מקום בגן עדן – פרק 6 ״המפגש עם ה׳״

פרק 6-
פקחתי את עיניי החומות כדבש וראשי הסתחרר. לא הבנתי איפה אני נמצאת.
״אפשר לעזור לך?״ נער גבוה עם עיניים תכולות הסתכל עליי במבט מהפנט והושיט לי יד.
״כן תודה״ אמרתי והושטתי את ידי .
״מי אתה?״ שאלתי
״אני אלכס ומי את?״ הוא השיב
״אני ליאן ״ אמרתי ״מה זה המקום הזה?״
״זה ״העולם הבא״ ככה קוראים לו בני האדם.״ הוא ענה ויכולתי לראות את עצמי בעיניו.
״אני לא מאמינה שזה באמת עבד!״
קפצתי מאושר.
״ראית פה במקרה ילדה בשם ליעם , בינונית עם עיניים חומות ושיער קצר בצבע שחור?״זה היה ניסיון כושל לתאר אותה בתקווה שמישהו ראה אותה
״לא.. אבל אני יכול לעזור לך לחפש״ הוא אמר והתחלנו לחפש ..
״אז מה..? מה יש במקום הזה?״ שאלתי בסקרנות תוך כדי שאנחנו הולכים במסדרון.
״את עוד תגלי.. ״ הוא אמר במבט סודי שסיקרן אותי עוד יותר .
״מאיפה את? את בן אדם? או רק נשמה? איך זה הולך אצלכם?״ הוא שאל
״חשבתי שאתם כבר יודעים עלינו הכל.. אתה לא בן אדם? כלומר.. לא היית?״ שאלתי בחוסר הבנה.
״אני לא זוכר כלום.. לא איך הגעתי לפה , מה קרה לי , מי המשפחה שלי.. פשוט כלום.״ הוא אמר ואני הופתעתי.
״ככה זה אחרי שמתים..? לא זוכרים כלום?״ שאלתי מופתעת
״לא.. זה רק אני ככה , הייתי חולה באיזשהי מחלה כשהייתי בחיים והיא גרמה לי לשכוח כל פרט מהחיים הקודמים שלי..״ הוא אמר ועיניו הפכו להיות כמו של כלבלב עצוב.
״אל תדאג.. אני בטוחה שיש דרך לגרום לך להיזכר בהכל , ואני יעזור לך״ אמרתי ופניו נהיו מוארות מחדש.
״אז עשינו הסכם , אני יעזור לך ואת תעזרי לי״ הוא אמר והושיט את ידו .
״ברור״ אמרתי ולחצנו ידיים.
הגענו למין אולם כמו קפיטריה שיש בה מלא מלא אנשים או שמא אני צריכה לומר נשמות?
לפתע זיהיתי את ההורים של ליעם! חשבתי שאולי הם ידעו איפה היא אך לצערי הם רק נלחצו ממני..
״אז אם ההורים שלה לא יודעים איפה היא , זה אומר שהיא לא מצאה אותם.. אולי היא לא פה בכלל?? ״ דיברתי לעצמי ואלכס שמע אותי.
״אי אפשר לצאת מפה.. לא ידעת את זה?״ הוא אמר
״אני לא חושבת שהיא יצאה , אני חושבת
שהיא בכלל לא נכנסה.. סתם הייתי פזיזה״ אמרתי והכנסתי את עצמי ללחץ.
״לא דיברתי עליה , דיברתי עלייך.. את לא תוכלי לצאת מפה עכשיו , לעולם״ הוא אמר.
״אמג נכון! אני לא יכולה לצאת מפה!! מה אני יעשה?״ שאלתי ״ אין דרך אחרת?״
״יש רק דרך אחת אבל לא הרבה הצליחו לחזור חזרה איתה״ הוא אמר וסוף סוף חשבתי שיש תקווה
״נו דבר , מה היא הדרך הזאת??״ שאלתי
״היחיד שיודע זה אלוקים.. אנחנו רק שמענו שמועות על זה״ הוא ענה והייתי בשוק
״אלוהים חיי פה איתכם?? ״ שאלתי והלסת שלי נתקעה למטה.
״כן״ הוא אמר וסגר את פי.
״אז איפה אפשר למצוא אותו?״ התחלתי לעקל את זה.
״שם״ הוא אמר והצביע אל עבר ארמון גדול שמכוסה במלא עננים לבנים שמסתירים אותו.
״איך נגיע לשם??״ שאלתי
״אני יודע את הדרך , אני ילווה אותך״ הוא אמר .
״היית אצלו פעם?״ שאלתי במתח וסקרנות
״כן , הרבה אנשים הולכים אליו כדי לבקש כל מיני דברים ולהתפלל , לחלק מהדברים הוא נענה ולחלק לא . צריך כושר שיכנוע מאוד טוב וסיבות מספיק טובות כדי שהוא יענה בחיוביות לבקשה״ הוא הסביר לי ״תתחילי לחשוב איך תנסחי את הבקשה שלך״.
״יש לי כבר משהו בראש ״ אמרתי ״ראית איך הוא נראה?״
״לא.. אף אחד אף פעם לא ראה..״ הוא השיב
״איך זה יכול להיות? אתם עומדים מולו ומבקשים בקשות ואף אחד לא רואה אותו??״ שאלתי בבורות.
״כן , ה׳ מתגלה רק למיועדים או למלאכים״ הוא אמר והסתקרנתי
״מי אלה המיועדים?״ שאלתי בחוסר סבלנות
״המיועדים אלו בני אדם שה׳ בחר בהם להיות ״העוזרים״ שלו , כמעט כמו מלאכים רק קצת יותר קרובים אל ה׳״
הוא אמר ולבי החל לפעום במהירות ככל שהתקרבנו יותר אל הארמון.