מר פופולארי ואני פרק 18

"לאן רוי?" חואן שאל כשהחלתי לעלות במדרגות. "לישון" אמרתי והמשכתי להניע את רגליי עד שנעמדתי מול דלת חדרי. פותח את הדלת וטורק אותה מאחור מצאתי את עצמי נופל על המיטה ומוציא אנחה ענקית שנשמרה כל היום בתוכי. "עסוק?" שמעתי את הדפיקה החלושה ואת הקול שלא שמעתי הרבה זמן. "תגדירי עסוק" אמרתי לה והיא התקרבה אליי בחיוך. "אתה בסדר?" הסתכלתי עליה לא מבין והיא הסבירה את עצמה. "הריב מקודם..עם נטלי.." היא אמרה והתיישבה בקצה המיטה. "לא יודע מה נכנס בה.." אמרתי והחלתי לחשוב על מה קרה שם. זאת הייתה התפרצות שאף פעם לא ראיתי אצל נטלי. "היא אמרה שם דברים די חזקים..רק רציתי לוודא שהכל טוב." קמתי מהמיטה מוריד את החולצה ופונה אל השירותים. "הכל יהיה טוב אם טומי יפסיק לנסות לחסל כל מערכת יחסים שלי באמצעות קפיצה אל התולדות חיי האהבה שלנו." שמעתי אותה צוחקת ונאנחת. "באמת היינו זוג מושלם.." חיוך בלתי נמנע עלה על פניי והחלתי לצחוק כמוה. "אני עדיין חייב לך על שהסכמת לצאת עם מכוער כמוני" לאחר שקט של כמה שניות שמילאנו בצחוק מזכרונות טובים נכנסתי אל המקלחת. "אתה באמת אוהב אותה?" היא שאלה ועמדה בפתח הדלת לחדר האמבטיה. "מה זאת אומרת?" שאלתי אותה לא מבין. "את נטלי. יש לה מזג רע מאוד. ותמיד חשבתי שאתה אוהב בנות יפות.." היא אמרה צוחקת ואני שתקתי. "קדימה רוי..בוא נודה באמת..אנחנו הרבה יותר מתאימים!" היא החלה להכנס אל תוך האמבטיה ונעצרה מולי. "אתה מוזמן אפילו לראות.." מסמנת לי להסתכל על המראה כך עשיתי. "אל תגיד שאני לא צודקת.." היא אמרה והתקרבה אליי. "התגעגעתי אלייך כמו משוגעת..במיוחד בלילות.." הרגשתי את ידיה מטפסות עליי ואת הקול שלה נהיה יותר ויותר מפתה. "מאיה.." ניסיתי להרחיק אותה אך היא התקרבה אליי בכזאת נחישות שאיתה ידעתי מראש שזה קרב אבוד. "תסתום ותן לי את התענוג.." היא אמרה והצמיד את שפתיה אל שלי. נדלקתי מהר ואספתי אותה אליי. לא הבנתי מה אני עושה. כאילו הראש והגוף פעלו בנפרד. הגוף היה זקוק נואשות למגע נשי ואילו הראש היה זקוק לנטלי. "מאיה.." ניסיתי להרחיק אותה ממני שוב אך בלי הצלחה. "תפסיק להלחם בעצמך..היא הייתה רק ריבאונד. אתה לא אוהב אותה.." היא אמרה בזלזול והמשיכה,"חשבתי שיש לך יותר טעם. אבל זה לא משנה עכשיו..הפנטזיה שלך עומדת מולך חיה ונושמת..לא תנצל את ההזדמנות הזאת?" היא שאלה צוחקת ומובילה אותי אל עבר המיטה. "תן לי להזכר בלילות שהיינו ביחד. בזמן שכל הבחורות שלך חשבו שאתה שייך רק להן,אני זכיתי לטעום את כולך." התיישבתי על המיטה מאזין לה ומנסה לעצור אותה. היא התיישבה מעליי והורידה את חולצתה. נזכרתי בנטלי. בגוף האלוהי שיש לה. הקימורים והעור המיוחד הזה שלא היו למאיה. הפנים האקזוטיות והחודרות. ההבעה שלהן כשהן מרגישות בעינוג. מאיה החלה לנשק את צווארי ולרדת יותר ויותר. ידיה מנסות להוריד את מכנסיי אך משום מקום נשמעה האזעקה. "פאק!" קראתי והדפתי אותה ממני. "איפה היא?" שאלתי את חואן שעמד מולי כאשר פתחתי את הדלת. "אין לי מושג" הוא אמר ובאתי לפתוח את דלתה. "היא בטח כבר למטה יחד עם אבא שלה" הוא אמר ואני היססתי שנייה אחת נוספת. "תארגן את כולם" אמרתי לו ולבשתי את החולצה שהייתה על הכיסא בחדרי.
