מציאות שונה – פרק 3

במשך כמה דקות ארוכות דניאל הסתכלה על אושר במבט קפוא , מבט שונא.. היא אפילו לא הספיקה להכיר אותו והיא כבר ידעה שהיא שונאת אותו . אבל אושר דווקא הסתכל עליה במבט אחר , המבט שלו היה מבט שמח וחמים , מבט של מנצח . הוא הבין שדניאל לא רגילה שמשתיקים אותה , שיודעים בדיוק מה להגיד בשביל שלא יהיה לה איך להחזיר , והוא הרגיש כאילו הוא ניצח אותה , כאילו הוא לאט לאט מצליח לשבור אותה , וכמה שזה שימח אותו .
נשמע הצלצול להפסקה וכל הילדים יצאו מהכיתות , אושר הלך לחברים שלו ולדניאל לא היה כל כך למי ללכת , אך היא לא דאגה , היא ידעה שעם הביטחון שלה להשיג חברות זה ממש לא בעיה עבורה.
היא פשוט הלכה לילדה הראשונה שראתה ושאלה אותה אם היא יודעת איפה י'2, הילדה ענתה לה שהיא לומדת בכיתה הזאת ושאלה אותה אם היא תלמידה חדשה , דניאל ענתה בחיוב והציגה את עצמה . גם הילדה החדשה הציגה את עצמה – נועה . היא אמרה לה שאין לה מה לדאוג בקשר לחברים כי כולם פה חברותיים והיא תתחבר אליהם לשנייה, דניאל חייכה ובצלצול הן הלכו ביחד לכיתה .
דניאל אף פעם לא הייתה חביבת הבנות , רוב הבנות קינאו בה.. או בגלל שיש לה את החבר הכי מושלם שם , או בגלל שכל בן שמישהי רצתה היה מעדיף את דניאל על כל אחת אחרת. היו לה המון חברות אבל כמעט על אף אחת היא לא סמכה, היא ידעה שכולם צבועות ותחרותיות ומסוגלות לפגוע בה על ההזדמנות הראשונה שתהיה להם. רק על מישהי אחת היא באמת סמכה – אלינור , היא הייתה החברה הכי טובה שלה, גם היא הייתה אחת הילדות הכי יפות שיש , גם אחריה בנים רדפו ובחיים הן לא הרגישו שהן מתחרות אחת בשנייה. דניאל יכלה לספר לה הכל וכך אלינור לדניאל. היה ברור לשתיהם שהם לא הולכות לנתק קשר לא משנה מה המרחק בינהם.
שדניאל הגיעה לבאר שבע הדבר הראשון שהיא חשבה זה אם היא תצליח למצוא גם פה חברה טובה כמו אלינור, היא קיוותה שאולי נועה תוכל להיות כזאת.
במשך כל השיעור דניאל ונועה כתבו אחת לשנייה על הדף. דניאל סיפרה לה על אור החבר שלה , על אלינור החברה הכי טובה שלה ועל העבודה של אביה . נועה שאלה אותה למה הם עברו לבאר שבע אם אבא שלה מתפרנס כל כך טוב ? ודניאל אמרה לה שהם פשוט רצו לשנות אווירה. למרות שזה לא היה בדיוק נכון , אבל דניאל לא אחת שמודה בחולשות , איך היא תגיד לה שהמצב הכלכלי שלהם כבר לא בשמיים ?
בזמן שנועה התחילה לספר לדניאל על עצמה דניאל קיבלה אסמס. היא פתחה את ההודעה וראתה שזה מאור : "אני מצטער שזה יצא ככה אבל אני רוצה לסיים עם זה . אני לא מסוגל לקשר מרחוק."
דניאל הביטה בהלם בהודעה מספר דקות ואז יצאה מהכיתה , בלי להגיד כלום לא לנועה ולא למורה. המורה קראה לה "דניאל תחזרי לפה מיד!" ודניאל פשוט המשיכה ללכת כאילו היא לא קיימת.
היא נכנסה לאיזה כיתה ריקה והתחילה לבכות. לפתע שמעה שמישהו נכנס לכיתה ומהר ניגבה את הדמעות , לא שזה עזר לה.. עדיין ראו שהיא בכתה.
ומי נכנס ? מי אחר אם לא אושר.
