המציאות עקומה-פרק 6
"מי לקח אותו?" שאלה לונה . "את זוכרת איך הם נראו?".
"שלושה לידים תפסו אותו ולקחו אותו לשם,אני לא זוכרת איך הם נראו." הצביעה שוב הילדה לכיוון החדר שאליו נלקח אחיה ויבבה.
לקסה הסתכלה לכיוון החדר והחלה להתקדם בצעדים מהירים.
"לא חכי." מיהרה לונה למשוך בזרועה.
"לונה אני חייבת לבדוק מה קורה שם, שהם לא עושים שטויות." אמרה לקסה והרגישה עכשיו כמו בגיל שלושים עם שני ילדים.
היא שיחררה את האחיזה של לונה מידה ומיהרה לדלת החדר.היא התקדמה לאט והניחה את אוזנה וניסתה להאזין למתרחש בחדר.
"אתה מוכן להסביר לנו מאיפה יש לך את זה?" שאל מישהו מבפנים .
"מה איכפת לך" השיב הנער שכנראה היה אחיה של הילדה.
"ואם זה כן אכפת לי, מאיפה השגת את זה " החזיר אותו נער והטיח בו כפי שנשמע אגרוף לפנים.
"אני חייב לציין שיש לזה טעם מטורף." השיב לאחר כמה רגעים נער אחר שהיה בפנים איתם.
"תביא גם לטעום." אמר הנער שדיבר ראשון. "עכשיו תוכל להגיד לי מאיפה יש לך את זה?" שאל שוב .
לקסה שמעה מספיק והתפרצה לחדר באגרופים שלופים.
"תגידו לי אתם נורמאלים, מה נראה לכם שאתם עושים, תפסיקו." צעקה מבעד לדלת.
"תראו תראו מה יש לנו כאן עוד שק איגרוף לאוסף." אמר הנער שדיבר ראשון ושילב את זרועותיו.
לקסה הסתכלה מסביבה במהירות לראות מה הסיבה שחטפו את הילד הזה, שישב שם קשור לכיסא באמצע החדר ושדם ניזל מגבותיו, ואז הסתכלה על אחד הנערים שהחזיק בידו צלחת שעליה מונחת חתיכת עוגה.
"אתם רציניים על חתיחת עוגה אתם חוטפים ילד, וגורמים לו לדמם. מה נסגר איתכם." צעקה לקסה בקול רם שהרתיע אותם. "זוזו הצידה, עכשיו" לקסה התקדמה לילד שהיה קשור על הכיסא ,ושיחררה את החבלים מידיו ורגליו.
"אתם באמת חושבים שאתם גברים, בכך שאתם גונבים עוגות מילדים אחרים" לקסה עזרה לילד לקום מהכיסא וחיפשה בחדר פסית בד לעצור את הדימום." אני חושבת שלא הספיק לך היום ממה שקרה בבוקר, אני צודקת."
אמרה לקסה והתקדמה לדלת ואז נעצרה לרגע. "זה לא צריך להימשך ככה זה חייב להיפסק, צריך שיהיה חוקים פה. יש כאן ילדים קטנים שחושבים שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים, זה לא הצלת האנושות, זה בריונות וזה חייב להפסיק. ורק שתדע לפעם הבאה אם אתה רוצה קינוח תישאר מספיק זמן אחרי הארוחה." סיימה לבסוף את נאומה הקטן ויצאה מהדלת עוזרת לילד שהרגע הצילה ללכת.
"לקסה, חשבתי כבר שקרה משהו." רצה לונה לעברה מנסה לתמוך מצידו השני של הילד. " היי שרה את יודעת איפה החדר שלו." שאלה לונה את שרה ככה התברר שקוראים לילדה הקטנה.
"אה, כן הוא ממש פה בהמשך המסדרון, אנחנו באותו חדר." אמרה שרה והצביאה על המשך המסדרון. לקסה ולונה תמכו באחיה של שרה שגרר את רגליו על הרצפה ככל הנראה חטף זעזוע מוח בגלל האגרוף. הם גיעו לחדר והשכיבו אותו על המיטה ושרה התיישבה ליידו והחזיקה את ידו.