"רוי" טומי נעמד מולי וסימן לי להסתכל אל עבר היער. "אני לא רוצה לראות אף אחד פה בלי דופק. מובן?" שאלתי את כולם ותפסתי שתי אקדחים בשתי ידיי. "רוי עמר!" צ'ראלס צעק מרים את ידיו בהפתעה. "מה מביא אותך לפה?" הציניות נטפה מדיבורו ואני נעמדתי מולו. "מן הפח אל הפחת אה צ'ארלס? איך זה להיות העוזר הנחות בעולם התחתון? אני מניח שכמו בחיים הקודמים שלך..לא? אתה יותר מבין ממני" נעמדתי כמה מטרים מולו וחיוך נמחק מפניו. "זה לא הזמן המתאים לציניות. אני צודק?" הוא שאל והכניס את ידיו אל כיסיו. "איפה..נטלי?" הוא שאל מחפש בעיניו בין כולם. "או! לא ידעתי שאתה בקטע של אדמוניות.." הוא אמר מחייך למאיה. "אז אני מבין שאתה ונטלי זה כבר היסטוריה אה?" הוא שאל וידעתי שמשהו מסריח בדבריו. הסתכלתי על חואן שלא ידע על מה הוא מדבר בדיוק כמו כולם. "או אל תדאג רוי! אני יודע איפה היא!" הוא קרא והניח את ידו על ליבו. "היא בחדר שלה. מוגנת מכל רע..או ש..כנראה שלא" הוא אמר והחל לצחוק. "בן זו.." הרגשתי את כל הזעם שלי בקצות אצבעותיי שעמדו ללחוץ על ההדק בכל רגע. "אוקיי אוקיי נהיה לי משעמם קצת מכל המחזמר הזה..שנתחיל במופע?" הוא שאל וכיוון אליי את אקדחו. "את זה אתה ביקשת." אמרתי לו והעקצוץ שהיה בידיי נפסק ברגע ששמעתי את הירייה מחרישת האוזניים.
