המציאות עקומה-פרק 9

תומאס נעמד ליד לקסה ושם יד על כתפה והביט בלונה.
"אני לא אוכל לעזור אם אני לא אדע מה קרה לה." אמר.
"זה הכל באשמתי. לא התכוונתי. זה קרה בלי כוונה." לקסה אמרה וכמעט התחילה לבכות אבל עצרה את עצמה היא הבטיחה לעצמה שהיא לא תבכה בקרב חבריה
"אני בטוח שזה לא באשמתך." תומאס ניסה להרגיע את לקסה.
"היום בבוקר לקחתי אותה להתאמן קצת שהיא תיתחזק. זה כל כך היה מטופש מצידי. בלי כוונה פגעתי בה אם אגרוף והיא נפלה לאחור." היא סיפרה לתומאס כל מה שקרה חוץ מפרט אחד. הבוקר המטורף שלה ושל לונה שכל כך נהנו בו.
"אוקי קרה עוד משהו חוץ מזה." שאל תומאס שוב כדי לקבל עוד מידע.
"כן, היא איבדה את ההכרה לכמה דקות והגבה שלה נפתחה. היא נראתה בסדר במשך כל היום לא היה שום סימן למשהו." אמרה לקסה והחזיקה את ידה של לונה בחוזקה.
"זאת לא אשמתך לקסה. היי תסתכלי עליי." תומאס סובב את לקסה לכיוונו והסתכל לה בעיניים. "זה יכל לקרות לכל אחד. אפילו לך. איך היית חושבת שהיא תרגיש. היא תהיה בסדר. כל מה שהיא צריכה עכשיו זה לנוח. אני אתן לה משהו שיקל על התסמינים. היא חטפה זעזוע מוח קל." תומאס עזב את אחיזתו בלקסה והלך להביא כמה דברים וחיבר את לונה לנוזלים.
"אני אשאר להשגיח עליה עוד קצת. בסדר תלכי לנוח בנתיים עברת חוויה לא קלה." אמר תומאס ללקסה והתיישב על כיסא לידה. "אני אשלח מישהו לקרוא לך יותר מאוחר בסדר."
לקסה הינהנה בראשה לחיוב והתקדמה לצאת מהחדר ואז נעצרה. "אם משהו משתנה תגיד לי במיידי." ויצאה מהמרפאה. כל הדרך היא הרגישה מעין מועקה בחזה שלה ורגשות אשם. היא ניכנסה לחדר שלה והלכה למיטה בה לונה שכבה לפני כמה דקות. הכל היה זרוק על הרצפה ומבולגן. היא רק התיישבה על הרצפה ונשענה על הקיר ליד המיטה ברגליים מחובקות וכל מה שרצתה היה לצעוק. היא ישבה ככה במשך כמה שעות ללא תזוזה עד שהדלת נפתחה ואהרון נכנס פנימה הוא הסתכל מסביב וראה את לקסה יושבת על הרצפה כשהכל מסביב עדיין בלאגן.
"לקסה. תומאס ביקש מימני לקרוא לך." אהרון צעד לעברה וניסה להרים את הדברים מהרצפה. עד שלקסה הבחינה בו.
"היא התעוררה." שאלה. היה מתח בניהם הוא פחד מהתגובה אבל לבסוף אמר.
"לצערי עדיין לא אבל היא בסדר. תומאס רוצה שתבואי ותהיי לידה, זה בטח מה שהיא הייתה רוצה. לדעת שאת שם." אהרון הושיט יד לכיוונה ועזר לה לקום. היא התהלכה במסדרונות מרחפת עד שהגיעה למרפאה איך שהיא נכנסת לדלת היא קפאה ללא כל יכולת לזוז. תומאס היה שם ליד המיטה של לונה ודיבר איתה כאילו כלום לא קרה. לקח ללקסה כמה רגעים לצאת מההלם.
"לקסה." לונה קראה לה והוציאה אותה מהשוק. לקסה רצה לעבר לונה לחבק אותה כל מה שהרגישה זה את הדמעות מתחילות לצאת. מה שלא רצתה במיוחד עכשיו. אבל אלה היו דמעות של אושר.
