מציאות שונה – פרק 8

כמעט חודש עבר מאז שאושר ונועה יצאו בפעם הראשונה , עכשיו הם כבר זוג רשמי . יותר נכון אחד הזוגות המוכרים ביותר בעיר.
"סופסוף מישהי הצליחה לתפוס אותו רציני" אמרו כמה בנות בזמן שניסו להסתיר את רגשות הקנאה שחשו אל נועה בגלל ההישג שלה.
ודניאל ? דניאל פשוט שתקה.
היא ראתה תמונות שלהם בכל חור בפייסבוק , שתקה.
היא שמעה את כל הסיפורים של נועה עליו , שתקה.
היא ראתה את כל החיבוקים , הליטופים והנשיקות – ופשוט שתקה.

חופשת חנוכה הגיעה , בימים האלה הדבר שהעסיק את כולם היה היום הולדת 17 של אושר שמתקרבת כל רגע ורגע.
אושר השכיר וילה ענקית , הזמין מלא ילדים ותכנן הכל עם קצת עזרה מחבריו וכמובן מנועה.
רק דניאל לא התרגשה בכלל מהמסיבה משתי סיבות :
1. היא רגילה שמהמקום שהיא באה ממנו מסיבה בוילה לא הייתה נחשבת כל כך מרגשת , היא רגילה שכל מסיבה שהיא נמצאת בה יותר מושקעת ויותר יוקרתית מהקודמת לה.
2. היא פשוט ידעה מה יקרה : כולם ישתכרו , אושר ונועה יהיו כל המסיבה ביחד , והיא פשוט תשב בצד ותסתכל.

ביום המסיבה נועה באה אל דניאל להתארגן אצלה , שנועה נכנסה דניאל ישר בחנה את הלבוש שלה מכף רגל ועד ראש . "שמלה אדומה צמודה , אודם אדום ועקבים .. את באה ליום הולדת או לאחוזת פלייבוי ?" אמרה דניאל בעוקצנות.
"את יודעת מה ? נמאס לי !" לפתע התעצבנה נועה , "את חושבת שאת הכי טובה בעולם והכל סובב סביבך , נמאס שאת מתייחסת אלי כאילו אני כלום לידך . בהתחלה חשבתי שאולי אני מקנאה בך , אבל עכשיו אני מבינה שזה פשוט היחס שלך. אני אהבתי את איך שהתלבשתי ואת ישר דאגת להוריד לי את הביטחון ." דיברה נועה בעצבים אל דניאל.
"מה את רוצה ?! אני אומרת את זה בשבילך. עדיף שתשמעי את זה ממני ולא ממישהו אחר נכון ? אני בסך הכל מנסה להיות חברה טובה." הצדיקה את עצמה דניאל.
"חברה טובה ? חברה טובה תלך למי שאני אוהבת ותגיד לו להתרחק ממני ?" לפתע אמרה נועה.
"מה ? על מה את מדברת ?" דניאל הייתה המומה וניסתה להסתיר את זה.
"את יודעת בדיוק על מה אני מדברת . על זה שהלכת לאושר אחרי שיצאנו פעם ראשונה והתעצבנת עליו כי חשבת שהוא יפגע בי . מישהו ביקש ממך לעשות את זה ? למה את מתערבת לי בחיים ? בהתחלה לא אמרתי לך כלום כי חשבתי שזה מתוך דאגה , עכשיו אני מבינה שפשוט כואב לך שטוב לי." יצאה נועה מביתה של דניאל בעצבים וטרקה את הדלת.
דניאל התחילה לחשוב עם עצמה , היא באמת עד כדי כך חרא של חברה ? למה היא התערבה בכלל ? עכשיו היא הפסידה את החברה הכי טובה שלה מהעיר הזאת.
דניאל החליטה לא ללכת למסיבה , שכבה במיטה והתחילה לבכות , היא הרגישה כאילו לא היא רוצה להרדם ולא לקום עד שהכל יסתדר , אין לה כוח להתעסק בזה !
