מר פופולארי ואני פרק 10

"סליחה?" הסתובבתי וראיתי אישה בסביבות הגיל שלי עם עקבים גבוהים ושמלה כל כך צמודה שהתפלאתי איך לפלגה גופה התחתון עדיין יש תחושה. "סליחה?" היא חיקתה אותי ועמדה בפישוק רגליים עם ידיים שלובות. "את מתכוונת לענות ביצ'?" מבטא אמריקאי נשמע בקולה והסתכלתי על המזוודה העצומה שהייתה לידה. "דיירים" אמרתי לה וחואן נעמד לידי ספוג במים. "ואת?" הוא שאל אותה עם מגבת על צווארו. "בעלת הבית. מי הרשה לכם לגור פה?" היא שאלה שוב והסתכלה סביבה. "בעלת הבית?!" שאלתי את חואן בצורה אילמת. "לא יודע" הוא ענה באופן דומה. "כמה זמן אתם פה כבר? הבית מצחין!" היא הסתכלה עלינו ושנינו ישרנו אליה מבט. "אהה.." היא החלה לצחוק כשלבסוף המשיכה. "יחסים של שפחה ומאסטר אה?" היא שאלה וסומק כיסה את כל פניי. "לא גברתי" חואן אמר והסתכל עליי לא מבין. "איפה רוי?" היא שאלה ופניי החלו להסמיק יותר. "מה יש לה?" חואן הניח את ידו על כתפי ורק חייך ואמר,"בעיה טיפולית." הסתכלנו אחד על השנייה מבינים מי זאת האישה הזאת ואיך היא קשורה לרוי. "אם יאפשר לי לשאול..מה הקשר שלך ושל רוי?" האישה רק חייכה ואמרה,"נאהבים" לקחתי את רגליי משם במהירות וטסתי אל החדר שלי. "נטלי!" חואן קרא מאחוריי והרגשתי גוש חוסם את גרוני ולחות על לחיי. "נטלי" חואן תפס בידי כשבאתי להיכנס אל החדר. "אתה שמעת אותה" אמרתי לו מבין שיניים חשוקות מנסה להתעלם מרעש עקביה. "את לא יודעת אם היא משקרת או לא. לפחות תחכי שרוי יחזור לפה" הסתכלתי עליו וחום גופי עלה מדבריו. "אין שום מחיר בעולם שיגרום לי להישאר פה עוד שנייה אחת" נכנסתי אל החדר וטרקתי אותה בחוזקה. הוצאתי את התיק הענקי מהארון וזרקתי לתוכו את כל הבגדים שלי. רציתי כל כך לצרוח ולהוציא את כל הכעס שבי החוצה. "נטלי!" חואן צעק לי ודפק על הדלת,"רוי בדרך הנה. בבקשה תישארי." חואן לא הצליח לשמוע את תגובתי בגלל שפשוט התפרקתי כנגד הקיר. כל העצבים התחלפו בכעס ופתטיות. בכיתי את כל הרגשות שלי עד שהתעוררתי על עצמי. אני עדיין בתוך הבית שלו. "נטלי אני מבקש ממך" חואן קרא לי שוב,"אני יאמן אותך כמה שרק תרצי. רק תישארי. לפחות עד שרוי יבוא ותוכלו ללבן את העניינים." שמעתי את דבריו מהאמבטיה,מנגבת את הדמעות ומסתירה את הסומק בפודרה. הבחורה הזאת לא תזכה לראות אותי בוכה. יצאתי מחדר האמבטיה וכיביתי את האור. "לפחות תעני!" חואן דפק שוב על הדלת ואני החלפתי את הבגדים שלבשתי בחולצה קרועה וג'ינס קצר. נעלתי את הנעליים המהירות ופתחתי את הדלת כשתיק בידי. "למען השם נטלי!" ירדתי במדרגות והתקרבתי אל הדלת. "היה נעים להכיר." הקול שלה נשמע ונעמדתי דום. הפלתי את המזוודה והסתובבתי אליה. "אולי בשבילך" היא עמדה שם עם החיוך שלה וכוס שמפניה בידה האחת. טבעת. בהיתי בידה רגע ממושך עד שלבסוף היא קלטה על מה אני מסתכלת. "אה זה?" היא שאלה ופצחה בצחוק מתגלגל,"יפה לא?" היא קירבה אליי את הטבעת יהלום המפלצתית שלה והרגשתי הכי מושפלת ופתטית שבעולם. "מה את צריכה?" כעס נשמע בקולו של חואן והוא נעמד לידי בצורה מגוננת. "את האהוב שלי. מה עוד אני יכולה לרצות?" היא שאלה והעבירה את מבטה אליי. "אה כן..את לא עוזבת?" לא עברו כמה שניות והטלפון צלצל. "היציאה היא משם" היא סימנה לנו בידה ובאה לענות לטלפון. "לא" חואן תפס בידה. "היא עונה" הוא החווה את ראשו אליי וסימן לי ללכת לענות. "מה? יש לך את החוצפה?" האישה שאלה בהלם וניסתה לשחרר את ידה מאחיזתו. התקרבתי אל הטלפון באיטיות ותפסתי את השפופרת.
"הלו?" שאלתי בחשש.
"נטלי" קולו של רוי נשמע ואנחה יצאה מפיו. "אני בדיוק ירדתי מהטיסה. חואן אמר שקרה משהו ושאני צריך לבוא בדחיפות,את בסדר? מה הולך שם?"
בהיתי באוויר ודמעה ירדה במורד לחיי. החזרתי את השפופרת למקומה וחזרתי על עקבותיי בהליכה מהירה. תפסתי את התיק שלי ויצאתי מהבית במהירות. "נטלי!" חואן צעק מאחוריי והחלתי לרוץ עד שהגעתי אל הכביש המהיר. תוך כמה דקות אישה בגיל המעבר עצרה בשבילי בצד הדרך ונכנסתי לתוך המכונית שלה מסתכלת אם חואן בא אחריי.