"זה לא יכול להימשך ככה." לקסה הטיחה את אגרופיה על השולחן שבאמצע החדר, וגרם לשרה לקפוץ. "חייבים להשליט כאן סדר לא הגיוני שיתחילו פה מעשי אלימות, צריך מבוגר אחראי, איך שלחו מעבורת כזאת מלאה בילדים בלי מבוגרים, תראו למה זה גורם." התנשמה לקסה בכבדות.
"את צודקת לקסה." אמרה לונה והושיטה יד לכתפה להרגיע אותה. "בואי עכשיו צריך ללכת כבר מאוחר." השיבה לונה לאחר דקה.
"תודאי שהפצע ישאר נקי כדי שלא יזדהם, וכשהוא מתעורר שימנע מלקום במיידי כדי שלא יחטוף סחרחורת, ותתני לו לשתות מים. הוא אמור להיות בסדר." לקסה אמרה לשרה מה לעשות והתקדמה לדלת ביחד עם לונה .
מאוחר יותר בארוחת הערב לקסה ולונה התיישבו לאכול ביחד באחד השולחנות הקרובות ליציאה מחדר האוכל, עד ששרה נכנסה לאולם ונופפה אליהם לשלום וההתקרבה לשולחן. "היי רציתי לומר לכן תודה, אהרון בסדר עכשיו הוא נח בחדר, שמעתי את מה שאמרת מקום בחדר ואת צודקת, צריך שיהיה כאן מישהו אחראי, שלא יקראה עוד כמו שקרה לאחי, ואני חושבת שאת תתאימי לתפקיד הזה." סיימה שרה להגיד וחייכה לכיוונה של לקסה.
"אין ספק בכך." הוסיפה לונה בחיוך רחב.
"אני לא חושבת, זה דורש אחריות גדולה מאוד. וגם מי אמר שכולם יסכימו אם זה." אמרה לקסה בעוד ששיחקה עם המזלג בסלט שלה.
"לא נדע עד שלא ננסה." השיבה לונה והניחה את אצבעותיה על ידה של לקסה.
"אוקי." לקסה אמרה ואז לקחה נשימה עמוקה ונעמדה על השולחן, וגיחחה קלות כדי להסב את צומת ליבם של היושבים באולם. "ערב טוב לכולם, רציתי לדבר הערב בעקבות שני מקרים שקראו היום, כמה זמן אתם חושבים שנשאר לנו עד שנגיע לבית החדש, אני מניחה שבעוד חודשיים וחצי אנחנו אמורים להגיע לשם. הכל היה מעולה עד להיום בו ניצפו שני מקראה אלימות." נעצרה לרגע והסתכלה בקהל, היא ניסתה לחפש אחר אותו נער שתקף מוקדם יותר ביום את לונה ולפני כמה שעות את אהרון אחיה של שרה, עד שעייניה ניתפסו עליו ורק אז המשיכה. "הדבר הזה חייב להיפס במיידי אחרת ניגרר לסבבי אלימות נוספים, מכיוון שאין מבוגרים בסביבה או בכללי במעבורת כולה, צריך להציב כמה חוקים כדי שנוכל להמשיך במטרה שלשמה הובאנו לכאן, אנחנו דור העתיד הדור הצעיר שנשלח להציל את האנושות, אם לא אנחנו לא יישאר כלום, היום כמעט ילד מת בגלל חתיכת עוגה, תהיו כנים איתי שזה לא בסדר. אנחנו נעשה הצבעה ,כל נער או נערה שהגיעו לגיל שמונה עשרה מתבקש להגיע לחדר ההמראה עד שעה מארוחת הערב ולרשום את שמו על פתק בתיבה שתחכה שם,זה רשות ולא חובה, אנחנו נתאסף כאן בעוד כשלוש שעות להכריז על חמשת הנבחרים, תודה לכולם והמשך ערב מהנה." סיימה לקסה את הנאום שלה והתיישבה חזרה בכיסא.