לפתע צלצל הפלאפון שלה , לענות ? לא לענות ? התלבטה עם עצמה . בסוף היא ענתה , אין לה משהו יותר טוב לעשות . זה היה גיא והוא שאל אותה אם היא באה למסיבה.
"לא" ענתה דניאל , מנסה להסתיר את הבכי למרות שהיה קל לזהות.
"מה קרה ? את בוכה ?" שאל גיא.
"אוף עזוב . אין לי כוח לדבר על זה." השיבה דניאל.
"מה אכפת לי אם יש לך כוח או לא. את בוכה ואני הולך לעודד אותך , תתארגני עוד חצי שעה אני בא לקחת אותך , יאללה ביי."
"רגע אבל גיא" ניסתה דניאל לומר אך גיא כבר ניתק.
איזה חמוד , חשבה לעצמה . למה בכלל אכפת לו ? התחילה להתארגן ואחרי חצי שעה , בשעה 10 גיא צפר לה מהאוטו שתרד.
"הו , הנה מישהו עם מכונית ." חייכה דניאל.
"הו , הנה מישהי עם חיוך. רואה ? רק יצאת וזה כבר השתפר" אמר גיא כשהוא מחזיר לה חיוך.
דניאל נכנסה למכונית והם נסעו למסיבה , בזמן שהם נסעו גיא שאל אותה מה קרה , היא סיפרה לו שהיא רבה עם נועה , כנראה שהישירות שלה לא ממש עובדת במקום הזה.
"דווקא אני אוהב את הישירות שלך" אמר גיא.
"אוהב ? מה יש לאהוב בזה ?" צחקה דניאל.
"זה מה שעושה אותך מיוחדת . כל הבנות צבועות , מחייכות תמיד ומתחנפות סתם. טוב לדעת שנשארו אנשים אמיתים בעולם" אמר גיא , הסתכל על דניאל וחייך.
שהם נכנסו לוילה השומר בכניסה ביקש מהם 30 שקל, כדי להיכנס.
"למה צריך לשלם ? זה יום הולדת של אושר , הוא אמור לשלם על הכל לא ?" שאלה דניאל את גיא.
"לא מאמי זה לא הולך פה ככה , לא כולם נולדו בסביון" צחק גיא.
"אבל לא הבאתי כסף" אמרה דניאל עם מבט מאוכזב.
"בקטנה , אני ישלם עלייך בואי" אמר גיא ונכנס איתה לוילה.
שנכנסו לוילה ישר ראו את נועה ואושר מתנשקים . כל כך צפוי , חשבה דניאל והלכה לקחת לעצמה לשתות.
נועה בדיוק הלכה לדבר עם חברה ודניאל עברה ליד אושר . "דניאל ?" קרא לה אושר.
"מזל טוב" אמרה דניאל וחייכה.
"תודה . בואי אני צריך לדבר איתך" אמר לה.
"יופי שאתה צריך" אמרה דניאל והלכה.
"חכי רגע" משך אותה אושר אליו "5 דקות תתני לי , נו יש לי יום הולדת" חייך.
"טוב 5 דקות" אמרה דניאל והלכה עם אושר לאחד מהחדרים בוילה.
"שמעי , נועה סיפרה לי על הריב. אני מזה מצטער , לא הייתי צריך לספר לה" התנצל אושר.
"לא שאני יבין , מה אתה חושב ? אתה יכול לעשות מה שבא לך , לסכסך בין שתי חברות טובות , להתנהג אלי כמו אל חרא ואז בגלל שיש לך יום הולדת תבקש סליחה ואני יסלח ? שכח מזה. זה שהחיים שלך כל כך מושלמים לא אומר שאתה יכול לדרוך על חיים של אחרים." ענתה לו דניאל.
