מר פופולארי ואני פרק 14- 18+

"תרגיש חופשי להסביר" נכנסתי בסערה אל תוך חדר העבודה שלו ונעמדתי מול הדלת שלובת ידיים ומחכה בקוצר רוח להסבריו. "אתם צמאים?" רוי נכנס באדישות אל תוך החדר והסתכל על אבא וחואן. "רוי!" צעקתי לו והוא הרים את מבטו אליי מבקבוק האלכוהול שהחזיק בידו. "בסדר גמור. את רוצה הסברים? נדלג ישר אל הקטע הזה" צפיתי בו פותח כפור בחולצתו ומתיישב על אחת הכורסות שמוקמו כמה מטרים ממני. "מה את רוצה לדעת?" הוא שאל בהבעה אדישה,כאילו ביקשתי ממנו להסביר לי מה הוא אוכל לארוחת הבוקר. "אל תתנהג כאילו אתה לא יודע. אני רוצה לדעת את כל הסיפור" התקרבתי אליו והתיישבתי על שולחן העבודה שלו משלבת את רגליי. "את זוכרת שסיפרתי לך על המאפייה שרצתה להרוג אותי?" הוא שאל מסתכל עליי בריכוז מוחלט ואני הנהנתי להסכמה. "האיש שדיבר איתך במטוס,צ'ארלס דמינגטון,הוא אולי איש עסקים מצליח מאוד בכל העולם אבל הוא גם המושחת ביותר. הקנאי ביותר. האכזרי ביותר." הוא סימן לחואן ואבא לצאת מהחדר ואלה יצאו בשמחה. "איך הוא קשור בדיוק?" שאלתי אותו והוא רק נאנח וקם מהכורסה. "צ'ארלס נהג להלוות כסף בשוק השחור. הרבה מאוד כסף נטלי." הוא התקרב אליי ועל פניו נראה שהוא עייף. "והוא אמור לשלם לך?" שאלתי אותו וידיו הונחו על רגליי. "הלוואי! זאת הייתה הזדמנות מצוינת להרוג את הבן זונה הזה." חיוך קטן משועשע עלה על שפתיו ואני הסתכלתי עליו מופתעת טיפה. "לא שאני יהרוג מישהו כן?" הוא מהר תיקן את דבריו והעביר את ידיו אל מותניי. "הו לא לא" אמרתי והורדתי את ידיו ממני. "קודם הסברים. אחר כך נגיעות." ירדתי מהשולחן והוא נצמד אליי יותר. "רוי" אמרתי צוחקת כשהוא שילב את ידיו מאחוריו. "אמרת בלי נגיעות!" הוא אמר מסתכל בעיני ומחייך. "תמשיך את ההסבר ואולי אני אקצר לך את העונש.." הוא נשך את שפתו כשחיוכו לא מש ממנו ואני צחקתי. "אז בגלל שצ'ארלס הלווה כסף שהוא לא יכל להחזיר מהשוק השחור…" הוא בא להשען על השולחן כמוני וכשאני באתי להתרחק ממנו הוא תפס במותניי ומשך אותי אליו. "כן?" שאלתי אותו מרגישה את נשימתו על שיערי ומחייכת. שבוע שלם הייתי בפקעת עצבים בגלל האידיוט הזה ובמגע אחד שלו הכל נעלם. "הוא החל לעבוד בשוק השחור כמעין עסקת פשרה על הכסף שהוא לא יכול להחזיר.." הסתובבתי אליו והסתכלתי עליו המומה. "כמה זמן הוא עובד איתם?" שאלתי אותו מחזיקה את ידי שלא יתפסו אל צווארו. "הוא סיים להחזיר להם את מה שהוא חייב להם לפני חמש שנים. הוא מרוויח שם כסף טוב אז הוא החליט להשאר איתם" התרחקתי ממנו והחלתי להסתובב בספרייה. "הוא נהיה המלשן שלהם. וכשהוא ראה אותך במטוס הוא ידע שאני מכיר אותך ושאת מגיעה לשם בשבילי" נעצרתי במקומי והסתובבתי אליו במהירות. "בגלל זה הם רצו לפגוע בי? בגלל שאני מכירה אותך?!" קולי הפך לצעקה והוא התקרב אליי. "נטלי בשבילם את לא מכרה שלי. את נקודת התורפה שלי. ולצערי הרב הם צודקים. אם תיפגעי אני לא יודע מה אני אעשה.." ידו תפסה בעורפי והשעינה את ראשי על שלו. "מה הם מתכוונים לעשות?" שאלתי אותו בלחישה חלושה. "הם מסוגלים להכל.." תפסתי בחולצתו והרמתי את מבטי. "הם רצו להרוג אותי נכון? האנשים שבאו לבית שלך..הם באו במטרה להרוג אותי.." אמרתי לו פתאום מבינה את כל החלקים שבפאזל. "לא היית צריכה להלחם איתם נטלי. השארתי את חואן בשביל שיגן עלייך!" כעס תקף אותו והוא התרחק ממני בסערה. "ומה רצית שאני אעשה? אתן להם לצאת במסע הרג כשאני היעד הראשי?! שאני אשב בחדר ואתחבא מתחת למיטה בידיעה שמישהו מסכן את החיים שלו בשבילי ועדיין אדאג רק לתחת שלי?!" צעקתי עליו בכעס והיה שקט כמה שניות.