"דניאל ?" אמר אושר.
"מה אתה רוצה ?" ענתה דניאל בזמן שהיא מסתירה את פניה.
"בכית ?" שאל אותה.
"לא"
"תראי לי את הפנים שלך"
"לא רוצה"
"אם לא בכית מה אכפת לך שאני יראה ?"
"אני בלי איפור"
"נוו באמת.." אמר אושר והרים לה את הראש. הוא ראה שהעיניים שלה אדומות עם דמעות והבין שבכתה.
"מה קרה ?" שאל אותה.
"כלום" ענתה דניאל.
"אז למה בכית ?" שאל בטון אכפתי.
"למה אכפת לך בכלל ?" ענתה דניאל
"אף פעם לא כיף לראות בת בוכה"
"חשבתי תשמח מזה , רק מקודם אמרת לי שאתה מחכה שלרגע שאני יתפרץ"
"לבכות זה לא להתפרץ , לבכות זה להישבר. שתתפרצי זה יהיה משהו אחר"
"והנה הפילוסוף אושר חוזר" צחקה דניאל.
"חחח נו מה קרה , חבר שלך נפרד ממך ?"
"מאיפה אתה יודע ?"
"ככה כל הבנות שאני נפרד מהן בוכות.."
"שחצן" חייכה דניאל.
"מי שמדברת" גיחח אושר.
"איך הוא נפרד ממך ?" שאל אותה.
"אסמס…." אמרה דניאל והתביישה.
"באסמס ? כמה זמן הייתם ביחד ?"
"כמעט שנה"
"ככה מסיימים קשר של שנה ? "וואלה לא יפה.."
"בכלל לא. אבל מה אכפת לי . אני דניאל כהן ואף אחד לא שווה את הדמעות שלי" אמרה דניאל וניסתה לעודד את עצמה.
"כהן ? את מרוקאית ?" העביר אושר נושא , כאילו כל מה שדיברו עד עכשיו לא עניין אותו בכלל.
"כן, למה אתה מתפלא?" זרמה דניאל עם הנושא.
"לא יודע, בדרך כלל מרוקאיות לא צפוניות מתנשאות כאלה"
"אני לא צפונית מתנשאת"
"אה ברור מלכת אנגליה"
"וואי אם זה מה שיש לך להגיד לי אז עדיף שתלך כי זה לא הכי מעודד."
"סתם סתם צוחקים איתך.. תגידי שכבתם ?" שאל אושר בטבעיות מוחלטת .
"ולמה נראה לך שזה עניינך ?" התעצבנה דניאל.
"סתם שואל, אל תדאגי אני לא יספר"
"מה אכפת לי אם תספר או לא . גם ככה לא עשינו את זה"
"הוא ביקש ?"
"מן הסתם , גבר."
"בגלל זה הוא נפרד ממך." אמר אושר בטוח בעצמו.
"סליחה ? למה כל הבנים חארות כמוך ?"
"נוו באמת.. את כל כך תמימה ? אתם ביחד שנה היה נמאס לו לחכות עד שתסכימי, חיפש תירוץ לעזוב אותך , עברת עיר יום אחרי אומר לך שלא מתאים לו קשר מרחוק "
"וואי אושר עוף לי מהעיניים" התעצבנה דניאל. "אם זה העידוד שלך באמת שאני יסתדר גם בלעדייך"
"הופה הנה הצד המרוקאי שלך יוצא" צחק אושר והלך , לפני שהוא יצא מהדלת הוא אמר לה "למה את מוציאה את העצבים שלך עליי ? כתבי לו מה את מרגישה, חשבתי את אחת שאומרת הכל דוגרי." ויצא מהכיתה.
דניאל חשבה על זה שהוא צודק, מי הוא בכלל שיפרד ממנה באסמס ? היא שלחה לו את ההודעה הזאת:
טוב יש לי 3 דברים להגיד לך
1. אחרי שנה אתה נפרד ממני באסמס ? אין לך טיפה של כבוד.
2. רק אתמול עברתי אז אל תתרץ שזה בגלל המרחק , הבנתי כבר שיש לך סיבות אחרות.
3. לך תזדיין .
דניאל ישבה כמה דקות , הסתכלה על ההודעה ובסוף לחצה "שלח"