"את מדברת עלי ? את חיה בבועה שלך שהכל מושלם ואת זאת שדורכת על אנשים בדרך . את מתנהגת אל כולם כאילו הם הזבל שלך כי מי יכול עלייך את עשירה שמקבלת כל מה שהיא רוצה ואף אחד לא יכול להגיד לה לא . דניאל מתי תביני כבר שהשמש לא זורחת לך מהחוטיני ?" אמר לה אושר ולפני שהספיק לסיים את מה שיש לו להגיד דניאל העיפה לו כאפה חזקה . "פעם אחרונה שאתה מדבר אליי ככה. אתה לא מכיר אותי , למה אתה כל כך בטוח שהכל מושלם אצלי ? למה כי יש לי כסף ? כסף זה מה שקובע ?" התעצבנה דניאל. "תגידי משהו אחד שהיה לך קשה , משהו אחד!" אמר לה אושר.
"אור נפרד ממני לא מזמן , שכחת מזה ? אתה ראית איך בכיתי" אמרה דניאל . "נו באמת , פרידה מחבר ? בכית בגלל שאת ילדה מפונקת . זה קורה לכל אחד , תני משהו באמת כואב מהחיים שלך , יש לך ?" זלזל בה אושר. "אני לא מכירה את אמא שלי . היא פשוט עזבה אותי שהייתי תינוקת כי לא היה מתאים לה לגדל אותי , העדיפה לגלגל ג'וינטים בהודו או תאילנד משהו כזה , אני אפילו לא יודעת איפה. ואבא שלי ? אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שהוא חיבק אותי בכלל. עזוב את זה, אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שדיברתי איתו יותר מ2 דקות. אני בקושי רואה אותו וגם שאני רואה אותו אני לא מקבלת ממנו טיפת יחס. הוא לא אבא , הוא מכונת כסף. מספיק טוב בשבילך ?" התחילה דניאל לבכות , הדמעות לא הפסיקו פשוט , היא ניסתה לעצור אותן אבל הם זלגו וזלגו. אושר היה בשוק , הוא הבין שהיא הרבה יותר ממה שהוא חשב, הוא הצטער שהוא גרם לה להגיע למצב הזה שהיא מדברת על הנקודות הרגישות שלה ובוכה אז הוא החליט שהוא חייב להגיד משהו , משהו שיגרום לה להרגיש איתו הזדהות , שתראה שהיא לא לבד. "אני תוצאה של אונס" פתאום אמר , בלי לחשוב הרבה. "מה ? מה זאת אומרת ?" דניאל הייתה מבולבלת. "אמא שלי נאנסה בגיל 16 , נכנסה להריון , ואז נולדתי. זהו , לא כל כך מסובך. חוץ מהעובדה שהיא לא מסוגלת להסתכל לי בעיניים." אמר אושר , דניאל הייתה בשוק ולפני שהספיקה לדבר אושר הוסיף "אני לא יודע מאיפה קיבלתי את האומץ לספר לך את זה, אפילו לנועה לא סיפרתי" . "אז תספר" אמרה דניאל . "היא חברה שלך , היא אמורה לדעת דברים כאלה .. לא אני." אושר ראה שהדמעות של דניאל לא מפסיקות , הוא לא יכל לראות אותה ככה. הוא תפס אותה חזק וחיבק אותה , הכי חזק שיכול עד שתרגע. ודניאל בכתה עליו , בכתה כמו שבחיים לא בכתה , פשוט שפכה את כל מה שהסתירה בלב במשך שנים. פתאום הם היו חשופים לגמרי , בלי מסכות , בלי שקרים , הכל היה פתוח . ואז בלי לשים לב , אושר נישק אותה. הוא לא היה שיכור , והיא לא הייתה שיכורה , והיא נישקה אותו בחזרה. הם התנשקו כמה זמן בתשוקה , ברגש ובשלב כלשהו דניאל עזבה.
"זה לא קרה." דניאל אמרה.
"זה לא קרה." אושר הסכים.

המשך יבוא …… (;