"אימנת אותם טוב." צ'ארלס הסתכל עליי מתנשף כשנשאר לבד במערכה יחד עם אנשים בודדים לצידו. "איפה היא?" שאלתי אותו מתנשף ולא מוכן לקבל עוד משפט שנון כתשובה. "אתה רוצה לראות אותה?" הוא צ'ארלס והוציא את הפלאפון שלו מכיסו. לוחץ על כמה מקשים שמענו את צעדים מכיוון המרפסת. נטלי התהלכה חבולה בכמעט כל אזור בגופה ולבוש מינימאלי היה עליה. היא נעמדה מולי וצ'ארלס אחז בידה בכוח. מוריד את פיסת הבד מפיה היא לא נשארה חייבת. "בן זונה!" היא צעקה וצ'ארלס הידק את אחיזתו בה. "כשאני אגמור איתך אתה תבכה דמעות של דם!" מנסה להשיג את צווארו בידיה צ'ארלס הוציא סכין מכיסו והצמיד אותה אל גרונה. נטלי קפאה ושתקה "נובחת הרבה החברה שלך אה?" הוא שאל צוחק ומצמיד את שפתיו אל אוזנה. "אחת התכונות הבולטות שלה.." אמרתי לו מסתכל על נטלי ובוחן את כולה. המכות נראו רציניות ביותר. הזעם מילא אותי מחדש והרצון לנקמה זרם בעורקיי. "אוח אבל הגוף הזה מכפה על כל תכונה שלה" מתחיל ללטף את בטנה בבוסריות ועולה מעלה לכיוון שדיה ניסיתי להפסיק אותו. "מה אתה רוצה?" שאלתי אותו ועצמתי את עיניי,לא רוצה לראות את ידו מלטפת אותה. מלטפת את נטלי. " אל תדאג..אף אחד מחברייך לא יפגע. וגם לא האבא שלה" הוא אמר והמשיך,"וגם לא היא" עיניי נפקחו והרמתי את מבטי אליו מרגיש את האבן שנפלה לי מהלב. "אז מי כן?" ידעתי שמשהו פה מסריח ודרשתי לדעת מה. "אתה." הוא אמר והסתכלתי עליו זמן ממושך. "מה?" מאיה שאלה במקומי והרגשתי את אחיזתה בידי. הצחוק שנשמע אחר כך גרם לי לשכוח איך נושמים. "אז בגלל זה ניסיתם להרוג אותי? כדי שהוא יתאבד?" נטלי שאלה וצ'ארלס הסתכל עליה מופתע כמו כולם. "כן..זה..זה היה התכנון.." הוא אמר ומקולו היה ברור שהיא תפסה אותו לא מוכן. "תעשה את זה רוי..אתה לא רוצה שאני אמות.." היא קראה לי וחייכה חיוך שלא הכרתי אצלה. זאת נטלי? נטלי שהתאהבתי בה? עכשיו בוגדת בי ודואגת רק לעצמה? לא רציתי לחשוב על זה אך זה היה בלתי נמנע. התאהבתי במישהי מזויפת. לא אמיתית. דמיונית לגמרי. מרגיש את האוזניים שלי נסתמות לכל רעש חיצוני ראיתי את ידה מונחת על חזהו. הרגשתי את הלב שלי פועם במהרה ואת כל עולמי קורס עליי. אחיזתי נהפכה חלשה וראיתי אותה אומרת לו משהו במבט מאושר. עוד לא הרגשת מה זה גבר אמיתי.." שמעתי אותו אומר ומתקרב לנשק לה. ללא התרעה מוקדמת היא תפסה את הסכין שלו ושיספה בה את גרונו. "ת'אמת הרגשתי.." היא אמרה וצ'ארלס שנפל על ברכיו הסתכל עליה מופתע כשדם נוזל מגרונו. "ובדיוק ביקשת ממנו להתאבד" היא אמרה ובעטה בראשו. הסתכלתי עליה המום כשהיא התיישבה עליו ודקרה אותו בליבו. "מקווה שנהנת מההצגה.." שמעתי קול גברי לוחש לי ותוך שניות כאב חד הופיע בצלעותיי. מסתכל מטה אני רואה את הסכין שתקועה בתוכי. הרגשתי את רגליי נחלשות וגופי נופל מטה. "רוי!" שמעתי את קולה של מאיה צועק במעורפל. רציתי לראות את נטלי. לראות אותה ולא לתת לה ללכת ממני לעולם. לשמור עליה מכולם ולסבול בשקט את העצמאות והמזג החם שלה. "מאיה.." ניסיתי לבקש ממנה שתקרא לה. אך קולי גווע ושום מילה נוספת לא הצליחה לצאת מגרוני. "אני פה רוי.." היא אמרה והרגשתי את עיניי נעצמות לאט לאט. התמונה האחרונה שראיתי הייתה את נטלי מסתכלת עליי מהמרפסת. מנסה לצעוק את שמה אך ללא הצלחה הרגשתי את עיניי נהיות כבדות יותר ויותר..