"לונה, פחדתי כל כך אני נורא מצטערת זה הכל באשמתי." לקסה עדיין חיבקה אותה ולא רצתה לעזוב.
"אני יודעת. אבל זאת לא אשמתך. זה היה בסך הכל אימון." אמרה לונה כשלקסה עדיין מחבקת אותה.
"טוב אז אני רואה שהכל בסדר. אני חושב שאני אלך לארגן כמה דברים." אמר תומאס ולקח איתו כמה דפים והתקדם אל הדלת. "אה ולקסה אני אעדכן שלא תגיעי לפגישה בערב את צריכה להיות איתה כאן עכשיו. אני יגיד שאת לא מרגישה טוב." ויצא מהמרפאה. לקסה הרגישה הקלה גדולה מכך שלונה התעוררה והדמעות לא עצרו.
"משוגעת אחת. שלא תפחידי אותי ככה יותר שמעת." הטיחה בלונה מאהבה. נמאס לה להרגיש ככה שהיא כל רגע יכולה לאבד אותה.
"אני מצטערת גם." זה כל מה שהיה ללונה להגיד כל היום הרגיש לה מעורפל מרגע שקיבלה את האגרוף ונפלה. הן ישבו ביחד ודיברו משך המון זמן שלקסה ולונה לא הרגישו איך הזמן טס. עד שסופי ניכנסה למרפאה והיא החזיקה מגש עם אוכל מארחות הערב. והשאירה אותן לאכול לבד. שתיהן אכלו ודיברו במשך כל הערב.
תומאס נכנס למרפאה לבדוק מה קורה. והחליף ללונה את העירוי נוזלים. ועשה עוד כמה בדיקות נוספות.
"לקסה. אני אשאיר את לונה להשגחה למשך הלילה ואני מציעה שתלכי לישון כמו שצריך." אמר תומאס ורשם כמה דברים.
לקסה לא רצתה לעזוב את לונה. היא רצתה להישאר איתה ולהשגיח עליה בעצמה. אבל היא הייתה כל כך עייפה שהיא נכנעה.
"לקסה, זה בסדר. אני יהיה בסדר גמור, נכון תומאס "לונה אמרה ללקסה והסתכלה על תומאס במבט מאיים.
"כן, בהחלט היא תהיה בסדר זה לצורך ביטחון שהיא לא תחטוף התקף נוסף. אם הכל יהיה רגיל במשך הלילה. כבר מחר בבוקר תוכלי להשתחרר לונה." תומאס הסתכל על לונה בחזרה ואז על לקסה שחיבקה את לונה ונישקה אותה על המצח ואמרה לה לילה טוב.
לקסה ניכנסה לחדר בשקט. סופי כבר נירדמה במיטה שלה. ונעמדה עכשיו מול המיטה שלה שהייתה מסודרת ממה שניראתה מוקדם יותר. היא הסתכלה על המיטה למשך כמה דקות עד שהחליטה לעלות למיטה וללכת לישון. הלילה היה ארוך ומעיק וסיוטים נוראיים. לקסה התעוררה בבהלה בשעת בוקר מוקדמת מזיעה כולה ומתנשמת במהירות. לקח לה כמה רגעים להבין שזה היה סיוט ואז לבסוף נירגעה היא שכבה במיטה בעיניים פקוחות בוהה בתקרה. היא הסתכלה בשעון וראתה שהשעה כבר שש בבוקר. היא קמה במהירות והחליפה בגדים ורצה לכיוון המרפאה שם היא פגשה את תומאס יושב ליד המיטה של לונה ומביט בה. הוא קלט שלקסה נכנסה ואז אמר.
"את יודעת. מהרגע שניפגשתי איתה אז ביום הראשון כאן. היתה בי מחשבה קטנה שאולי יש לי איתה סיכוי. אבל היא מהתחלה הייתה נאמנה לך. יש לשתיכן מזל שיש לכן זו את זו. זה משהו שמעולם לא ראיתי."
