מקצה לקצה *__* פרק 5

~נקודת המבט שלי ~
זה היה מוזר, טוב, אני חייבת לטוס לכיתה לפני שהיא תעניש אותי, השיעור עבר די מהר, היא חפרה לנו על גוף האדם ואני רק חיכיתי להפסקה, איך שיצאתי מהכיתה ראיתי כמה מהפאקצות מהכיתה הקודמת שלי בחטיבה, שנאתי אותן, הן לא אהבו אותי כי אני " החלפתי" פעם בין זאין לנייל, אני עדיין לא מבינה מה הקשר, את זאין אף פעם לא אהבתי באמת, וגם, הן בחיים לא יאהבו אף אחד כמו שאני אוהבת את נייל, איך שהן ראו אותי הן התחילו להתלחש ביניהן ולהסתכל עלי, בקפיטריה שמעתי פעם אחת מהשולחן שלהן "רודפת בוקסרים" והן הסתכלו עלי באותה שנייה, ידעתי שהן מדברות עלי בגלל שאמרתי שאני "מחליפה" בין זאין לנייל, אחת מהן הייתה די חברה שלי, לא כ"כ חברה טובה אבל חברה, לקחתי אותה לצד ושאלתי אותה למה כולן מרכלות אלי והיא סיפרה לי שאח שלי הקטן סיפר לכולם שביסודי הושעתי מהבית ספר כי הרבצת לילד, איך ששמעתי את זה רצתי למקום שלי כשאני מחזיקה את הדמעות בתוכי, איך שהגעתי התיישבתי ונשענתי על הקיר, קיפלתי את הרגליים אלי וקברתי את הפנים שלי בתוך הידיים, הוצאתי את הכל החוצה, לא ידעתי כבר על מה לחשוב ! איך הוא היה מסוגלל ? עד כמה שאנחנו רבים ! יש גבול !
~נקודת המבט של נייל~
טוב, אני בדרך למקום שלי, נשאר עוד 20 דקות עד לסוף ההפסקה, אני חייב לנצל אותם .
הגעתי ופתאום אני רואה אותה ! קפאתי במקום, לא ידעתי מה להגיד או מה לעשות, איך היא הגיעה לפה והכי חשוב, מי סיפר לה ?? עוד מישהו יודע על המקום שלי ??
היא.., היא בוכה, זה כואב לי מידי לראות אותה בוכה, כשאני רואה אותה עצובה אני גם מתחיל להיות עצוב, לגשת אליה ? לא לגשת אליה ? אולי עדיף שכן, עם אני עכשיו לא יעשה את הצעד הזה אני בחיים לא אוכל לדעת מה יקרה ..
~נקודת המבט שלי ~
התחלתי לבכות כמו תינוקת ופתאום שמעתי קול מאחורי "ג׳ייד ? " שמעתי את קולו של נייל, ישר הרמתי את הראש ניגבתי את הדמעות ונעמדתי ממולו, " מה קרה ?" הוא שאל בקול המלאכי שלו ונגע בכתפי " אהה, כלום, זאת אומרת.. סתם, א..א…ני לא חייבת לך הסברים ! אתה חייב לי הסברים כמו למשל מה אתה עושה פה ?! " אמרתי בלחץ… " אולי את לא יודעת אבל זה מקום שאני הולך אליו כמעט כל יום משנה שעברה, מצאתי אותו ומאז אני בא לפה הרבה, רוב הפעמים זה בשביל לחשוב עם עצמי …, קשה להיות עם כל הרעש של כולם.. " הוא אמר בעדינות " אז אני מצטערת …, לא התכוונתי להעיק .." לחשתי " אני לא אפריע לך " אמרתי ובאתי ללכת, התרחקתי ממנו במרחק של שני צעדים והוא ישר הסתובב אלי, החזיק בידי ועצר אותי מללכת ואמר " זה לא מקום שלי, זכותך להיות פה, נוכל להיות פה ביחד, זה יהיה המקום הסודי של שנינו " הוא חייך אלי והסתכל אלי בעיניים הכחולות והמושלמות שלו, " אתה בטוח ? " אמרתי, " ברור " " טוב.., אבל בוא נסכם שלא מספרים לאף אחד, אפילו לא לחבר הכי טוב " אמרתי " לי אין בעיה, האמת היא שאין לי כ"כ חבר הכי טוב, אני די לא כ"כ מעורה בעניינים של השכבה והכיתה שלי, כולם שם מרכלים אחד על השני בלי סוף " אמר " האמת היא שגם אצלי אותו דבר " אמרתי די בשקט .., " בואי נקבע פה בהפסקה הבאה ותספרי לי קצת על עצמך …, הרי אנחנו הולכים לפגוש אחד את השנייה הרבה " הציע " סבבה " הסכמתי " אולי אז תוכלי לספר לי למה היית עצובה " קרץ לי וחזר לכיתה כי בדיוק היה צלצול .
איך שהוא התרחק נשכתי חלש את השפה התחתונה שלי, לפני רגע הוא היה הייתי, דיבר איתי ואפילו נגע בי ועכשיו אחרי שנייה אני מתגעגעת אליו, לריח שלו, לקול שלו, אחח אני מאוהבת *__*