מקום בגן עדן – הקדמה

מקום בגן עדן

הקדמה:
שלום לכולם , לי קוראים ליאן. אני בת 18 , יש לי עיניים בצבע טורקיז ושיער ארוך חלק בצבע חום בהיר.
אבא שלי נפטר כשהייתי בת 5 ואני גרה עם אמי.
היא משתדלת להגן עליי ככל האפשר. אבל רואים שזה קשה לה מדי.
אני ילדה מתוסבכת ועברתי הרבה קשיים בחיים. אני שונאת להסתכל לאנשים בפנים ולראות איך הם מרחמים עליי. אני לא פחות טובה מהם. לפחות ככה אני מאמינה. אף אחד אחר לא מאמין בי.
״היא אף פעם לא תצליח ״ ״ היא יותר מדי מתוסבכת״ ״ההתנהגות שלה עוברת כל גבול״ זה מה שאני צריכה לשמוע מדי יום. אי פעם הם ניסו לחשוב איך זה להיות במקומי?? הם לא מבינים כלום.
להם הכל מגיע בקלות והם עדיין לא מעריכים את זה.
אני די מנודה בכיתה בגלל שאני די מתוסבכת. אבל מי שיודע להסתדר איתי , מגלה ילדה אחרת ממה שאני בכיתה.
יש לי רק חברה אחת , קוראים לה ליעם.
שנינו ״המוזרות״ של הכיתה. בגלל שאנחנו שונות אנחנו מוזרות. איזה גועל.
אבל אפשר להבין אותם. אולי גם אני לא הייתי מתחברת עם ילדה אחת משוגעת ועוד אחת שהיא קצת שונה ממני.
אז למה אני קוראת לעצמי משוגעת אתם שואלים?? אני אספר לכם. הכל התחיל כשנולדתי.
הייתי תינוקת חמודה כמו כל תינוק בן יומו.
כל הזמן הייתי צוחקת ומחייכת , כך אומרים ההורים שלי.
כמובן שזה נחשב לדבר טוב שאני צוחקת ולא בוכה. אבל הם חשדו .
בבית חולים בדקו וראו שהגלי מוח שלי גבוהים יותר משל תינוק רגיל.
זה הלחיץ את ההורים שלי אבל לא היה להם דבר לעשות בנידון.
כשהייתי בת חמש , נסעתי עם אבי באוטו וקראה תאונה. אבי נפטר ואני יצאתי מזה בנס. רק עם כמה שריטות בגוף ושריטה אחת בולטת בעין. ממש בתוך העין.
חשבו שזה יעשה לי נזק אבל לא. זה עשה משהו אחר..