"אמון וכנות זה משהו שמאוד חשוב בזוגיות. אני מקווה שגם אתה תמצא יום אחד את שלך." אמרה לקסה שכבר נעמדה לידו מביטה בלונה ישנה.
"טוב. הכל בסדר כשהיא תתעורר תעדכני אותי כדי שאני אעדכן את השחרור שלה בטאבלט." אמר ויצא מהמרפאה. לקסה התיישבה על הכיסא ליד לונה וצפתה בה בזמן שישנה. עברה בערך שעה וחצי ולונה התעוררה. לקסה הרגישה הקלה ואמרה לה שהיא תקרא לתומאס לפני שהיא תשוחרר וכך היא עשתה. תומאס הגיע ומילא דוח בטאבלט שלבסוף שיחרר את לונה.
"תודה תומאס על שהצלת אותי." לונה אמרה ונישקה אותו בלחי ויצאה עם לקסה מהמרפאה. לקסה הרגישה שמחה כל כך שלונה בריאה ושלימה אחרי מה טראומה שעברה אתמול.
עברו שבועיים והכל התנהל כרגיל. לונה הרגישה יותר טוב שבועיים ללא התקפים נוספים ואף לא תסמינים. היא ולקסה הגיעו כל כמה ימים למעקב במרפאה לבדוק שהכל תקין וכך גם היה. בנוסף התוכנית של לקסה להקים להם פרלמנט שיפקח על הסדר היתה מעולה, אפשר לומר גם מוצלחת. עברו כעת חודשיים שלמים ללא תקריות נוספות של אלימות וגניבות הכל הלך כשורה. הפרלמנט נהפך לסמל משמעותי עבור הצעירים על המעבורת.
היום הגדול הגיע בזמן ארוחת הצהריים כולם ישבו בחדר האוכל. עד שלפתע נדלק מעצמו המסך הגדול שהיה מכובה במשך חצי שנה. ועל המסך הוקרן סרטון בו הופיע הקומנדר הראשי של התוכנית הגדולה. הוא התחיל לדבר.
"שלום לכולם. רק רציתי לאחל לכולכם בהצלחה. היום הגדול הגיע ואתם עומדים לנחות בשעות הקרובות, אל הבית החדש שלכם. אני רוצה שתכירו את כוכב בטא." הוא הפסיק ואז הוקרן הולוגרמה שמראה את כוכב בטא. ואז המשיך. "אני מקווה שאתם כבר מחכים להגיע עוד קצת ואתם שם. עברתם לא מעט בחצי שנה האחרונה ועכשיו אתם כאן. עוזרים לשקם ולהקים מחדש את האנושות. אז בהצלחה לכולכם מצפים לראותכם בקרוב." הוא סיים לדבר והמסך נכבה. כולם היו מרותקים למסך כל כך עד שלקסה הרימה את קולה להגיד כמה דברים.
"אז זהו חברים המסע שלנו כאן עומד להסתיים בעוד כמה שעות. אבל זה לא אומר שאנחנו נפרדים. שכל אחד כשהוא מסיים לאכול ילך לארוז את חפציו. כדי שניה מוכנים. בהצלחה לכולם." היא סיימה וחזרה לאכול.
לונה חזרה לחדר של לקסה לארוז את הדברים שלה ואז עלתה לחדר שלה שהיה גם החדר של תומאס. היא ארזה את הדברים שלה וירדה בחזרה לחדר של לקסה שם היא מצאה את לקסה מסיימת לארוז את החפצים שלה.
"אז זהו זה אנחנו סוף סוף מגיעים, חשבתי שזה לעולם לא יקרה." אמרה לונה והתיישבה על הכיסא ליד השולחן.
"מסע ארוך שכזה חייב מתישהו להיגמר לונה." לקסה סיימה לארוז את הדברים שלה והברישה את שערה של לונה לאחור ונתנה לה נשיקה במצח.
עכשיו כל מה שנותר להם לעשות זה להמתין עוד קצת כי הם עומדים לנחות בשעות הקרובות.