זזה ממקום למקום – פרק- 1

"ארוחת בוקר!" אויש, למה תמיד חייבים להעיר אותי ב- 6:30?
הרי אינלי במיילא כלום לעשות חוץ מללכת לבית הספר המגעיל הזה.

קוראים לי לילי, אני יתומה.. ואני גרה בבית היתומים: "צ'ילפורט".
סיפרו לי שהוריי נטשו אותי כשנולדתי כי הם פשוט לא רצו אותי.
"כדאי שתספיקי לאכול לפני שתאכלי את האוכל המגעיל שבבצפר" טום הגיע מהחדר
השני ונשען על משקוף הדלת.
"צודק, קצת פרטיות? אני צריכה להתלבש.." הבטתי בו
וסגרתי את הדלת.
"אה.. כן, ברור" הוא אמר מעבר לדלת העץ.
טום הוא הילד היחידי בגילי שנמצא בבית היתומים, גם אותו נטשו כשנולד כי לא רצו אותו,
אני והוא ככה ככה, אנחנו לא קרובים.. אנחנו פשוט מטפלים בילדים הקטנים בגלל שאני והוא
הילדים הכי גדולים.. אנחנו בני 15, הוא גדול ממני בחודשיים.
התלבשתי בבגדים שלי, חולצת טי-שרט קרועה בכתפיים, ג'ינס קצר עם קרעים.. ונעלי אולסטאר כחולות.
יצאתי החוצה.
"בה!" טום ניסה להבהיל אותי.
דחפתי אותו והמשכתי ללכת.
הוא רץ אליי.
"היי.. בוקר טוב איך את מרגישה? את מאוד יפה היום" הוא חייך.
"אוקיי, מה אתה צריך?" היה לי ברור שהוא צריך משהו, הוא לא מתנהג ככה.
"מה? מה פתאום? אני רוצה לדעת מה שלומך!" הוא אמר.. הוא המשיך לחייך.
לטום יש שיער שחור ועיניים ירוקות כחולות, יש לו אופי דיי מעצבן.
הסתכלתי על טום, "אוקיי טום.. די עם המשחקים" אוחח לפעמים אני מרגישה שאני היחידה
שמבוגרת פה.
"טוב טוב, תפסת אותי.. אני צריך שתדברי עם שירה, ותשאלי אותה אם היא אוהבת אותי"
שירה היא חברה שלי.. הכי טובה.. היא גרה בבית יתומים אחר אבל היא לומדת איתי באותו בית הספר, אמא ואבא שלה נהרגו על ידי
איש כלשהו..
"למה שאני אדבר איתה? אתה אוהב אותה?" צחקתי והמשתי ללכת.
טום נשאר מאחוריי.
ירדתי למטה במדרגות העץ המתנדנדות.
"מה יש לאכול?" שאלתי את הטבחית נלי, נלי ממש נחמדה.. היא בת 26 והיא עוד לא נשואה,
אני לא מבינה למה..
"וופל בלגי ותותים" תאמינו לי, הוופלים שלה פשוט מעולים.
"יש!" עשיתי תנועות של ניצחון.
"ובוקר טוב לך קטנטנה חמודה" אמרתי לגילי הקטנה כשאני מרימה אותי ואני מנשקת אותה על הלחי.
אני וגילי מאוד קרובות, היא מאוד אוהבת אותי, ואני אותה..היא כמו אחות בישבילי היא בת 3 וחצי והיא פשוט יפה, שיערה הבלונדיני פלטינה הארוך גולש לה על הכתפיים ועיניה הירוקות בוהקות נראות כאילו שמש שולחת את קרני האור אל אישוניה.
"אני בסדא גמוא" היא אמרה לי כשהיא מחבקת אותי חזק חזק.
"הנה את!" טום ירד במדרגות.
"הנה אני!" צחקתי והורדתי את גילי לריצפה.
גילי יתומה בגלל שהוריה נשרפו בשריפה, היא ניצלה.
"הנה אתה טום-טום" ככה גילי קוראת לטום, אני לימדתי אותה..
"הנה את גילגול" טום כרגע אילתר את השם.
"בואי נאכל ונעוף מפה, עוד מעט האוטובוס מגיע" טום גילגל עניים.
אני טום ושירה שונאים את הבצפר שלנו.
"אין לכם זמן, אתם צריכים ללכת". נלי אמרה.
"אויש נכון! ביי גילי מתוקה שלי" נישקתי לגילי את הלחי.
"ביי ניני" ככה היא קוראת לי.
"ביי גילגול.." גם טום נתן לה נשיקה על הלחי.
"ביי טום-טום" היא צחקה..
נתתי יד לטום ומשכתי אותו תוך כדי ריצה….