מר פופולארי ואני פרק 4

"היי" נכנסתי לבר והתקדמתי אל המחסן "מה קורה?" בן שאל אותי והיה עסוק בניירת "אין היום צילומים?" שאלתי אותו לובשת את החולצה של העבודה "לא איזה..אחת הדוגמניות התחילה לעשות לרוי סרטים על הסט.." בן הרים את מבטו וחייך אליי "אוי פדיחה.." מלמלתי ויצאתי מהמחסן אוספת את השיער לקוקו "מה את עושה?" הוא שאל אותי ואני התחלתי להוריד כיסאות "עובדת?" שאלתי אותו כמובן מאליו "יש לך יום חופש" הוא אמר ותפס את הכיסא שבאתי להוריד "מה הקאץ'?" שאלתי אותו נאנחת "תדגמני במקום ה-אין מצב." קטעתי אותו והמשכתי להוריד את הכיסאות "בבקשה! בשביל אחיך!" הוא החל לקרקר סביבי ואני החלתי לצחוק "אני בת יחידה" אמרתי לו ונשקתי ללחיו "ככה? אין בעיה.." הוא אמר ונשען על הקיר "אני אבקש מגורם יותר בכיר" החלתי לצחוק "לדגמן?" שאלתי אותו פונה אל המחסן "לשכנע אותך!" הוא צעק בלי טאקט "וותר בן-בן" אמרתי לו מחייכת והתחלתי לסדר את בקבוקי הבירה במקרר "אני לא מכיר אותו וותרן.." שמענו קול צרוד ונמוך "אזור לעובדים בלבד!" אמרתי לו והמשכתי לסדר את הבקבוקים "מסמיקה?" בן שאל ותפס לי את הלחיים "חה חה" אמרתי לו מחייכת והעפתי אותו ממני "אני לא עושה את זה" אמרתי לו והלכתי לקחת ארגז נוסף מהצד השני של המחסן "תעזור לי בזה אחי" בן אמר ונאנח "לפעמים גם מותר לוותר אתה יודע" אמרתי כשהארגז בידי,"צריכה עזרה בזה?" רוי שאל והצביע עליו "לא,תודה" עניתי לו והנחתי אותו ליד המקרר. "אני אשיג לכם דוגמנית" הסתובבתי אליהם מתנשפת כשידיי מונחות על מותניי "תוך כמה זמן?" בן שאל אותי ורוי פשוט עמד והסתכל עליי במבט מוזר "שעה-שעתיים" אמרתי להם ובן הסתכל על רוי לאישור,"חצי שעה,ואם את לא מוצאת..את מחליפה אותה" הוא אמר בטון חד וחצי חיוך עלה על שפתיו "מה זה?" שאלתי אותו המומה כשהוא לקח נשימה מהאף ושינה את תנוחתו,"הולך? את אמרת לי שדגמנת פעם אז..לא נראה לי שזה אמור להוות בעיה גדולה מדי לא?" הסתכלתי עליו בפה חצי פעור וצמצום עיניו "אוו המבט העצבני שלה" בן אמר ולחש לרוי,"אל תסתכל לה בעיניים אחרת תהפוך לאבן" הוא צחק ורוי רק חייך "שמעתי את זה!" הצבעתי על בן והוא נעמד דום "אני לוקח את זה ככן" רוי התקרב ונכנס למחסן "הכניסה לעובדים בלבד!" אמרתי והתקרבתי אליו "אה באמת?" הוא שאל מופתע עם מבט מחוייך "כן,באמת" אמרתי לו וניסיתי לדחוף אותו החוצה "בן,האם אני נחשב כעובד זמני בבר?" רוי הסתכל עליי בהבעה משועשעת ושאל את בן "נראה לי שכן רוי.." בן ענה לו מחייך ואני רק נאנחתי בעצבים "טוב! אני אדגמן!" אמרתי להם ויצאתי מהמחסן,"אבל זה יהיה רק להיום! ולא יותר משעתיים! ותפסיקו לעצבן אותי!" צעקתי להם מחוץ למחסן ויכולתי לשמוע אותם צוחקים. "בלומים." מלמלתי וניגבתי את הכוסות.
"איפה היא לעזאזל?" בן שאל בעצבים כשראה את כל הצוות צילום מחכה "אני מתחרטת!" היא צעקה מהשירותים "בלי חרטות!" בן קרא שוב ואני רק חייכתי. "זה מצחיק אותך?! זה גם הקמפיין שלך אתה יודע!" בן קרא לי ואני המשכתי לבדוק דואל בטלפון "אוקיי חברה תאספו הכל אנחנו עוזבים!" צעקתי לכולם ובן תפס אותי בחולצתי "מה עוזבים?!" הוא שאל ואני רק חייכתי לו. "תירגע..זה תרגיל כזה שאני עושה לדוגמניות שלי כשהן משתפנות" אמרתי לו והסתובבתי אל צוות הצילום "היא כבר באה" חייכתי אליהם. "רוי.." בן תפס בחולצתי כשראיתי את מבטי כולם פעורי פה. "מה?" הסתובבתי אל כיוון השירותים והרגשתי את הדופק שלי נפסק ואף טיפת אוויר לא יכלה להיכנס אל ריאותי או לצאת. "אני מכירה את התרגיל הזה.." היא עמדה שם עם יד על המותן והמבט העצבני שלה ורק אלוהים ידע כמה סקסית היא נראתה באותו רגע. "לישון,היום,אני לא אצליח." מלמלתי לבן והפלאפון נפל מידי ונשבר לרסיסים על הרצפה. "נו נו יש לנו שעתיים!" היא אמרה והתקדמה על העקבים הגבוהים שלה אל הבר והתיישבה על אחד מהכיסאות "מה לעשות אדון צלם?" היא ניסתה להשיג את תשומת ליבו אך זה היה אבוד. עיני כולם היו עליה ללא שום כוונה להרפות ממנה. "ללחוץ על המצלמה אתה יכול?" היא שאל חצי מחייכת אל הצלם שהנהן "אוקיי" היא אמרה והרימה את שתי רגליה על כיסא נוסף ונשענה על ידה האחורית. הבזק אור. היא שינתה תנוחה ושכבה על צידה שבידה בקבוק ג'ק דניאלס. הבזק אור. היא עברה לישיבה כשרגליה מפוסקות ונשענת על יד אחת בניהן,בידה השנייה הבקבוק. הבזק אור.
הייתי כמו ילד קטן בחנות ממתקים. רק שבמקרה הזה נטלי הייתה הממתק העיקרי.
היא לבשה מכנס ג'ינס משופשף לכל אורכו וחולצת בטן לבנה. הדבר היחידי שרציתי היה לטעום את שפתיה שהיו פשוקות בשביל התמונה ולגרום להן להיפשק בשבילי. לטעום את כולה בלשוני ולגרום לה להנאה רצופה. הראש שלי היה מוצף בתמונות שלה. איתי. המחשבה שהיא הייתה עם מישהו אחר גרמה לדמי לבעבע ולחום גופי לעלות. לא הסכמתי שהיא תהיה של אף אחד אחר. מבלי ששמתי לב הצילומים נגמרו והיא עברה על ידי בהליכה החתולית שלה והשיער שקפץ בכל צעד שהיא עשתה. "עבודה טובה" לחשתי לה במבט ישר "תודה..עובד זמני" היא אמרה וחייכה בערמומיות אחר כך. החיוך שעלה על פניי שלי לא היה ניתן לעצירה. היא אכן הייתה מיוחדת. אותי עניין איך היא במיטה. ואת זה כמובן..רק אני הולך לדעת.