מרד פרק 3.

"את מבינה מה עשית ילדה טיפשה?!" אמא שלי מתנפלת עלי כשאני חוזרת הביתה, אני מביטה בה בשמחה לאיד ותולה את המעיל שלי על קולב בנינוחות, אני מתכוונת לעלות לחדרי כשאבא שלי תופס לי את היד.
"את לא תתעלמי מאמא שלך!" הוא צועק עלי.
"זאת לא אמא שלי. ואתה לא אבא שלי. אתם אפילו לא יקרים ללבי." אני אומרת ומנסה להשתחרר כשאני מגלה לזעמי שהוא לוחץ את ידי בכוח ומעקם אותה מאחורי גבי.
"אני אבא שלך, זאת אמא שלך ואת תתנצלי מיד!" הוא צוחק ואני מגחכת למרות הכאב בידי.
"ואם לא? מה תעשה לי?" אני שואלת ומשתחררת בזריזות בעודו חושב.
"אם לא אני אנקוט צעד מאוד קשה." הוא אומר לבסוף.
"איזה צעד בדיוק? אתה ליצן החצר בפני כל השליטים העליונים והאנשים העשירים! אתה בדיחה מהלכת! מוקיון שמחופש לבן-אדם! מה כבר תוכל לעשות לי? אף אחד לא יתייחס אליך ברצינות." אני יורקת לו את האמת המרה בפנים אבל מתברר שלו יש כמות לא קטנה של טריקים בשרוול.
"אם לא אני אשלח אותך ואת אנני לזירה. להילחם למוות. ואני אדאג שאת תאלצי להרוג אותה." הוא אומר בשקט ואני משתתקת בתדהמה. הוא לא באמת יעשה את זה, נכון?
אבל הוא אכן מתכוון לעשות את זה, בעודי קפואה מהלם הוא מרים את הטלפון ומתקשר למישהו.
אני שומעת אותו אומר בקול שמח: "תרשמו לזירה הבאה: אנני ואנג'ל, הבנות שלי, ופרננדו מקרדון."
"אתה לא תעשה את זה!" אני צועקת אבל זה רק מחזק את רצונו ומגדיל את חיוכו, כשהוא אומר תודה למי שדיבר איתו ומנתק אני כבר לא יכולה להביט לו בעיניים, הוא שולח אותי ואת כל מי שאהוב עלי למותו!
אני רצה לחדר שלי, בתוך הדמעות אני מבינה כמה טיפשה הייתי, אני ואנני היינו פטורות כל חיינו מהשתתפות בזירה, קרב נורא עד המוות, עד עכשיו.
הזירה עובדת בצורה פשוטה אך קטלנית, רוב ההתבססות שלה היא על קרבות הגלדיאטורים, יש המוני מועמדים, אני אפילו לא זוכרת את המספר כי הוא משתנה כל פעם מחדש, בהתחלה מועלה רק מועמד אחד, אחרי שתיים, ארבעה מועמדים, אחרי זה שישה ואז שמונה וכן הלאה.
כשמגיעים לשתיים עשרה מועמדים נותנים לכל מי שנותר לפרוץ לזירה ואז מתחילים להפעיל את המלכודות, הזירה בעצם היא מעגל אבנים שדומה לקולוסיאום שהושמד מזמן כמובן אך מעולם לא נשכח, הוא נראה כמעט כמוהו אבל גדול כמעט פי עשרה, לא בזירה עצמה אלא במושבים.
כדי שלצופים יהיה נוח ונעים לצפות בנו הורגים את השני וכדי שיהיה כמה שיותר מהיר ומכאיב כמות המושבים גדולה כמעט פי עשר מגודל הזירה, הזירה היא עיגול שמוגן על ידי מגני אנרגיה שבעצם מגנים על הקהל מכל מה שקורה בזירה.
הקרבות יכולים להימשך עד כמה שעות, הכי הרבה היה עשר שעות אבל הקהל משתעמם אחרי חמש שעות ומאז הפעם ההיא אחרי שלוש או ארבע שעות מפעילים כל כך הרבה מלכודות עד שאין סיכוי לשרוד.
ועכשיו אני, אחותי הקטנה והאהובה ופרננדו, ידידי הטוב, נשלחים לשם, למותנו.