"נאום נחמד לקס" חייכה לונה. "נקווה שזה יעבוד."
"טוב נסיים לאכול ונלך לסדר את התיבה באולם ההמראה." אמרה לקסה ואז שאלה. "שרה תוכלי לעזור לנו?"
"כן בהחלט, אתן עזרתן לי ועכשיו אני אעזור לכן." התלהבה שרה.
לקסה, לונה ושרה הלכו לחדר ההמראה והכינו את המקום לסוג של בחירות הן הביאו פתקים מהמרפאה ועיפרונות כמה שמצאו, ולבסוף המתינו עד שיחליטו להגיע ילדים.
אחרי חצי שעה של המתנה החלו להופיע כמה ילדים שרצו לשים את שמם.
"היי אני חושבת שמה שאמרת שם נכון, חייבים להחליט על כמה חוקים." אמר תומאס כשבא להכניס פתק עם השם שלו לתיבה.
"מקווה שככה כולם יחשבו בסוף, זה לטובה." אמרה לקסה וחייכה לתומאס לאות תודה.
עברו השלוש שעות שלקסה הקציבה והן התחילו לספור את הקולות הגיעו בערך חמישים ילדים הפגינו נוכחות. לקסה, לונה ושרה התקדמו לכיוון חדר האוכל בתקווה שכולם יהיו שם ויבינו שזה הכרחי, הן ניכנסו לחדר האוכל והתקדמו לאחד השולחנות המרכזיים. לקסה הרגישה הקלה לנוכח הנוכחים שהגיעו כנראה כולם הבינו אתת המשמעות של סדר והעדיפויות של לשרוד ביחד .
"תודה שהצתרפתם אלינו ברגעים אלה, עכשיו נעשה הגרלה אנחנו נוציא חמישה פתקים עם שמות של חמישה נציגים שהם אלו שיקבעו את החוקים להישרדות שלנו כאן עד שנגיע לכוכב החדש." הודיעה לקסה בקול כדי שכולם ישמעו.
"שרה תרצי להוציא את חמשת הפתקים?" שאלה לקסה את שרה.
"בטח." שרה חייכה והחלה להוציא חמישה פתקים מתוך התיבה ונתנה אותם ללקסה.
"אוקי אני אתחיל עכשיו לקרוא בשמות הזוכים, הנבחר הראשון, ג'ייקוב וולס , הנבחר השני מילה קארד, הנבחר השלישי תומאס מיילס, הנבחר הרביעי אלק קור והנבחר החמישי לקסה וילסון. עכשיו שנבחרו הנציגים אנחנו ניפגש מחר בבוקר, בכיתה ג שבמפלס ארבע להיערכות ראשונה, שיהיה לכולם ערב טוב.
כולם הנהנו והחלו לצאת מחדר האוכל כל אחד לדרכו. לקסה ולונה נשארו עם שרה לסדר את האולם ואז נפרדו לשלום.לקסה ולונה הגיעו לחדר של לקסה וניכנסו בשקט, הן גילו שסופי נרדמה במיטה שלה אז הן לא רצו להפריע לה. לונה החליפה לפיג'מה וניכנסה למיטה של לקסה והתכרבלה בשמיכה, לקסה והחליפה בגדים ישבה על כיסא ליד השולחן ורשמה כמה דברים על פתק.
"על מה את חושבת לקסה." שאלה לונה.
"אני באמת שלא יודעת, כל מה שעובר לי עכשיו בראש זה שנצליח לעבור את המסע הזה בשלום." אמרה לקסה בשקט מספיק כדי שלונה תשמע.
"אני בטוחה שנעבור את זה עכשיו בואי לישון היה לנו יום ארוך." אמרה לונה ופינתה ללקסה מקום במיטה, לקסה ניכנסה מתחת לשמיכה ולונה חיבקה אותה. "אני שמחה שאת איתי במסע הזה" אמרה לקסה ונרדמה.
תגובות (0)