"מהיום והלאה את לא יוצאת מהבית הזה מבלי שאני אדע מובן? ויש לך מזל שאת מצליחה להשפיע עליי בדרך שרק את יכולה ולגרום לי לשכוח מכל מה שקרה בברזיל!" הוא התקרב אליו ונעצר כמטר ממני. "כל מה שקרה בברזיל? מה קרה בברזיל שאתה כל כך נהנת לשכוח ממנו? בוא תיזכר..למעני. בכל זאת אני משפיעה עלייך לא?" שאלתי אותו בציניות והוא נאנח. "נטלי.." התקדמתי אל היציאה מהספרייה והוא תפס בידי. "וואו את דרמה קווין!" הוא אמר ומשך את בעורפי את ראשי אליו בנשיקה ענקית. הנשיקה הייתה משכרת ומעוררת חושים. הרגשתי את ידו מתחפרת מתחת לחולצתי ועולה אל מותניי,תופסת אותי אליו. הוא נשך את שפתי התחתונה שנהפכה לאדומה ותפוחה בגללו. "התגעגעתי אלייך כמו משוגע.." הוא מלמל וידו ירדה אל ישבני. ככל שהנשיקה העמיקה יותר ויותר אחיזתו התהדקה יותר ויותר. שפתיו בלעו את גניחתי ותפסתי את חולצתו כמעט קורעת אותה מרוב התשוקה שזרמה בעורקיי. "אני שונאת אותך שזה כואב כבר" אמרתי לו והוא הוריד את חולצתו. "אני מבין שהוצאת את זה על החולצה" הסתכלתי שנינו על החולצה המקומטת וצחקנו. החזרתי את מבטי אליו ובהיתי בגופו. הוא גרם לדם שלי לרתוח ולמחשבה הצלולה שלי להתערפל. הדבר היחידי שיכולתי לחשוב עליו היה הבן אדם המדהים בכל מובן של מילה שעמד מולי,חצי ערום. ידיי ליטפו את בטנו התחתונה בעדינות ועלו אל צלעותיו ואל בית החזה שלו. מבטינו נפגשו וידיי כבר היו על כתפיו. מבטו היה מעורפל כמו שלי,הוא התקרב אליי ונישק אותי שוב. בהתחלה בעדינות אבל במהרה כבר לא יכולנו רסן את עצמנו. ידו תפסה בחולצתי והרימה אותה מעל ראשי. "פאק.." הוא לחש מסתכל עליי וידיו עברו על בטני בבוסריות. אוחזות בכל קימור שמצאו. הן הגיעו אל צלעותיי ועלו אל שדיי. רוי קירב את ראשו ונשק למחשופי באיטיות הורגת. הוא עלה אל השקע שבכתפי ונשק לי,משאיר נקודה לחה. "את מושלמת" הוא הרים את מבטו אל ראשי והמשיך. "בשבילי" סומק עלה על לחיי וידיו פנו אל סוגר החזייה. "אני רוצה לראות את כולך" הוא אמר בקול צרוד מתשוקה. הרגשתי את החזייה נפתחת ואת ידיו מורידות את הכתפיות לאט ובזהירות. שילבתי את ידיי מתביישת והוא הוריד אותן בעדינות,מניח אותן לצידי גופי. החזייה החליקה ונפלה על הרצפה. הסתכלתי עליו מנסה לפרש את ההבעה שלו. ידו נגעה בי ועוררה בי צמרמורת שגרמה לעיניי להסגר ולפי להפתח במין גניחה שקטה. "את מדהימה.." הוא לחש לי ונשק את צווארי. הרגשתי את שפתיו על כתפי. עוברות למטה יותר. ויותר. הן נשקו במקום שגרם לי להשליך את ראשי לאחור ולתפוס בשיערו בהנאה רצופה. גניחה קטנה בקעה מגרוני והוא המשיך לגרום לי סבל מענג. הרגשתי את ידיו יורדת מטה ומטה אל אזור מפשעתי. מכניס את ידו אל תוך מכנסי הג'ינס הקצרים ונוגע בי. "את יכל כך רטובה.." הוא לחש במין גניחה בלתי נמנעת ואני עצמתי את עיניי מתענגת ממגעו. אבל אז..
