מצריים השחורה – פרק 6

Thinkfast 20/03/2013 528 צפיות תגובה אחת

דרו צרח, צרח חזק כל כך שהיה נדמה כאילו מיתרי הקול שלו הולכים להיקרע. הוא נפל במהירות עצומה, שומע גלי הדף של רוח חזקה מהדהדים באוזניו. ראשו היה מכוון מטה, והוא ניסה להפוך את עצמו לכדי כך שהרגליים יופנו לחלק התחתון, מכיוון שכאשר יפגע בקרקע, הסיכויים שלו לשרוד יהיו קצת פחות קלושים ממינוס ארבעת-אלפים. לפתע נשמע קול משק כנפיים אדיר, ומשב רוח חזק העיף את דרו, אך כלפיי מעלה. הוא הרגיש איך טפרים ארוכים וחדים כתער תופסים בגב חולצתו ומשסעים אותה, מושכים אותו גבוה יותר ויותר. דרו העז לפקוח את עיניו כדי לראות מה קורה, והסתכל בבעתה במפלצת המעופפת שגהרה מעליו. זו הייתה ציפור ענקית, בצבעי זהוב-אדום-כתום, בעלת מקור דק ודוקרני, שהתנוצץ באפלולית. עיניה הסגולות חסרות האישון שיקפו מבט חודרני וקשיח, של אחד שקשה לנצח. הציפור צהלה, פרשה את כנפיה ועפה באוויר, נושאת את דרו בחזרה למעלה. למרות הבחילה שחש, הוא בכל זאת שמח.

"דרו? דרו!" קראה ויולט, כאילו נטרפה עליה דעתה. אפילו שבקושי הכירה את דרו, היא לא הייתה מוכנה שהוא.. שהוא… לא, הוא לא ימות. חשבה לעצמה ברוגז, תפסיקי כבר לחשוב כך!
היא עמדה על שפת התהום, מנסה לראות משהו מעבר לחושך המופתי. "דרו!" זעקה שוב, בייאוש.
היא נעצה מבט בחשכה, והשתתקה. משהו מבריק, חד, בצבץ פתאום מהעלטה. ואחריו הגיח גוף גדול, מכוסה נוצות אדמדמות, שאליו מחוברות כנפיים רחבות. אחריו היה ניתן להבחין ברגליים הדקיקות, היבשות והמטונפות בעלות הטפרים הארוכים, שאחזו דבר-מה שהשתלשל מהם ברפיון, שלאחר מכן נתגלה כ…
"דרו!!!" צרחה ויולט, אך במקום להיות נרגשת, היא נראתה מבוהלת. הציפור הענקית הפחידה אותי, ועוד יותר הפחידה אותה הצורה בה החזיקה בדרו. אם לא יקרה איזשהו נס, סביר להניח שהציפור תחתוך אותו לגזרים, או שהיא תפיל אותו בחזרה לתהום, ואז כבר לא תהיה לו דרך חזרה. אך הציפור התעופפה לה בנחת, עד שניצבה ממש מול ויולט, שנסוגה אחורנית. הציפור נחתה על שפת התהום, מניחה את דרו בעדינות על המדרגות.
"דרו?" שאלה ויולט בחשש מה.
הוא מצמץ בכוח בכדי להעלים את הנקודות השחורות אשר ריצדו מול עיניו. הוא התרומם באטיות, והרגיש נוזל חם וסמיך מטפטף במורד גבו. הוא נגע בגבו, מרגיש איך הנוזל מכתים את כף ידו. הוא הרים את ידו והסתכל עליה בזעזוע- היא הייתה מוכתמת בדם רב. לפי הנראה, היצור שרט אותו כאשר שיסע וקרע את חולצתו.
"אוי, דרו.." מלמלה ויולט בחרדה, ניגשה אליו וכרעה ברך לידו.
"נו, זה לא נורא. זה אפילו לא כואב!" אמר, אך עמוק בתוכו הוא צעק מכאב.
הציפור צנפה בקול, וכאשר ויולט ודרו הפנו אליה את מבטם, היא החוותה צפונה, בדרך שבא הם הגיעו.
"ציפור טיפשה, כאילו שבכלל נקשיב לך-" סננה ויולט, אך דרו קטע אותה בהינף יד.
"בואי נקשיב לה, יכול להיות שהיא רוצה לעזור."
הציפור צווחה בחדווה, ונראה כי היא מנסה להגיד להם משהו. "אולי נחזור בחזרה?.." שאלה ויולט.
"רגע, חכי." אמר דרו. הוא האזין בדממה לצווחות הציפור, ופתאום הוא הבין. הוא החל לרוץ בחזרה על עקבותיו, כאשר ויולט קוראת אחריו.


תגובות (1)

קצת.. קצת מאכזב שאין תגובות.
למרות שאני אמשיך כמובן לכתוב, אבל אחרי הכול, התגובות נותנות מוטיבציה להמשיך ולכתוב, וכשאין תגובות לסיפור בהמשכים- תודו שזה קצת מאכזב.

20/03/2013 11:42
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך