את דלת החדר שלי נפתחת בזהירות במין חריקה חלושה. תפסתי את התחתון והחזייה הנקיים שהנחתי ליד האסלה ולבשתי אותם במהירות. "נטלי!" שמעתי את רוי צועק ואז דפיקה חזקה על הדלת של האמבטיה. לבי החסיר פעימה ונצמדתי לקיר הנגדי. עוד דפיקה. ועוד אחת. נשמע כמו ניסיון לשבור את הדלת וידעתי שזה לא היה רוי. "חואן תתרחק מהדלת!" צעקה נוספת של רוי ולבי הפסיק. "חואן הא?" שאלתי ועקרתי מהקיר את מוט המתכת שעליו המגבות נתלו,"הדבר האחרון שאני אסכים לו זה שבנאדם בשם חואן יהרוג אותי." אמרתי והתקדמתי את הדלת במהירות. "נטלי אל תצאי!" רוי צעק ואני רק צחקתי כשאני פותחת את הדלת בתנופה,"ולהשאיר לך את כל הכיף?" שאלתי בחיוך מיתמם והסתכלתי על הגבר המגודל שהסתכל עליי בנשימות כבדות. "לילה טוב" אמרתי לו והנפתי את המוט אל עבר המצח שלו. "חואן?" קול נוסף נשמע ורצתי לנעול את הדלת. "למה נכנסתי?!" שאלתי בקול מתבכיין ותפסתי את הבגד הראשון שראיתי במזוודה ולבשתי אותו. נצמדתי חמש דקות אל הקיר,שומעת את הכאוס שהשתרר למטה. גניחה. שרק התעורר והוצאתי את האולר שלקחתי ליתר בטחון מהתא הקטן שבתיק שלי. "ילדה טיפשה!" הוא צעק והתקרב אליי עם ידיים מושטות קדימה כאילו מנסה לחנוק אותי. תקעתי לו את הסכין בירך וברחתי אל מחוץ הדלת מנסה לנצל את היתרון שהוא הביא לי.
"או..מיי..גאד.." הסתכלתי על הקומה ההרוסה במבט מופתע. רוי עמד שם עם עוד שלושה אנשים ונראה מודאג. "בואי הנה!" שרק צעק ואני החלתי לרוץ במורד המדרגות מנסה להתחמק ממנו. "חתיכת בחורה תפסת לך" שרק אמר תופס בירכו ורוי חייך אליו. "זה מצחיק אותך?" שאלתי אותו בטון עצבני ביותר. "אמרתי לך להתרחק מהדלת" רוי אמר ותפס במותני מצמיד אותי לחיבוק. "מה הולך פה?" הרגשתי את הלב שלי נופל כמה פעמים מרוב כעס וצמרמורות בגבי בגלל רוי. "יש כמה דברים שאני צריך להסביר לך.." הוא תפס בידי ולקח אותי אל עבר הבריכה.
"דבר מהר לפני שהיד שלי תפגוש את הלחי שלך" נעמדתי מולו ושילבתי את הידיים.
"אני מבין שאת עצבנית ואני.."
"באמת? איך הבנת שאני עצבנית? כששרק כמעט שבר את הדלת של האמבטיה והיה ככה קרוב לראות אותי מתקלחת?!" קירבתי את שתי אצבעותיי והורדתי אותן בכעס.
"נטלי.." רוי החל לומר ובא להתקרב אליי.
"שלא תעז רוי." התרחקתי ממנו וישבתי את הספה הקטנה שהייתי שם כשידיי מחזיקות את ראשי.
"כשהייתי בן 19 אני.." הוא התיישב לידי והרמתי את ראשי אליו.
"בבקשה תגיד שזה משהו חוקי" התחננתי אליו והוא רק הסתכל עליי נאנח.
"וואו." החלתי לצחוק בציניות כשהוא המשיך לשתוק,"אתה ממש מציאה אה?" אמרתי לו בעקיצה ונשענתי לאחור.
"אבא שלי היה חבר במאפייה כשהוא הכיר את אמא שלי" הוא החל לספר וקם מהספה.
"אני גדלתי למשפחה שהרוויחה את הכסף שלה בדרך לא חוקית בעליל" הוא נעמד מולי שלוב ידיים והמשיך.
