מר פופולארי ואני פרק 12

אז מטוס חזרה לישראל לא יצא מהעניין הזה וחזרה לבית של רוי יקרא משאלת מוות אכזרית במיוחד. במיוחד אם חואן בתפקיד הרוצח.
אבל לפחות חסכתי לעצמי כאב ראש רציני במיוחד!
ממנכ"ל חברת אופנה עם הצלחה בינלאומית לבנאדם עם עבר פלילי בפאקינג מאפיה.
איפה אתה חי רוי עמר? בסרט מזורגג של אל פצ'ינו?!
אני עכשיו צריכה להתחיל לחשוב על מקום לישון בו בימים הקרובים אם אני לא רוצה לחלוק ארגז עם ההומלס ברחוב.
אולי זה לטובה? אולי אני לא צריכה להיות עם רוי עמר? אולי יש מישהו יותר טוב שיהיה התאמה מושלמת בשבילי?
הדבר האחרון שהיה בראש שלי כשהגעתי הנה היה שאני הולכת לישון באותו בית עם חבר מאפיה.
אני מרגישה פתטית.
טוב נו צריך להתחיל לחפש מקום ללילה.
רק איפה..שמתי..את הפלאפון..שלי..
בן זונה.
"נהג! תעשה פרסה ותיקח אותי לכתובת הזאת" צעקתי לנהג שמרוב בהלה כמעט סטה מהכביש. "נו נו מהר!" קראתי לו באנגלית והא העביר הילוך. "זה הכי מהר שלך?!" שאלתי אותו בכעס מסתכלת על מבטו המפוחד. "תעצור לי פה!" צעקתי לו והוא עצר בחריקת גלגלים. "תודה!" יצאתי מהאוטו במהירות זורקת לו מילה באנגלית משובשת.
החלתי ללכת במורד השביל וכל הדרך קיללתי את רוי. "אני אוהב את הפרטיות שלי,אני לא אוהב שאנשים מחטטים לי בחיים..אידיוט!" חיקיתי אותו בעצבים ופניתי ימינה לכיוון השער הענקי "מי את?" השומר יצא בשאלה עוד לפני שהגעתי אליו. מרוב עצבים התעלמתי מנוכחותו וטיפסתי על השער העצום כשלבסוף קפצתי לצידו השני. הלכתי במהירות אל דלת הכניסה ודפקתי עליה בכל הכוח. "חואן!" צעקתי בשאגה והמשכתי להפריע לשקט ששרר שם. "חואן! אני יודעת שאתה פה!" צעקתי שוב והתייאשתי לאחר כמה דקות. "זה לא קורה לי עכשיו!" צעקתי בתסכול ותפסתי את ראשי. "מה את מסתכלת?" שאלתי את המצלמה שהסתובבה אל כיווני. "אם מישהו מסתכל עליי מהצד השני אני הולכת להזהיר אתכם רק פעם אחת! תפתחו. את הדלת. המזורגגת. ואני לא אשרוף את כל הבית הזה!" צעקתי אליה ושניות לאחר מכן הרגשתי פתטיות תוקפת אותי. "נדפקתי." מלמלתי לעצמי ונשענתי על הדלת. "דה פאק?" שאלתי את עצמי כששמעתי צלצול טלפון והחלתי לחפש מאיפה הוא מגיע. "ממזר ערמומי" תפסתי את הטלפון החדיש שהיה בין העציצים שליד הדלת וגיחכתי לעצמי בהלם. "הלו?" עניתי לשיחה הלא מזוהה וצחוק מתגלגל נשמע מהצד השני. "איפה הטלפון שלי רוי?" שאלתי אותו לא משועשעת בכלל מהבדיחה החולנית הזאת. "חשבתי שמגיע לך פרס אחרי שקפצת מעל השער ודפקת כמו משוגעת על הדלת. חייב להודות,הפתעת אותי עם הקטע של המצלמה. אמרתי לך כבר שאני אוהב את המכנסיים שלך?" שמעתי את הקול המפלרטט הזה והחנקתי גיחוך מסתכלת על המכנסונים הקצרצרים שלבשתי. "סוטה חולני. מתי הליצן עם הסכין יצא מתוך היער?" שאלתי אותו מסתכלת סביבי כשצחוקו נשמע באוזני. "הוא קיבל רגליים קרות כשראה אותך קופצת מעל השער" הוא אמר ואני לא יכולתי שלא לצחוק. "איפה הפלאפון שלי רוי?" שאלתי עדיין עם חיוך על הפנים. "הפלאפון שלך מוגן איתי" החיוך החל לרדת מפניי. "ואיפה אתה?" שאלתי בזהירות. "תבדקי בעציץ השני" הוא אמר ויכולתי לשמוע את החיוך הערמומי שעל פניו. הסתכלתי על העציץ הנוסף שהיה מולי וראיתי מעטפה לבנה. "מחכה לך" הוא אמר וניתק את השיחה. "תחכה מתחת למיטה למה אני הולכת להרוג אותך." אמרתי לעצמי כשראיתי את היעד שהיה על כרטיס הטיסה. ברבדוס. "הוא החליט לטמטם אותי." אמרתי לעצמי והרמתי את מבטי אל המצלמה. הרמתי אליה אצבע שלישית ואמרתי,"תתכונן לסבול" הלכתי מן המקום ותפסתי מונית חזרה לשדה התעופה. בתקווה שהפעם זה יהיה ביקור קצר.