מר סוכריות צבעוניות- פרק 6

״אני מצטער. הוא לא החזיק מעמד.״

לא דיברתי. לא רציתי לדבר, וגם אם הייתי רוצה, כנראה שלא הייתי מצליחה. הייתי משותקת ולא יכולתי לזוז. מר פינקי איננו. איך אסתדר בלי שד האושר שלי? שד כזה טוב והגון, יישות נפלאה. איך עולם השדים ייסתדר בלעדיו?
איתמר עמד מולי כשעיניו אדומות וכל השדים עמדו מסביבנו עם ראש מורכן.
מהצד השני של חדר ההמתנה שמעתי צחקוק חרישי. הלכתי באיטיות לכיוון הצחוק.
כמה מפתיע. מר סוכריות צבעוניות שפשף את ידיו וחייך לעצמו.
התיישבתי לידו והעברתי את ידיי על שיערי, החלקתי אותו לאחור.
כשמר סוכריות צבעוניות הבחין בי, צחק עוד יותר בקול. אני, בתגובה, העפתי בו מבט חטוף וחזרתי להסתכל על הרצפה.
״בדרך כלל כשאני צוחק ככה זה מעצבן אותך ואת מתחילה לצעוק״, אמר מר סוכריות צבעוניות כמעט באכזבה ועטה ארשת פנים עצובה על פניו.
״בדרך כלל,״ הרמתי את גבתי. ״אבל עכשיו זה סתם מעצבן אותי.״ שיחקתי באצבעותיי שעה ששמעתי את מר סוכריות צבעוניות…
מתייפח.
הוא לעולם לא מתייפח, הוא לעולם לא עצוב. מר סוכריות צבעוניות תמיד במצב רוח ערמומי ויש לו מה להגיד על כל דבר.
״מר סוכריות צבעוניות, אתה בוכה?״ שאלתי והסתכלתי ישירות עליו.
מר סוכריות צבעוניות ניסה למחות, לאחר מכן וויתר.
״אני מצטער, אלי. אם הייתי יכול הייתי עושה הכל אחרת.״
לפתע חשתי כלפיו חמלה כלשהי, למרות שידעתי שכל הסיפור הזה קרה באשמתו.
״מר סוכריות צבעוניות?״ שאלתי בלי להסתכל עליו.
״למה אתה עושה את זה?״ לא בדיוק הבנתי את השאלה ששאלתי.
״למה לקחת לי את טיפת האושר האחרונה? בשביל להיות מלך שדי האופל?״ שאלתי שאלה מובנת מאליה.
״אני לא אשקר. כן, עשיתי את זה בשביל להיות מלך שדי האופל. זה לא בדיוק הלך כמו שציפיתי. לא רציתי שזה מה שייקרה למר פינקי, אפילו לא רציתי שזה מה שייקרה לך. אבל זה מה שקרה. פישלתי, ועכשיו אני אפילו לא מועמד.״ מר סוכריות צבעוניות משך באפו.
״אני מניחה שעכשיו גם אני צריכה למות, נכון?״
ואז מר סוכריות צבעוניות עשה משהו שלא ציפיתי ממנו לעשות. הוא חיבק אותי.
״אני לא יודע.״
לא ציפיתי ממנו שיידבר עכשיו, אבל באמת לא ידעתי כבר מה לצפות ממנו. הוא השתנה לי ממש מול העיניים.
מר סוכריות צבעוניות שחרר את החיבוק וישבנו שם בשתיקה גמורה, בוהים ברצפה.
לא הצלחתי אפילו לבכות.
קמתי בשקט והתיישבתי על ספסל ירוק מרוחק מכולם.
אדון שנופל התיישב לידי.
״ניסינו כל מה שיכולנו״, לחש וליטף את גבי.
״אני יודעת,״ שפשפתי את ידיי על ברכיי.
לאחר שתיקה מביכה אדון שנופל נישק את לחיי וקם מהספסל לדבר עם עוד כמה שדים רופאים שעמדו ליד חדר הניתוחים.
פתאום שמעתי נקישת אצבע, אפילו לא ידעתי של מי.
כל השדים נעלמו. מצאתי את עצמי לבד בחדר חנוק שבמרכזו ניצב כיסא.
דלת העץ שניצבה ממש מולי נפתחה באיטיות. לחדר נכנסו איתמר, מר סוכריות צבעוניות והאדון רוליגן.
מר סוכריות צבעוניות החזיק את כובעו הלבן בידו האחת ובחן את מקלו המעוטר ביד השנייה, ועטה את אותה ההבעה הערמומית שאני מכירה.
איתמר שיחק ברגליו והביט בהן בהיסוס. הוא לא העיז להסתכל עליי ולא ידעתי למה.
החדר הכהה סגר עלינו לאט לאט כשהאדון רוליגן התחיל לדבר.
״אלי, אני חושב שאת יודעת מה אמור לקרות.״ הוא בישר בטון מודאג.
״כ…כן,״ גמגמתי והמשפחתי מבט.
״אז אני רוצה שתדעי שזה לא חייב לקרות.״
הרמתי אליו את מבטי. ״באמת?״
״כן. אבל יש לך כמה אפשרויות.
הראשונה היא שמר סוכריות צבעוניות ישמש כשד האושר שלך.
השנייה היא שתפסיקי להיות נערת שדים,
והשלישית… היא שאיתמר ואת תחליפו גופים.״
הזדעזעתי. לא ידעתי מה לעשות.
כל האפשרויות נשמעו נורא, לא הצלחתי אפילו לחשוב.
לפתע איתמר הזדקף.
הוא התקרב אליי, רכס את הסווטשירט הכחול שלבש ונישק אותי.
לא ידעתי איך להגיב. עמדתי שם, דוממת.
הנשיקה נמשכה כמה עשרות שניות לאחר מכן.
איתמר חיבק אותי ומשך את שיערו החום לאחור.
״אני חושב שיש לי רעיון אחר.״