"הכל טוב איתכם?" חואן דפק בדלת ושאל. "בן זונה!" רוי צעק בעצבים ושמע את חואן צוחק צחוק מתגלגל. "לפעמים בא לי לשבור עליו כיסא.." הוא אמר בכעס ואני רק צחקתי. הוא לא מיהר להוציא את ידו ממכנסי ונגע בי בהתגרות. "רוי!" קראתי כשעפעפיי החלו להכביד ושפתיי נפשקו לכדי חריץ. "תזכרי את ההרגשה הזאת כשאני אלך לשבור עליו את הכיסא.." הוא לחש לי ואני חייכתי. הפלתי את ראשי על בית החזה שלו ושתי ידיו חיבקו אותי חזק. ככה עמדנו שם לפחות חמש דקות. "אתה צריך ללכת.." אמרתי לו והתכופפתי אל החזייה שנפלה לי על הרצפה. "לא לא לא" הוא חטף מידי את החזייה והרים אותה אל מעל ראשו כך שאני לא אוכל להגיע אליה. "רוי!" צחקתי וניסיתי להגיע אליה. "מבט אחרון" הוא אמר כמו ילד ונשק לי נשיקה ענקית. "תלכי ככה רק לידי. מובן?" הוא אמר ואני צחקתי חוטפת את החזייה מידו.
"תסגור לי." אמרתי לו מתגרה בו והוא הסתכל על הסוגר במבט מעוצבן. "תודה" אמרתי לו ונשקתי לו על השפתיים. "את מרשעת." הוא אמר לי ולבשתי את חולצתי. "ואתה אידיוט. אנחנו שווים" אמרתי לו והושטתי לו את החולצה. "האידיוט שגורם לך להרגיש טוב" הוא לחש לי וזרק את החולצה שהושטתי לו הצידה. "אין תגובה" אמרתי לו והוצאתי לשון. "וואי!" הוא אמר ותפס בלחיי. "לפחות הלשון הקטנה הזאת יודעת את האמת." הוא חייך והתקרב אליי. "אולי.." צחקתי כשהוא התקרב אליי יותר וליקק את שפתיי. "רוי!" אמרתי לו ובאתי ללכת. "אשמתי שאת טעימה?" הוא שאל ותפס בישבני. "וואו אתה מרגיש יותר מדי בנוח.." אמרתי לו והסתכלתי עליו לובש את חולצתו. "רק איתך.." הוא לחש לי ופתח את הדלת. "נו איך היא הגיבה? להסבר כמובן.." חואן שאל בחיוך מתגרה ורוי בא לתפוס בגרונו "הם הגיעו" הוא אמר אך לא לפני שזכה לקצת אהבה קשוחה מאוד מרוי. "מי הגיע?" שאלתי מנסה להסתיר את הסומק שעל פניי. "לא יעזור נסיכה..סומק מרוי זה דבר שקשה להסתיר" הוא צחק וברח אל הקומה למטה. "מי הגיע?" שאלתי שוב מתעלמת מדבריו של חואן. "חברים. בואי תכירי אותם." רוי אמר והושיט לי את ידו.