"כשהייתי בן 16 אבא שלי ניסה להסתיר אותי מהבוס שלו כמה שיותר. מה שהיה די קשה כי הבית שלנו היה ברשותו. היו לו נתינים בכל הארץ מהגליל עד אילת. פשוט התפרסו על כל מפת ישראל. ואבא היה יד ימינו." הוא נאנח ומשך את שיערו לאחור. "עברו שלוש שנים ואמא החלה לחלות. אבא היה צריך להישאר ולטפל בה כי היה לו חשוב שאני לא אתדרדר לדרך שהוא בחר בה ואשקיע בלימודים. ומשם למכללה. להוציא כמה תארים ולפתוח עסק חוקי" הסתכלתי עליו בהבעה אדישה והוא החזיר לי באותו מבט. "את קשה" אנחה יצאה מגרונו ואני ניסיתי להחניק את החיוך שאיים לעלות על שפתיי. "לא הבטחתי הקלות" אמרתי לו והנחתי את רגליי על השולחן הקטן שעמד מולי. "בכל אופן..הבוס של אבא לא קיבל את זה ברוח טובה וכדי להראות שהוא כועס הוא החל להתנקש בכמה חברים טובים. שרף להם את העסק,פיצץ להם את המכונית,סיכן את הילדים שלהם. לאבא זה כאב שהוא הביא את כל הסבל הזה על השכנים שלנו ופחד שזה יתקרב גם אל המשפחה. אז אני החלפתי אותו." לבי נעצר. הסתכלתי עליו המומה והדבר היחידי שיכולתי לומר לעצמי היה,"זה היה יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי" רוי הסתכל עליי במבט פגוע והמשיך לספר את סיפורו,"נכנסתי ישר לתפקיד קשה. הייתי צריך לאיים על אנשים ולדרוש מהם דברים הזויים. הבוס אהב אותי נורא עד ש..עד שהכוח שלו החל להעלם. מאפייה אחרת ויותר גדולה עם הרבה יותר כוח החלה להעלים אותנו אחד אחד. אבא,שהקים כבר עסק קטן לבגדים בשכונה,הבריח אותי בזמן והעלים כל פרט לגבי שנגע למאפייה הזאת. אני ניצלתי בזמן והפכתי למנהל החנות כשאבא שלי היה צריך להישאר בבית ולדאוג לאמא. מפה לשם הדרך לפסגה הייתה נורא מהירה. החברה היא סיפור הכיסוי שלי. בלעדיה הייתי עכשיו מת." הוא אמר ואני רק הסתכלתי עליו במבט שאני עצמי לא הצלחתי לפרש אותו ואיזה רגש הוא הוציא. "אז מה זה היה?" שאלתי אותו וקמתי ממקומי. "הם מצאו אותי..וכנראה שהם חפרו מספיק עמוק בשביל למצוא לכלוך קטן עליי שקישר את שמי למאפייה הזאת." רוי אמר והסתכל עליי בריכוז. "למה הם כל כך נחושים להעלים אותכם?" שאלתי לא מבינה מחכה לתשובתו. "אין לי מושג" הוא הרים את ידו לנגוע בלחיי ועיניי נעצמו. "רוי לא.." ניסיתי להתנגד אבל קולי נשמע כגניחה חלושה. "למה לא?" הוא שאל ואני הרחקתי את ידו ממני כשהוא קירב את פניו לנשק אותי. "אתה צריך ללכת לבדוק מה עם ההורים שלך. אני אחכה לך פה" אמרתי לו והוא תפס את ידי. "את בטוחה? אני לא רוצה ללכת וכשאני אחזור תעלמי לי" הסתכלתי על עיניו והנהנתי לאות הסכמה. "במאה אחוז. אל תדאג" חייכתי אליו וקיוויתי שהוא יסכים איתי. הייתי זקוקה לחופש ממנו בצורה נואשת. באותו רגע הרגשתי שעבריין נמלט מסתכל עליי ותחושת צמרמורת עברה בגבי. "אני אחזור עוד שבוע. סביר להניח שאשלח אותם איטליה לחבר של המשפחה ואחזור לפה. אני אסדר את הכל. אני מבטיח" הוא אמר ונשק לשפתיי בעדינות. "אני אחכה" חייכתי אליו טיפה והוא התרחק ממני,"חואן ישאר איתך כשאני אעדר" הוא אמר ונכנס אל תוך הבית. הידד. אני ושרק בוילה בברזיל. נשמע כמו התחלה של בדיחה לא מוצלחת.